בת עין יד

ולכן דווקא ע"י בחי' הכנה בבחי' דמיון יכולים לקבל בחי' שבת ועל ידי בחי' דמיון של שבת יוכלו לקבל בחי' מלכות שתים בשלימות לכן קודם אברהם אבינו לא היה מי שקראו אדון פי' שלא היה מי שיהי' בבחי' דמות ודמיון לקדושה שיהי' יכול לקבל על עצמו מלכותו ית' ולקראו בשם א"ד עד שבא אברהם ומסר נפשו לה' והפיל עצמו לכבשן באור כשדים וזהו התפשטות הגשמיות פי' שבחי' גשמיות אינו חשוב אצלו בלום וכל הבלי עוה"ז כלא חשובה אצלו וגם הדביק א"ע במדותיו ית' במדת החסד והיה בבחי' דמיון לבחי' קדושה עליונה ובזה היה יכול לקראו אדון בשם א"ד ולקבל ע"ע בחי' מלכותו ית' ורצה הקב"ה לייחד שמו ית' עליו בשלימות לכן אמר לו אח"כ שילך לארץ ישראל וירושלים ששם הוא מקום קדושה בחי' ישראל פי' ישראל הוא בחי' התפשטות הגשמיות כמאה"כ שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד פי' שבפסוק הזה הוא קבלת עומ"ש במסירת נפש ואז בחי' ישראל ועל בחי' זו נאמר כה אמר ה' מלך ישראל דייקא שאינו נק' מלך אלא על בחי' ישראל בחי' התפשטות הגשמיות כנ"ל ובחי' זו להשיגו בשלימות היא בא"י דווקא וזהו שאמר הכתוב לך ל"ך פי' לך לבחי' ך' בחי' כף הדמיון שתהיה בבחי' דמיון אמיתי וזה אי אפשר אלא שתלך מארצך אל הארץ אשר אר"אך פי' שתלך לא"י מקום קדושה ובחי' ישראל ושם תוכל לשמור בחי' שבת ומרומז בחי' שב"ת בתיבת אר"אך שהוא גימט' שב"ת היינו ך' פשוטה של ארא"ך הוא חמש מאות כידוע ואותיות א"רא מן א"רא"ך עולה בין הכל גי' שב"ת ועי"ז ואעשך לגוי גדול פירש"י ד"א זה שאומרים אלהי אברהם פי' שבארץ ישראל תוכל להתיחד בחי' מלכותו ושמו ית' עליך בשלימות וכן עשה אברהם ויסע אברם ונסוע הנג"בה מרמז לבחי' מלכות כי הנגבה גימ' אד"ני בחי' מלכות פי' שאברם נסע א"ע לבחי' מלכות שיהיה יכול להמשיך ולקבל ע"ע בחי' מלכותו ית' שיהיה נקרא מלך ישראל כנ"ל

וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט וגו' וי"ל לשון כאשר דבר שהוא לשון קשות ובאמת שהדיבור הי' ההבטחות הטובות שהבטיח לו ה' וכן הוא בהתחלת הפסוק ויאמר ה' לשון אמירה רכה. עוי"ל דאיתא בזה"ק על מאמר הכתוב כאשר דבר אליו ה' דאבטח לי' בכלהו הבטחות וכו' ומשמע שבעבור זה דווקא הלך כיון שהבטיח לו ה' וזהו גנאי לגבי אברהם שלא הלך רק בשביל ההבטחות עוי"ל אומר לך לך מארצ"ך שמשמע שעדיין היה בארצו והוא הי' אז בחרן גם יש לפרש ענין נו"ן הפוכה של וימת תרח בחרן גם יש לתרץ הקושיא רש"י על וימת תרח בחרן קודם הליכת אברם לארץ ישראל ותרח חי אח"כ כמה שנים כמפורש ברש"י ואם שרש"י ז"ל תירץ כדי שלא יאמרו לא קיים אברהם חצות כיבוד אב ע"ש ואין זה תירוץ מספיק דמ"מ הלך ולהבין כל הנ"ל נבאר תחילה מה דאיתא בזוה"ק שקודם שיכנס אדם לבהכ"נ יתחבר באבהן תחילה היינו ששלש תפלות הן כמו שלש סעודו' של שבת נגד ג' בחי' חג"ת וצריך האדם להתתבר לאותן ג' בחינות בבחי' שבת שיהיו מוחו ומדותיו בהזדככות בלתי לה' לבדו שיהיה כאלו כל מלאכתו עשויה כמו בשבת ואז ידבק מחשבתו ולבו באהבה ויראה בלתי לה' לבדו ושיהיה בחי' חג"ת שלו מזוכך (שהוא בחי' פסיקת הזוהמא) ואח"כ יוכל ליכנס הכ"נ להתפלל ולזה הוצרכו ישראל למעמד הר סיני קודם כניסתן לא"י ולא נתן להם הקב"ה התורה בא"י כי לא יכלו ליכנס לא"י שהיה בו קדושה יותר מקדושת בהכ"נ שהמתפלל בבהכ"נ צריך לכוין לבו עד א"י שיש בו ירושלים וקה"ק ובחי' אבן השתיה שממנה הושתת העולם היינו (בחי' מלכות) בחי' יראה שבשבילה נברא העולם כידוע וזה ראי' שא"י הית' בה קדושה יותר מבהכ"נ בחוצה לארץ וממילא הרוצה ליכנס לבחי' א"י צריך הזדככות תחילה במדותיו בחי' חג"ת שלו, ושיתחבר באבהן תחילה בבחי' אהבה ויראה ותפארת לה' בלבד והזדככות גדולה כנ"ל (בחי' פסיקת הזוהמא) ולכן לא יכלו ישראל ליכנס לא"י עד שעמדו על הר סיני תחילה ופסקו זוהמתן ונזדככו מידותיהם בחי' חג"ת בחי' כה"ן לו"י יש"ראל בחי' אהבה ויראה והתפארת בלתי לה' לבדו ואח"כ נכנסו לא"י בקדושה ובטהרה בשלימות והנה כאשר עלה לאברהם אבינו ע"ה מקדושת ארץ ישראל קצת מיד הלך מארצו וממולדתו ולא השגיח כלל על ההבטחות וגם תרח כשראה שיצא אברהם