בת עין קטו

תאמרו מים מים ואיתא בספרי קודש הפירוש ע"ז כי קודם שהגיעו למדריגה זו של אבני שיש היו צריכים למים מי מקוה לטהר את גופם אבל כשיגיעו למדריגה זו של אבני שיש לא יצטרכו עוד למים מי טהרה וזהו שאמר להם אל תאמרו מים מים פי' שאינכם צריכים לזה ע"כ וזהו פירוש ולעניננו בשעת מלאכת המשכן לא היה צריכים למים כי היו אז במדריגה גדולה כידוע אבל פרשת תשא נאמרה אחר מעשה העגל שנפלו ממדריגתם ואו היו צריכים למים ע"כ נאמרה פרש' הכיור

או יאמר עד"מ ועבודה הנה הענין של שמירת שבת הוא להיות לו בחי' שב"ת אותיות תש"ב היינו שישוב הכל לשרשו ע"י בחי' שבת תש"ב בחי' ישוב הדעת שיתבונן היטב בבחי' ישוב הדעת איך שכל נברא לא נברא אלא לכבודו ב"ה ולבחי' מי היתה כוונת בריה"ע כמרומז במלת בראשית שיש בה האותיות שב"ת בחי' תש"ב כנ"ל שע"י בחי' ישוב הדעת שלו ישוב הכל לשרשו ולמקורו היינו לברר מכל דבר הניצוץ הקדוש שיש בו ולהשיבו למקומו הראשון שמשם נחצב שגם היצה"ר גופא נברא בשביל זה בכדי לאכפיא ולהכניעו ולהחזירו לבחי' קדושה וע"ז רמזו רז"ל במתק לשונם אל סדין את חבירך עד שתגיע למקומו היינו שלא תוכל לו לבחי' לדין היינו להמתיק הדינים עד שיהיה לך בחי' זו שתגיע למקומו היינו שתסתכל במקומו ושרשו למעלה והנה באמת זו היא עבודה קשה מאד לכן נתן לנו הקב"ה תורתו הקדושה שע"י עסק התורה שיעסוק האדם בו ביגיעת נפש ובעמקות בכל כוחו ולא רק משפה ולחוץ כ"א ללמוד באימה ויראה ויגיעה גדולה ואז יאיר בו המאור שבה ויחזירו למוטב ויופסק ממנו הזוהמא בחי' תאות הגשמיות כמו שהיה במעמד הר סיני בשעת מתן תורה שפסקה זוהמתן מבחי' גשמיות ונזדככו מאוד שראו בכל נברא עקרו ושרשו של כל דבר והיה להם בחי' יראה אמיתיות עד שעשו ערב רב אותו מעשה ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חור"ב גימ' יראה פי' שנסתלק מהם אותה בח' יראה האמיתית שהיה להם כנ"ל וכאשר פרשנו על הקושיא למה לא נכתב פרשת הכיור בין שאר מלאכת המשכן עז"ה כי עיקר בחי' העבודה הוא בחי' אמת היינו שלפי פשוטו שיתרחק מדבר שקר וידבר אמת ועוד זאת תהי' עבודתו שיסתכל בכלי דבר באמתיתו של דבר וקיומו כי שקר אין לו רגלים ואין לו קיום והעמדה והן הם כל בחי' תאות עוה"ז שאין להם קיום בהעמדה לעולם רק לפי שעה וחלף ועבר כמעט רגע אבל בחי' קדושה הוא דבר אמת וקיים לעד וכל מי אשר ירצה לדבק א"ע לקדושה ולהתפלל שתהיה תפלתו עושה יחודים למעלה צריך בתחלה לדבק א"ע בבחי' ה' אלהיכם אמת הנ"ל ואח"כ ה' שפתי תפתח לתפלה לכן בשעת עשיית המשכן וכליו היינו תיכף אחר מעמד הר סיני שהיתה פסוקת זוהמתן לא היו צריכים לבחי' כיור מים עוד לרחיצה מטומאה כיון שפסקה זוהמתן והיו דבקים בבחי' אמת בחי' יש אמת וקיים לעד אבל אח"כ שע"י אותה מעשה נסתלק מהם בחי' הנ"ל ע"כ נצרכו לבחי' כיור שירחצו ואמר הכתוב ורחצו וגו' לרמז לבחי' יש גימ' ורחצו היינו שידבקו א"ע לבחי' י"ש אמ"ת וקיים לעד וזהו מרומז בפסוק אך את שבתותי תשמרו היינו תיבת אך מרמז לבחי' אמת כי א"ך פעמים א"ך גימ' אמ"ת והיינו שע"י בחי' אמ"ת תשמרו בחי' שבת שהוא בחי' תש"ב כנ"ל ולזה רמז ר"ע לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים פי' כשתגיעו לבחי' י"ש שמרומז באבני שיש שהוא בחי' אמ"ת אזי לא תצטרכו עוד לבחי' מים לרחיצה כיון שתהיו בבחי' פסוקי זוהמתן כיון שאין שם דובר שקרים יהי רצון שנזכה לזה אמן

ואתה דבר אל בני ישראל וגו' וי"ל במלת ואתה שאין לו פירוש ואם שכמה פעמים כתיב בתורה כן כגון ואתה תצוה או ואתה תדבר וגו' אבל על כולם איתא בזוה"ק פירוש עליהם וע"ז אין בו פירוש שהיה צריך לכתוב גם כאן אחר מלת ואת"ה תדבר באות ת' וכתיב רק דבר בלא ת' מקודם והנה להבין כ"ז נפרש תחילה ענין המיעוט של שפרש"י למעט שבת ממלאכת המשכן ולכאורה אין זה מיעוט אלא רבוי שנתרבה לאסור בשבת גם מלאכת המשכן שנאסר בו בשבת המלאכה כמו שאר מלאכות הדיוט גם קשה שנכתב אצל המיעוט של אך גם רבוי במלת א"ת כי כל אתין וגמין רבויין הן כידוע והנה