ברוך מרדכי חלק ב רצט

אין לו מגו מ"מ בטענת שמא אמרינן פרע תיזל וי"ל זה הטעם של אביי ורבא, מ"מ קשיא לר"ל לפי גירסא ובא בזמנו שראינו שלא אמרינן מגו במקום חזקה ותי' כל שפא משא"כ למסקנא שאמרינן שאפי' מתני' אין אדם פורע תוך זמנו שפיר מסופקים אי אמרינן מגו במקום חזקה ורצה לפשוט ממתני' ודוק. גם לפי הנ"ל מה שמסופק בגמרא אי אמרינן מגו במקום חזקה ודייק ממתני' ולכאורה בלא"ה ל"ל כל שפא ושפא זמנו כהנ"ל, לפי הנ"ל י"ל למסקנא צ"ל כל שפא ושפא זמנו לר"ל אלא אפי' כרש"י ואיירי בזמנו ודוק. וזה שאמרתי על קושי' תוס' שהו"ל ולטעמך שי"ל בה"א לא ידעינן ממי יימר ג"כ לא אמרינן שמא יפול וזה ברור וגמרא מסופק למסקנא:

ואגב חדושי אאמ"ו הגאון הקדוש ז"ל אדפיס פה מחדושי שהנני ה' אפס מנהו בסוגיא הזה כאשר כתבתי בפנקס חדושי הסוגיות חלוקי דרבנן בסוגי' דתוך זמנו דבר נחמד אשר חדשתי ביום ה' לסדר שוזה עד השמי' תרכ"א רפ"ק פה אסאפא, חניני ה' חניני מתורתך אל מדינו הבינינו וחכמינו, כי זה היינו. ועד זקנה ושיבה טובה אל יעזבינו אני ה"ק מרדכי פריד. תוס' ד"ה ובא בזמנו וכו' וא"ת מ"מ נפשוט מהכא דלא אמרינן מגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה ואומר ר"י דהא לא חשוב מגו כיון דמיירי וקיימי ביום אחרון של זמן ואע"ג דמסקינן בפ' השואל דעביד אינש דפרע ביומא דמשלים זמני' אבל מ"מ אין זה מגו דלא חציף אינש למימר פרעתיך היום אבל רגל הוא לומר פרעתיך אתמול ושכחת עכ"ל, והן אמת מבואר בח"מ סי' ע"ח סק"ד וכי אמר בסוף היום פרעתיך תוך זמנו נאמן במגו דפרעתיך היום, ויעיין ש"ך שהוא נגד דעת תוס' פה שהזכרנו דתוס' הסכים דהוא מגו דחציף לטעון פרעתי עכשיו ויהיה זה נגד תוס' וזה דעת הטור סי' ע"ח הבי' בשם עה"ת והקשה המפרשים כיון דהתוס' חולקים שכתבו דהוה מגו דהעזה דלא חציף אינש וא"כ לית הלכתא ולמה הביא, ועוד קשה בבדק הבית כתב הב"י דגם לשיטת התוס' משמע כבעל תרומות וזה מאוד קשה דהרי כהיפך הוא. ולענ"ד נראה דצדקו יחדיו גם דעת התוס' למסקנ' כן, אך דעו נא המעיין טרם כל אבאר עוד דבר נאה מה שנלע"ד לדקדק בהמחבר בהג"ה שם דתחלה נקט בסעיף ג' תבעו ביום שנשלם הזמן ואמר ליה פרעתיך היום אם הוא מלוה על פה נאמן בשבוע' היסת דעביד אינש דפרע ביום משלים זמנו ואם הוא מלוה בשטר דינו כמו מלוה בשטר שלא קבע לו זמן ואח"כ מבואר סק"ד וי"א בהא דאמרינן בתבעו ביום שנשלם הזמן וא"ל פרעתיך היום דנאמן הנ"מ כשתבעו בסוף היום אבל קודם לכן אינו נאמן וכי אמר בסוף היום פרעתיך תוך זמנו נאמן במגו דפרעתיך היום הג"ה וי"א דווקא דטען איהו אבל ליתמי דידיה לא טענינן עיין פ' השואל, ומאוד אפלא בתמיה על הג"ה הזה מדוע נקט מקומו סוף סעיף ז' לאחר שסיים פרעתיך תוך זמנו נאמן במגו דפרעתיך היום ואז אמר וי"א דווקא דטען איהו הלא לא כאן מקומו אלא בסעיף הקודם סק"ג שם נקט זה הדין תבעו ביום שנשלם בו הזמן ואמר ליה פרעתיך היום אם הוא מלוה על פה נאמן בש"ה דעבד אינש דפרע ביום דמשלים זמנו שם מקומו של הג"ה זו כי מקורו מנמוקי יוסף פ' השואל ונמוקי יוסף קאי שם על הדין עבד אינש דפרע ביומא דמשלים זמני' ע"ז