ברוך מרדכי חלק ב שב

ולכאורה לפ"ז מה הקשה הגמרא וליתני אם הוצי' א"ו אין עירב והוצאה דלמא מצד יוה"כ לא חייב כלל על מלאכה אחת א"ו צ"ל שגמרא קאי שם למ"ד הבערה ללאו יצאת וממילא אין מוכח ביוה"כ ליכא חילוק מלאכו' שלא ממעט מקרא ביום השבת רק יליף מאחת מהנה וא"כ יוה"כ נמי כסבור' בירושלמי ועיין באוהל דוד דר"א על גמרא יומא דף מ"ו משמע להיפך ר"ל סבר הבערה ללאו יצאת, עכ"פ נשמע שם ללאו יצאת לא מוכח רפרם י"ל ע"ז פסק רש"י כרפרם לפי שפסק הבערה לחלק יצאת ודוק. (רק עדיין אינו מוכרח די"ל ברייתא כמ"ד הבערה ללאו יצאה.) ועיין מה שהקשתי ג"כ למ"ד ליכא חילק מלאכות ליוה"כ ממתני' דכריתות דאכל חלב והי' נותר ובגמרא תניא אף ר"י דקדקתים וכו' לכאורה אין לומר משום יוה"כ לא מחייב על העברה לחוד רק כל מלאכה בהדדי (ועיין באוה"ד שתירץ על הרי"ף אי תחומין דאורייתא שי"ל מה שייר דהא שייר עיין בש"א סימן ע"ז מתחומין ליכא ראיה שי"ל שלא איירי אלא מאיסור שיש בה מיתה דאל"כ ר"ל מחמר וכן משמע שם ודוק. ועיין בשלום ירושלים לר"י ור"ע תליא חילוק מלאכות אם יוה"כ קיל ועיין ר"ע ברטנורא במתני' שבת ובתוס' יו"ט אבל לשיטת הי"מ ברטנורא גם כן לר"י מוכח מן התורה דמותר של שבת ביוה"כ שיוה"כ קיל אבל לר"ע כיון שחייב מיתה עכ"פ ודוק, ולכאורה קשה ממתני' אין בין למה לי' אמר חילוק מלאכות י"ל מתני' כמ"ד חילוק מלאכות מאחת מהנה או כר"ע וכו' ולכאור' לפי' ירושלמי סתם אין חילוק מלאכות ביוה"כ קשה מאין בין ודוק. ולכאורה איך מוכח אין עירב והוצאה ליוה"כ דילמא שאני יוה"כ דקיל וברייתא כר"י וצ"ל ר"ש רצה לאוקמא וכן גמרא בכריתות אפי' לר"ע ולכאורה ר"ע לשיטתו סבר תחומין דאורייתא וצ"ל אם ברייתא רק בזה סבר כר"ע י"ל דאפשר התירץ צריך לאשמעינן לפי שקיל יוה"כ א"כ ממילא מוכח אין עירב והוצאה ליוה"כ דלמא דווקא שבת לפי שאין ביטל לא תעשה מלאכה וכתיב לא תשא משא ביום השבת, ולפ"ז ניחא לתוס' ישנים שם בכריתות ואיירי משום תחומין למה נקט אין עירב והוצאה ליוה"כ הו"ל אין תחומין, ולהנ"ל ניחא דגמרא אמר אפי' קאי על תחומין ורק משום ששבת חמור א"כ ממילא מוכח שאין עו"ה ליוה"כ משום שיוה"כ קילו וע"ז תירץ לעולם שבת שווי' וכר"ע ורק צריך קרא לפי שמצותו בכך שאני, ולפ"ז אם פסקינן כר"ע ממילא לא מוכח רפרם מברייתא, וי"ל זה פירש בסמ"ע כיון שגמרא אמר מצותו בכך שאני ואין הוכחה כר"י רק כר"ע ממילא רפרם בדותא היא ודוק היטב שבלא"ה י"ל הברייתא אתיא כר"י כהנ"ל ודוק. ודוק מאוד לכאורה הלכה כר"ע רק ברייתא עתי' מוכח להיפך ולהנ"ל ניחא. רש"י פסק בשבועו' וביבמות כרפרם י"ל רש"י לשיטתו שאמר למה לא על תחומין לפי שתחומין דרבנן וקשה הלא איכא תנא שתחומין דאורייתא, י"ל רצה לתרץ אליבא דהלכתא וע"כ תי' על הוצאה ומוכח אין אין עו"ה, וקשה אביי שלא אליבא דהלכתא א"ו הלכה כרפרם י"ל רש"י סבר נמי כחי' בהוצאה לא שייך מצותו בכך, וקשה על רב ששת למה לא אמר על תחומין מצותו בכך רק לפי שפסקינן תחומין דרבנן וקשה עדיין שלא כהלכה א"ו הלכה כרפרם, ורי"ף סובר כהנ"ל כיון שי"ל על תחומין ומצותו בכך לא מוכח כרפרם (ולכאורה י"ל אם מקלקל בחבורה חייב י"ל דווקא בשבת ולא ביוה"כ כמו שפרשתי וא"כ י"ל קרא איירי בחייב' מיתת בשעבד בשבת שמקלקל בחבורה חייב משא"כ לענין ביוה"כ בלא"ה פטור רק רב ששת י"ל סבר כהני מ"ד דסובר מקלקל בשבת פטור או שרצה לאוקמ' כהלכתה וע"כ כרפרם וזה נמי הלכתה וודאי לר"ש ועיין מה שאמרתי בגמרא ר"ה ד' רב ששת לשיטתו ניחא וע"כ אפשר ביומא לא אמרינן מצותו בכך שאני שעכ"פ רב ששת לא סבר כן דאל"כ קשה ממתני' שוה יוכל ודוק. גם אמרתי על תחומין לא רצה רב ששת לתרץ ע"פ דברי ריטב"א בתחומין ליכא עשה וא"כ י"ל על תחומין לא צריך קרא דעשה דוחה לא תעשה משא"כ בהוצאה שהוא אב מלאכה הוי עשה ולא תעשה (ויש לעיין אם עשה דוחה תרי ל"ת וא"כ בלא"ה לא הקשה משבת י"ל לפי שהוא לאו יותר ואפשר זה פי' בגמרא מצותו בכך שאני ועשה דוחה ל"ת ומנ"ל דדוחה תרי לאווין ועיין גמ' וזה לי תרי לאווין) ודוק. וגם י"ל מתני' דאין קשה דלא חשב הוצאה שתנא ושייר וא"ל מה שייר דהאי שייר י"ל חילק מלאכות כיון שהוצאה ממיעט ממילא חילוק מלאכות וא"ל עשה. ולהנ"ל י"ל פי' בגמרא כריתות כך הכשרה בכך שאני ועשה דוחה ל"ת ול"ת תחומין ליכא ר"ל מצות עשה וע"כ צ"ל בשבת אין עשה דוחה תרי לאווין ושם קאי על הוצאה לא שייך לתרץ כך וא"כ גם י"ל הרי"ף הנ"ל אפי' בלא תוס' ישנים. מה שאמרתי בש"א ראי' ממתני' שוה יוכל דיש עו"ה י"ל ר' ששת לשיטתו באמת סבר שם במתני' אפילו שלא בזמן ב"ד ודוק. ועיין גמרא יומא דף מ"ו אפילו בשבת תנינא והיום חמש איצטרך ה"א שחלבי שבת קריבים ביוה"כ ולפ"ז כן נמי י"ל עתי אפילו בשבת דקרא לא איתר וברייתא אשמעינן שה"א יוה"כ קיל ואיך מוכח עו"ה, ותירצתי ממילא מוכח עו"ה כיון דיוה"כ קיל ושפיר שנקט דווקא עו"ה ולא היזכר תחומין כהנ"ל וא"ל תי' שלא מוכח שי"ל שקולים הם שבת ויוה"כ לא צ"ה אתי לאשמעינן משום שהכשירה בכך וא"כ י"ל שפיר כיון שלא מוכח שהטעם משום יוה"כ קיל י"ל ממילא כר"ע שהלכה כר"ע מחבירו בשלמא בלא"ה סתם ע"כ ר"י חדי שגם ר"י סבר כר"ע שמוט וממילא דרפרם בדותא הוא. ועיין מה שהקשה ש"א לר"ח ביוה"כ הבערה ליכא איסור כלל ולא קשה שי"ל אין חילוק מלאכות אלא דהוה אסור דלכאורה יש לומר דלמא אשמעינן בשבת לפי שחלבי שבת קריבים ביו"ט וכגמרא יומא כהנ"ל י"ל קצת שגמרא קשה לכאורה למה נ"מ ועל תירץ רב ששת על הוצאה לא סבור דאי כר"נ חי נושא את עצמו ובמשא באמת אפשר פטור וע"כ תחומין כסביר' בריי' היא תחומין דאורייתא כר"ע ור"ע לשיטתו חדא הוא אבל אעפ"כ שי"ל האי תנא נמי סביר' בזה כר"ע תחומין דאורייתא ודוק. ועיין בתמורה ד"ד הו"ל תרי לאווין יחד עשה ולא אתי חד עשה ודחי תרי לאווין, ועיין שיטות דעלמא ביבמות שהיא שבת דחמיר אין עשה דוחה ל"ת ועיין יבמות דף ל"ו בהקטרה אין אלא הבערה. ועיין תוס' ד"ה עו"ה פי' נתערב' הוצא' עם שאר מלאכו' לשבת ולא נתערבה הוצאה עם שאר מלאכות ביוה"כ וכו' ורש"י ביומא לא פירש כן אלא כדי נסבא דזה תליא באיסור הוצאה, ולכאורה לתוס' משמע דקאי על תחומין משום הוצאה שנקט, (ודוחק לומר זה הוצאה היינו תחומין לפי שמפיק מאל יוציא) ולדידי ניחא לעולם שקאי על איסור תחומין ואפ"ה אין מוכח שביוה"כ תחומין מותר י"ל עכ"פ שבת חמור וכר"י לפי שזדונו בידי אדם ואם הכתוב הקל ביוה"כ י"ל בשבת לא וכמו חלבי שבת יוה"כ שאינם קריבי' בשבת וכן חילוק מלאכו' רק הגמ' הוכיח אם עכ"פ ר"ש סברא שצריך קרא לפי ששבת חמור אם כן הוצאה שהוא מלאכה גרוע ואינו