ברוך מרדכי חלק ב ש

בזמנו יוכל לטעון פרעתי היום זה איני מגו דהוי העזה וע"כ בארנו מתי הוא העזה אם ביומא דמשלים אינו שכיח וזה שסיים מיד והלואי שיפרע בזמני וא"כ גם ביומ' דמשלים לא שכיח לכן לא מהימן אפילו במשלים לטעון פרעתי בזמני ודוק היטב. ולאחר העיון אמרתי לזה כיון הרמב"ן כי מאוד קשה לענ"ד לשון הרמב"ן שהובא בשם מקצת רבותי ז"ל לפיכך פירשו מקצת רבותי ז"ל דהכא כשבא עליו ביומא דמשלים זמנא יאמר לו פרעתיך בתוך זמנו ואיני ואע"ג דאי א"ל פרתיך האידנא מהימן כדק"ל בב"מ לא מהני לי האי מגו במקום חזקה דריב' דאינש לא פרעו ביו' דמשלים זמנא וזה שנקט והלואי שיפרע בזמנו, לכאורה מאוד קשה בלי הבנה כיון דהרמב"ן סבר לדעת הני רביתי דלא אמרין מגו במקום חזקה כי ככה מ"מ לא מהני לי' האי מגו במקום חזקה וא"כ למה לי' לומר דרוב' דאינש' לא פרעו ביימא דמשלים לו יהא ביומא דמשלים פרעי אבל הוא טען עכשיו דפרע בתוך זמנו והוי מגו במקום חזקה דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו ודי באלה, אבל הרמבן כיון באמת לא רוצה דיפשיט מריש לקיש דלא אמרינן מגו במקום חזקה דא"כ מאי קא מבעי לי' לקמן כקושית תוס' וע"כ צריך לומר תירוץ התוס' דהוי מגו דהעזה לטעון פרעתי עכשיו וזה הוי העזה אם אמרינן אף ביומ' דמשלים זמנו רוב רוב לא משלמין אז הוי העזה כבארנו אבל אם שכיר דשלים ביומ' דמשלים זמנו הוי מגו טוב ולכן מפרש הרמב"ן לא מהני לי' האי מגו במקום חזקה וכוונתו באמת במקום אחר יוכל לומר דמהני מגו במקום חזקה אבל האי מגו לא מהני וכוונתו כי היא מגו דהעזה לטעון פרעתי עכשיו ביותר טוב לטעון פרעתי מקדם ושכחת ואין לומר הרוב שכיח והרוב מסייע וביותר טוב לטעון כאלה פרעתי היום כהנ"ל כל זה אמר בצח לשונו ברוב בני אדם לא פרעו ביומא דמשלים זמנו וזה שאמר רשב"ל והלואי שיפרע בזמנו וע"כ הוא מגו דהעזה ואולי זה כוונת הרמב"ן כדעת מקצת רבותי ובריך שכיינתי ואם הוא גם לא כיון אבל הדברים טובים מעצמם ושפיר לישנ' דרשב"ל דנקט והלואי שיפרע בזמנו. ובהיות כן יש לי לומר כל אלה לריש לקש דאמר והלואי שיפרע בזמנו דהוא סובר דגם מה דאמרינן עבד אינש דפרע ביומא דמשלים לא שכיח היא אנא אי טעין אז הוא מהימן אבל לדינא קי"ל דשכיח דעביד אינש דפרע ביומא דמשלים וזה מילת' דשכיח הוא וכיון דשכיח ורוב בני אדם משלמי' ביומא דמשלים לא הוי מגו דהעזה כלל דלעומת זה דמעיז קצת ביותר נוח לו לטעון פרעתי היום דשכיח דישלם מלטעון טענה שאינו שכיח וכאשר בארנו ולא הו' מגו דהעזה ולדינא גם התוס' מודה רק לר"ל מפרש התוס' כן ונכון וישר וחדא נינהו ואין פלוגתא. ובהיות כן מה מתקו לפרש זה הג"ה שהבאתי בהתחלה איך נקט הג"ה זו מקומו אחר זה הדין שהובא אם טעון פרעתי תוך זמנו ביומא דמשלים זמני מהימן במגו דפרעתי עכשיו, וע"ז קאי הג"א י"א דווקא אם הוא טען אבל ליתמי לא טענינן. ולהנ"ל מאוד נעלה כי כל מה דאמרינן דזה היי מגו טוב ולא הוי העזה היינו אם אמרינן דשכיח דישלם ביומא דמשלים זמנו אבל אם לא שכיח דישלם ביומא דמשלים זמנו ע"כ מגו דהעזה הוא כבארנו לנכון. ובהיות כן הא דלא טענינן גם כן ליתמי היינו משים מילתא דלא שכיח הוא ומילת, דלא שכיח לא טענינן ליתמי כן מבואר בכל המפרשים, יעיין ש"ך ותומים וגם לישנא הנמוקי יוסף, אבל אם הוא מילתא דשכיח דפרע ביומא דמשלים זמני אז טענינן לי' גם ליתמי ובכן הא בהא תליא אם אמרינן דטענינן גם ליתמי וע"כ משים דביומא מילתא דשכיח הוא וא"כ גם מגו היא טוב אם טען ביומא דמשלים זמנו פרעתי תוך זמנו נאמן וליכא מגו דהלכה כי שכיח לשלם וכאשר בארנו אבל אם לא טענינן ליתמי וע"כ צ"ל משום דלא הוי שכיח לפרעו ביומא דמשלים זמנו וא"כ כיון דלא שכיח לפרעו ביומא דמשלים ע"כ הוי מגו דהעזה כתוס' הנ"ל שבארנו אם לא שכיח בוודאי מעיז ומעיז וטען פרעתי עכשיו כהנ"ל אשר בארנו. לכן כיון בעל הג"ה לאחר שסיים דאמרינן ביומא דמשלים זמנו מגו ונאמן במגו ע"ז כיון וי"א דווקא בטענו הוא אבל ליתמי לא טענינן ליה וכוונתו זה הי"א גם על המגו מחולקים שסיים פה המחבר דאמרינן מגו וע"כ צריך לומר דשכיח לשלם ביומ' דמשלי' ע"ז הבי' הי"א דאינו שכיח וכוונתו כאן דלא טענינן ליתמי ממילא לא שכיח וממילא ליכא מגו ולזה כיון זה הג"ה ליתן כאן מקומי לחבר יחדיו עם שלפניו דנאמן במגו להבין זה הי"א גם ע"ז מחולקים על דין המגו, ומאוד נעלה ודוק כי חריף הוא. וכיון שזכינו לדבר זה אמרתי פשט נכון בגמ' אשר בו יתכנו הרבה יתרץ וראשון מה שתו' התומי' מאוד על רש"י במתני' אשר הבאתי פה בחידושי' כמה פעמים ליישב מדוע נקט רש"י במתני' טעמא דמשפט זה לכל גלוי ולא היה בונה משלו ומדוע לא מפ' רש"י טעם הגמרא כל שפא ושפא זמנו הוא וגם על רש"י בעצמו אנכי מתמה אמת הדבר שלא צריך להקיף משלו אבל אם זה חידוש לנו שהיקף לי משלו הלא יש כמה אדם אשר נותני' בהקפה ויעשה חד טובה עם חבירו שנית כבר צווח הש"ך בתירץ הגמ' כל שפא ושפא זמנו הוא א"כ מאי קמ"ל עדיין קשה פשיטא. שלישית תמיהת הטור בשפא אחרונה מה יעשה זו ועוד זו קושית התורת חיים ושאר המפרשים אשר כבר הבאתי עדיין קשה נמי לר"ל הסיפא כיין דמשני כל שפא ושפא זמנו הוא א"כ גם לדידיה קשה הסיפא אלמא אף בה"ג מקרי תוך זמנו כי על כרחיך הרישא וסיפא בחדא מחת' איירי דגם הסיפא דטען דפרע בכל שפא ושפא דאי הסיפא איירי דטען קודם השפא והין תוך זמנו א"כ קשה אפי' בתוך ד' אמות נמי ומאי אריא למעל' מד' אמות ועיין תומי' שהקשה כן וע"כ קשה לר"ל גם מסיפא ולא רק לאביי ורבא. לכן נראה לענ"ד דהגמרא כייינו בתירוצו לדבר חדתא דהנה כבר בארנו ביומא דמשלים זמנו ליכא מגו לר"ל דהוי מגו דחציף דהלוואי שיפרע בזמנו וכאשר בארנו דרוב בני אדם אינו משלמין אף ביומא דמשלים זמני וכאשר ביאר להדיא הרמב"ן, אבל אם יוכל לומר באמת דרוב בני אדם משלמין אף ביומא דמשלים זמני אז ביומא דמשלים זמן יהיה נאמן במגו דפרעתיך עכשיו אף לטעון פרעתך תוך זמנו, והנה בהרמב"ן הובא סברא נכונה דאמר אף דבב"מ בעי ליה אבעי אי עבד אינש דפרע בגוי' זמני וא"כ מאי מקשה הגמרא פה פרעתי בזמנו פשיטא מאי פשוט הוא, ולאו קושיא הוא דהתם בשכירה אבל הכא כיין דמעיקרא נמי יוכל להוציא ממני חצי הוצאה פשיטא דלאחר שבנה מיד פרעו, והרי נראה להבין מדבריו בה"ג רוב בני אדם משלמין ביומ' דמשלים זמנו מאחר דהחיוב היה עליו גם מקדם לשלם אז פשיטא דמשלם ביומא דמשלים זמנו ובוודאי שלם ישלם יהי ריב דשלם דלא היה ניתן מקדם ובוודאי בה"ג ביומא דמשלים זמנו פשיטא דשלם. ובהיות כן נראה לי דבר חדש דהגמ' כיויני בתירוצו לעולם דטען פרעתיך תוך זמנו דרק הכא אמר דבא ביומא דמשלים זמנו בזמנו ממש וא"כ מהימן פרעתיך תוך זמנו במגו דאי בעי אמר פרעתיך עכשיו ופה לא היי מגו דהעזה כי רוב בני אדם בה"ג משלמי'