קאמר הנמוקי יוסף דינו ולמה הביא דינו סוף סעיף זה דנקט וכי אמר סוף היום פרעתיך תוך זמנו נאמן במגו דפרעתיך היום וכי מה שייכות זה לזה. והנראה לענ"ד גם זה צדקו יחדיו, דהנה תוס' מסכים פה דהוה מגו דהעזה לטעון פרעתיך היום ואמרתי אם באמת עבד אינש דפרע ביומ' דמשלים זמנו הוא מילתא דשכיח ורוב אנשים משלמין ביומא דמשלים זמנו ובתוך זמנו איכ' חזקה להיפך דאין אדם פורע תוך זמנו א"כ ביותר טוב לו לטעון פרעתי עכשיו מלטעון פרעתי תוך זמנו דאז הוי נגד רוב בני אדם משא"כ פה הרוב מסייע בהדי דטען פרעתיך בזמנו והוה כמו שאמרינן מגו דהעזה היכא דהרוב או חזקה מסייע ובה"ג הרוב מסייע דרוב בני אדם משלמין ביומא דמשלי' זמנם ובה"ג בוודאי לא הוי העזה ובאמת עיינתי על התוס' איך שייך דהוי מגו דהעזה לטעון פרעתי עכשיו הלא ביותר לו נוח לטעון פרעתי עכשיו זה דרך רוב בנ"א לפרוע ביומא דמשלים והוי הרוב מסייע. ובאמת לאחר העיון שעיינתי באלה אמרתי התוס' לנכון כיון דהתוס' פה קאי על ריש לקיש ור"ל מסיים בלשונו והלוואי שיפרע בזמנו וכוונתו הלוואי שיפרע ביומא דמשלים זמנו גם בהאי יומא לא שכיח דישלים ורוב בני אדם גם בהאי יומא לא משלמין וכיון דביום משלים זמנו נמי אינו שכיח ורוב אינו מסייע ואף דאמרינן בב"מ עביד אינש דפרע ביומא דמשלים זמנו מ"מ סבר ריש לקיש אינו במציאות כל כך ובכן בוודאי מגו דהעזה הוא לומר פרעתי עכשיו, שוב לאחר העיון אמרתי תודתי לה' כי הלכתי בדרך השכל הישר כי מצאתי כן סברא זו בתומים להדיא בסי' ע"ח סק"ט בסוף העמוד דאמר דהרמב"ם סובר דזה ידעינן מברייתא אשר הביא דפרע ביומ' דמשלי' זמני' רק הס' דטען פרעתיך בתוך זמנו וא"כ השאל' כך מי עבד אינש דפרע ביומ' דמשלם זמנו ושכיח וא"כ י"ל מגו דל"ל כדעת התוס' דהו"ל העזה דלעומת זה יותר נוח לו להעיז ולטעון טענה דשכיח דאינו נחשב בעיני ההמון כשקרן משיטען טענה דלא שכיח דתוך זמנו לא פרע אינש או דילמא עבד אינש דפרע ביומא דמשלים זמנו וא"כ שפיר י"ל מגו ליכא דהוי מגו דהעזה כמ"ש התוס' ואי טען טענה דלא שכיח גם זה לא שכיח לטעון שפרע ביומא יעיין שם סברא הזה ככתבו וכלשונו ואם כן תנא דמסייע לי אם אמרינן דשכיח דפרע ביומא דמשלים זמנו ע"כ הוי מגו טוב אף דהוי העזה דלעומת זה יותר נוח לו לטעון טענה דשכיח דאינו נחשב כשקרן בעיני ההמון משיטעון טענה דלא שכיח ונחשב כשקרן אם יטעון פרעתי תוך זמנו אבל אם אמרינן דלא שכיח שפיר הוי מגו דהעזה דגם אם יטעון פרעתי עכשיו לא שכיח הוא ונכון וישר, ובהיות כן כבר בארתי דר"ל דנקט והלוואי שיפרע בזמנו ע"כ כיון אף דעבד אינש דפרע ביומא דמשלים זמנו אבל לא שכיח הוא ובאמת כך משמע לתנא דמסייע לי הנמוקי יוסף שהביא דעת הראב"ד ביומא דמשלים זמנו לא טענינן ליתמי משום דהוא לא שכיח היינו מילתא דלא שכיח לא טענינן ליתמי ואמר שקצת משמע כן מבבא בתרא וע"כ כיון לזה שר"ל אמר והלוואי שיפרע בזמנו אלמא דלא שכיח והנה לריש לקיש שפיר מפרש התוס' דהוי מגו דהעזה. ונכון וברור. ובהיות כן זה שנקט ריש לקיש בלשונו להנצל מקושית התוס' ובא בזמנו ואמר פרעתיך תוך זמנו אינו נאמן ואי תימא דאיכא מגו כיון דבא