בת עין קנ

וזשאה"כ החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכ"ם לחדשי השנה פי' שהוא יום שהוקם בו המשכן ע"כ גם בכל שנה ושנה הוא החודש ניסן מתחדש ומקבל אור אלהי מרוב חסדו ית' ומחלק לכל שאר חדשים. רק כ"ז אינו כ"א ע"י תשובה מקודם לתקן א"ע בפרוזדור תחלה הוא בחי' עזרה בחי' נפ"ש שמשכנה בכבד כנ"ל ואח"כ ליכנס לטרקלין הוא היכ"ל הקודש בחי' רו"ח שמשכנה בל"ב ואח"כ לתקן בחי' נשמה שמשכנה במוח בחי' מחשבה כנ"ל ולזה מרמז הכתוב באמרו החודש הזה לכ"ם ר"ת של ל"ב כ"בד מ"וח פי' אימתי יהיה החודש הז"ה גימ' י"ב שיתחדש השפע כנ"ל לכל י"ב חדשי השנה כשיהיה לכ"ם פי' ג' בחי' הנ"ל ל"ב כב"ד מו"ח יהיה ג"כ חדש אמנם כל ענין ההתחדשות אינו נעשה כ"א ע"י בחי' ר"ב חס"ד כמאה"כ כי גדול מעל שמים חסדך שהוא בחי' ר"ב חס"ד בחי' כהן גדול כי כהן הדיוט מרמז לבחי' חס"ד וכהן גדול מרמז לבחי' רב חסד וכה"ג עבודתו היה בשמנ"ה בגדים בחי' שמ"ן בחי' רב חסד ועל ידו דווקא יוכל לבא ולהתחדש אור אלהי כנ"ל וזשאה"כ ויהי ביום השמ"יני פי' שבו נמשך בחי' כה"ג שהיה שמינ"י בבגדים שמנ"ה ואחז"ל הוא ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן פי' שמחמת שהיה שמיני למלואים כנ"ל ע"כ בו הוקם המשכן ובכל שנה לדורות יהיה ראש לכל החדשים ויומשך בו שפע ואור ה' בחי' השכינה לשכון בתוכם וג"כ יחלק שפע לכל ראשי חדשים והוא יהיה ראשון לכל חדשי השנה. ע"כ קודם אמירתנו בכל יום פרשת עולת התמיד אנחנו מתפללים יה"ר כו' ותמ"חול כו' ותכפר כו' ותס"לח כו' ושיבנה בהמ"ק ב"ב פי' מחיל"ה כפר"ה סליח"ה נגד ג' בחי' הנ"ל שיתוקנו ג' בחי' הנ"ל ואז יבנה בהמ"ק בחי' המשכן בתוכם כנ"ל ולזה ג"כ נקרא חודש ניסן חודש האבי"ב כי בו רחם ה' עלינו כרחם א"ב על בנים ובכל דור ודור ובכל שנה ושנה אנו מצפים לישועתו שירחם עלינו בבחי' א"ב פי' אות א' מרמז לבחי' נשמ"ה ואות ב' מרמז לשני בחי' נפ"ש רו"ח וירח' עלינו בבחי' א"ב להאיר לנו י"ב חדשי' באור אלהי מן י"ב מדות אל רחום וחנון וגו' כנ"ל ולזה נקרא חודש האבי"ב כנ"ל כי בחודש הזה נמשך השפע בכללות לכולם: אמנם הכל הוא ע"י התשובה תחלה ואח"כ אל רחום וגו' יתן לנו מחי"לה כפר"ה סליח"ה ויתוקנו כל הג' בחי' הנ"ל ואו יבנה בהמ"ק ב"ב כיר"א וגם ושאה"כ קרא משה לאהר"ן ולבני"ו ולזקני ישראל נגד ג' בחי' הנ"ל נר"ן פי' אהר"ן בחי' נשמ"ה בניו בחי' רו"ח זקנ"י ישראל בחי' נפ"ש שיהיו כל הג' בחי' נר"ן בשלימות ובזה נזכה לביהג"צ בב"ה כי"ר: דרוש לפסח

ומושב ב"י אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי שלשים שנה וגו' הנה איתא בזוה"ק מצה הוא מיכלא דאסוותא משל וכו' ליכול ברא דמלכא אסוותא דא ולבתר ליכול כל מה דבעי ולהבין זה דהנה מצה נקראת לחם עוני הוא מצה פרוסה פי' שמצה פרוסה הוא דוגמת עני שאין לו שלימות בעצמו שרואה תמיד פחיתות עבודתו אל ה' ונכנע ונשבר לבו בקרבו בעבור זה ובוש מאוד לגשת לקודש לתורה ותפלה לעשות יחוד בעולמות עליונים מחמת שרואה בעצמו האיך שהוא משוקע בגשמיות ועדיין לא תיקן כלום את מדותיו רק שאח"כ מתחזק ברוב רחמי וחסדי השי"ת שחפץ חסד הוא ורוצה בתשובת רשעים ואינו חפץ במיתתם כ"א בשובם וכו' ובזה מתחזק מאוד ועומד להתפלל מתוך כובד ראש והכנעה ועי"ז תפלתו נשמעת ומקובלת וממשיך שפע וקדושה מלמעלה וזה בחי' מצה פרוסה בחי' לחם עוני שהיה לו בתחלה קודם התפלה בחי' הכנעה זה היה לו אסוותא ורפואה שיוכל אח"כ להמשיך שפע וברכה מלמעלה ע"י התפלה וזהו כוונת הזוה"ק בתחלה יאכל ברא דמלכא אסוותא דא פי' בחי' הכנעה הנ"ל ואח"כ יאכל כל מה דבעי ר"ל שיוכל להמשיך אח"כ ע"י תפלתו כל מה דבעי אבל כשאין לו בחי' זו של שפלות בחי' עני בחי' דל אז נקרא חולה שאינו יכול לפעול שום טובה ובחי' זו נקרא ד"ג שנכתב תחלה אות ד' ואח"כ אות ג' פי' שבחי' שפלות שיש לו בתחלה נקרא דל"ת לשון דל ועני ואח"כ נקרא גימ"ל בחי' גומל דלים שממשיך בחי' טוב בעולם וזשאחז"ל אין בן דוד בא עד שיבוקש דג