ברוך שאמר על הגדה של פסח, מגיד, דיינו יג

אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. לכאורה מה חסד הוא לקרוב להר סיני בלא קבלת התורה. וצריך לומר, דקיצור לשון הוא, ועיקר הענין מן אלו קרבנו לפני הר סיני לראות במחזה אלהים כידוע בענין זה בפרשה ובאגדות. וגם אפשר לפרש הכונה עפ״י מה שאמרו במס׳ ביצה (כ״ה ב׳) מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שעזין הם, (ומביא שם על זה מאמר ״עזין שבאומות — ישראל״, עיי״ש) ופירש״י, שהתורה מכניע לבם, ואיתא במס׳ סוטה (ה׳ א׳) לעולם ילמוד אדם מדעת קונו, כלומר, ללמוד מדת ענוה, שהרי הניח הקב״ה את כל הרים וגבעות גדולים ונתן את התורה על הר סיני הנמוך * ואמנם אין ללמוד מענין זה על ביטול כל ערך הכבוד שראוי לת״ח לנהוג, יען דאם כן הי׳ דרוש ליתן תורה על הארץ, אלא ודאי דבמקצת כבוד דרוש לת״ח לאחוז, מפני כבוד התורה, ועל כן נתן על הר נמוך. ולפי זה, אחרי דמטרת נתינת התורה היתה, כמבואר, להכניע לבם — הנה גם בהתקרבות ובהתגלות ה׳ על אותו ההר בלבד היתה להם תועלת שלמדו ממנו מדת הכנעה וענוה, וגם זה מדה נכונה.