בת עין קטז

יתפרש זה ע"ד הפשט בתחילה דהנה יש ב' בחי' שמירת שבת היינו במעשה ובמחשבה אמנם החילוק בין שמירת שבת במעשה ובין שמירת שבת במחשבה הוא כך שבבחי' מעשה אסור בשבת המלאכה אפילו כשיש בהמעשה איזה מצוה ג"כ אסור אבל המחשבה מותרת במקום שיש איזה מצוה כמו מחשיכין על התחום וכנ"ל ולזה נאמר כאן אצל מלאכת המשכן מיעוט וריבוי היינו מיעוט אצל המעשה למעט מלאכת המשכן שלא לעשותו בשבת ונאמר רבוי של א"ת לרבות המחשבה של צרכי מלאכת המשכן שמותרת בשבת כיון שיש בו מצוה כנ"ל זהו ע"ד הפשט ולפרש עדה"מ הנה גדולים נמוכי רוח לפני הקב"ה כמאה"כ את מי אשכון ואת דכא וגו' ולכן צריך האדם להתבונן תמיד איך שהוא רחוק מה' ומשוקע בתאוות גשמיות בחשכות גדול ופגם בעולמות עליונים ע"י מדו"מ שלו אשר לא לה' המה ויעיין בזה היטב הדק עד שיראה באמת גודל החשכות שלו ויפול לבו בקרבו שיהיה לו לב נשבר ונדכה באמת לפני ה' ויתחרט ע"ז מאד ויקבל ע"ע לשוב בתשובה לה' באמת ולקשר לב ומחשבה בלתי לה' לבדו אמנם בהאיך אנפין יקום קדם מלכא אחר שנתוודע לו באמת גודל ריחוקו מאור פני ה' וא"כ כיצד יתחיל לקרב לעבודתו ית' לכן עצתו הוא שימשוך ע"ע י"ג מדות הרחמים ע"י שיזכור איך שהוא רחום וחנון הוא וברא עולמו בגין דיתקרי רחום וחנון וכנ"ל וימינו פשוטה לקבל שבים לכן יעשה א"ע כקטן שנולד ויעזוב כל אשר עשה מקודם וידבק כל דבור ומחשבה ומעשה שלו בלתי לה' לבדו בגודל תחנונים ותפלה לפני ה' וה' ברוב רחמיו יקבל תפלתו ותשובתו וימשיך עליו י"ג מדות הרחמים וזשאה"כ ויעבור ה' על פניו ויקרא וגו' פי' ע"י בחי' ויעבור ה' היינו ע"י שהאדם מעביר על פניו בחי' ה' מדת הרחמים (ומעביר על מדותיו הראשונים) כנ"ל עי"ז ויקרא ה' ה' אל רחום וגו' שממשיך עליו ה' י"ג מדות הרחמים כנ"ל וממשיך עליו בחי' קדושה ובחי' יראה לה' בחי' קדושת שבת וזה מרומז במיעוט ורבוי אצל שבת היינו שבתחילה צריך האדם להיות בבחי' מיעוט בחי' א"ך בחי' שפלות כנ"ל ואח"כ יהיה בחי' רבוי בחי' א"ת היינו בחי' ה ברחמי ה' כנ"ל ויהיה בבחי' רבוי לקרב א"ע לבחי' קדושה ואע"פ שאינו כדאי כנ"ל וע"י ב' בחי' אלו של מיעוט ורבוי בחי' א"ך א"ת כנ"ל יהיו בחי' שבתותי תשמר"ו שימשוך ע"ל בחי' קדושת שבת כנ"ל וכ"ו מרומז בפסוק כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו' היינו תש"א ראשי תיבות של א"ת שבתותי ת"שמרו היינו שיהיה בחי' רבוי כנ"ל אחר בחי' לפקודיהם שמרמז לבחי' מיעוט (לשון לא נפקד ממנו איש) כנ"ל שהיו בתחלה כנ"ל ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם וגו' פי' שיהיה בבחי' מסירת נפש לה' וכמאחז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה וזהו עיקר של כל תרי"ג מצות ומרומז בר"ת של ת"שא א"ת ר"אש ב"ני י"שראל גימט' תרי"ג ומרומז כל הנ"ל בפסוק זבח"י אלהי"ם רו"ח נשבר"ה ס"ת גימ' ס"ג שהוא מלשון נסוג אחור מחמת בושה שמרמז לבחי' ענוה בחי' מיעוט הנ"ל וס"ת של ל"ב נשב"ר ונדכ"ה גימ' או"ר מרמז לבחי' ריבוי שאח"כ כנ"ל שמאיר עליו קדושת ה' וכמאה"כ זרח בחוש"ך או"ר לישרים שע"י בחי' החוש"ך שבתחלה יהי' לו אח"כ בחי' אור הנ"ל (ועדיין קושיא של ואתה דבר אינו מתורץ לי) והוא בחי' אור מלמעלה למטה והוא בחי' וא"ו התקשרות ואות ה"א הוא בחי' מיעוט וזהו ואת"ה וא"ו את ה' דבר אל וגו'

ויאמר ה' וגו' אך את שבתותי תשמרו וגו'. פירש"י אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן להבין מהו לשון למעט שלכאורה הוא רבוי ולא מיעוט הנה כתיב ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם וגו' ואיתא לדרתם כתיב חסר לעשות לו דירה נאה בליבי' פירוש לעשות לשבת דירה נאה בליבי' בבחי' ל"ב שמרמז לתורה שמסיימת בלמ"ד ומתחלת באות בי"ת וכשלומד תורה בימות החול בקדושה כראוי בזה עושה דירה נאה לבחי' שבת וכמאמר חז"ל עשה שבתך חול פי' חול מכין לשבת שבחול הוא עושה הכנה ודירה לבחי' שבת וע"ז אנו מתפללים וטהר לבנו לעבדך באמת והנחילנו כו' שבת קדשך פי' שיהי' למוד התורה הוא בחי' ל"ב בטהרה ובאמת ונוכל להנחיל בחי' שבת קודש בדירה נאה וטהורה ונזכה לבחי' מש"ה