בת עין טו

מאור כשדים שב בתשובה כמבאר בזוהר הק' והלך עם אברהם ג"כ לא"י אמנם כשהגיעו לחרן סמוך לא"י וראו גודל קדושת א"י והבינו שא"א ליכנס כ"א בבחי' התפשטות הגשמיות בחי' פסיקת הזוהמא כנ"ל בחי' התחברות באבהן בחי' כהן לוי ישראל בחי' חג"ת בהזדככות הקדושה ועדיין לא היו להם בחי' אלו לכן יהבו דעתייהו לחזור לכן הוצרך הקב"ה להבטיח לו כל ההבטחות ואמר לו לך לך רמז לו שיש בו בעצמו בחי' לך ר"ת לו"י כה"ן וזה בעצמו הוא בחי' ישראל הכולל שתיהן ועוד רמז לו ואמר ואעשך לגוי גדול ודרשו חז"ל זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב היינו שרמז לו שיהיה בו כל הבחי' הנ"ל בהזדככות וראוי ליכנס לארץ ישראל ואז וילך אברם כאשר דבר וגו' ואמר בזוה"ק עד דאבטח ליה כל ההבטחות כנ"ל פי' כי בלא זה באמת לא היה יכול ליכנס עד שהבטיח לו הקב"ה שיש בו כל הבחי' חג"ת לבחי' ג' אבות בחי' כהן לוי ישראל אז ויל"ך ר"ת י"שראל לו"י כ"הן היינו שהלך עם כל הבחי' הנ"ל בהזדככות גדולה כנ"ל ומחמת שבאמת עדיין אינם בשלימות בחי' הנ"ל בחי' כהן לוי ישראל עד ביאת המשיח שאז יהי' בשלימות גדול ולזה מרמז הפסוק וילך אתו לו"ט רמז לו שאברהם היה לו שלימות של אותם הבחי' כמו שיהיה בביאת משיח בן דוד שיצא מן לוט ואע"פ שהיה בחרן ולמה נאמר מארצך רק מחמת דיהבו דעתייהו לחזור הוה כאילו חזרו לארצם ולזה אמר מארצך אבל תרח שלא הבטיח לו הקב"ה על כל הנ"ל כי לא היה לו שלימות הנ"ל ואעפ"י שבהיות בארצו לא הבין כל כך וכסבור שהוא בשלימות אבל בבוא לחרן סמוך לא"י נפל ממדריגתו שהבין כל הנ"ל שאינו בשלימות וזהו וימת תרח בחרן היינו שנפל ממדריגתו (וידוע שבחי' נפילה ממדריגה נקרא מיתה) ולזה מרמז הנון הפוכה של בחרן ע"ד שאמרו רז"ל בנון הפוכה של ויהי בנסוע הארון עשה לו סמניות וכו' לומר שאין זה מקומו וכן נעשה סימן בנון הפוכה בתיב' בחרן לומר שאין זה מקומו היינו שאי אפשר לו לילך לארץ ישראל כמבואר ולכן חזר לחרן ואברהם היה רצונו לילך לא"י אפילו בלא ההבטחות רק אפילו כאשר ד"בר ה' (היינו בחי' דבר בחי' קשות בלי הבטחות) אך לא הי' באפשרי כנ"ל (לכן נאמר כאשר דבר אצל ההליכה כי ההליכה היה ברצון לקיים מאמרו יתברך אפילו כשהוא בבחי' דב"ר בחי' קשות בלי הבטחות רק מחמת שלא היה באפשרי שילך בלי הבטחות כנ"ל לכן עד דאבטח ליה הקב"ה בכל הבטחות כו' אז הלך בשלימות העבודה אמן כן יהי רצון

ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן וגו' ונוכל לומר בדבר זה דהנה כשאמר הקב"ה לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך וגומר באמת היה קשה לאברהם דבר זה לילך מבית אביו וממשפחתו ומאנשי שלומו וארץ מולדתו אשר הורגל בה כל ימיו ובפרט שלא אמר לו בתחילה לאיזה ארץ ילך רק שיראהו אח"כ וזה ג"כ קשה מאוד לאדם לילך ואינו יודע לאיזה מדינה ילך אך עיקר הבחי' בזה לבא לקיים רצון הבורא ית' אפילו בדבר שקשה לו הוא נמשך מבחי' אמונת השם ית' ובטחונו בו ר"ל מחמת אמונה ובטחון שהיה לאברהם אע"ה בבורא כל עולמי' ית"ש שבוודאי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וזה היה מביאו שיקיים רצון הבוב"ה אפילו בדבר הקשה כזה וזהו ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן היינו כשיצא מחרן יצא עם מדת בטחון ב"ה שבטחון גימ' ע"ה וזהו ואברם בן חמש ושבעים שנה היינו שהי' אז בבחי' בטחון וזה גרם לו לצאת מחרן מבית אביו וגו' וזהו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות ואית' בגמר' אליעזר הוא דחושבנ' הכי הוה היינו שלא היה רק הוא ואליעזר ולכאורה קשה האיך יתכן שאברהם בעצמו עם אליעזר יערוך מלחמה נגד חמשה מלכים דבר שהוא נגד דרך הטבע אך נוכל לומר שהוא הדבר אשר דברנו מקודם שכל העובדות שלו היה בבחי' בטחון בבורא ב"ה שבוודאי יעזור לו וע"ז מרמז בחי' אליעזר כי אלהי אבי בעזרי וזהו וירק את חניכיו וכו' שמונה עשר ושלש מאות שתיבת אבר"ם עם מלת בטחון גימט' שי"ח היינו שלקח לשמו אברם בחי' בטחון לסייעו אותו ונעשה מזה שמונה עשר ושלש מאות וזהו ג"כ כוונת הגמרא אליעזר הוא דחושבני' הכי הוה היינו אליעזר הוא מרמז לבחי' בטחון כנאמר לעיל היינו