ברוך מרדכי חלק ב רצו

זכר צדיק לברכה יהי' פה בספר לזכרון חידושי תורה מאת אדוני אבי מ"ו הרב דגאון הגדול המובהק ואמיתי ומפורסים קדוש וטהור צדיק יסוד עולם הד מגאוני קדמאי קדוש שמו מו"ה מאיר פריד מבאסקאוויטץ זצ"ל, שהי' אב"ד בק"ק יאללע יע"א ככתבו וכלשונו:

בעהי"ת סוגי' דאין אדם פורע תוך זמנו. עיין מ"ל פרק ג' הלכות שכנים הלכה ב' ד"ה נשבע שהקשה למה סבר הרמב"ם שצריך לשבע בנקיטת חפץ דהא בשאומר שפרע תוך זמנו נוטל בלא שבועה וכמובא בב"י ובגמרא משמע דמדמי הא דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו להא מתני' דמי יימר וכו' וכן הקשה בטו"ז סי' קנ"ז סעיף י"א לפי שבגמ' פשט בעי' אי אמרי' מגו במקום חזקה ודחי דמי יימר ומשמע מי יימר יותר סברא מאין אדם פורע תוך זמנו גם התוס' הקשה ד"ה ואמר לו פרעתיך בזמנו המ"ל כגון שתבע אותו תוך הזמן או בזמנו ואמר פרעתיך תוך זמנו, גם הרמב"ם בפי' המשנה פי' על המתניתן מצד מי יימר והקשה הא במסקנא פסקינן כר"ל אין אדם פורע תוך זמנו ול"צ למי יימר. ונראה לפענ"ד ליישב כל הנ"ל שהרי באמת לעיל בד"ה מד' אמות ולמעלה דעי' תוס' כגון דידע דקדים אחד או בחזית ובאמת מתני' סתמא קתני ולא איירי בעשה חזית וכן י"ל שזה נמי לא תני שקדים אחד ורצה לחבירו וא"כ יוכל לומר שזה השינו אני בונה אותו משלי ולא אתה כמבואר במהר"ם לובלין במתניתן על תוס' הנ"ל, ולפ"ז י"ל זה קושית גמרא ת"ש מד' אמות ולמעלה אילימא שתבע לאחר זמן ואמר פרעתיך בזמנו אמאי לא היינו שאמר מיד בתחלה בנה עמו בשתפות דמאי אולמא האי יותר מהאי וכמבואר במהר"ם לובלין הנ"ל אפילו אמר שחבירו בנה והוא שילם אותו לזמנו שאמר ששילם לו לאחר שבנה ג"כ פשיטא שיש לו מגו שיוכל לומר שבנה מיד מתחלה, ועיין סי' קנ"ז שיש לו מגו כזה אלא לאו דאמר לו פרעתיך תוך זמנו ש"מ במקום חזקה לא אמרינן, ולפ"ז לא קשה קושית תוס' שיוכל לאוקמא שתבע לו תוך זמנו או בזמנו ואין לו מגו שאין זה תוך זמנו כלל שיוכל לומר שיבנה מיד מתחלה עמו ולא מבעי' שלא שייך שתבע אותו תוך זמנו וגם הקושי' שתבע אותו בזמנו היכא דאינו מגו ביומא דמשלים הרי עדיין יש לו מגו ששלם מיד מתחלה ודוק. ולפ"ז י"ל מה שתירץ הגמרא מי יימר היינו שלא נסוג מתי' ראשון שאיירי שאמר תוך זמנו יפרע ואפ"ה לא נפשט האבעי' שי"ל הכא יש שני סברות חזקה אין אדם פורע תוך זמנו ועוד מי יימר בצירף שנים לא אמרינן מגו ודוק. ובפרט לפי פי' הש"ך על תירץ גמרא כל שפא ושפא זמנו היינו שמהימן אפי' תוך זמן וא"כ בתירץ גמרא מתחלה שרוצה לפשוט מחזקת שנתן שאפילו במקום חזקה אומרים מה לו לשקר ועל תירץ כל שפא ושפא זמנו ופי' ע"כ מהימן אפי' תוך זמן ולא נאוד מתירץ הראשון בסיפא, ולפ"ז שפיר הרמב"ם בפירש המשנה אמר מצד מי יימר כדי שלא יפשוט האבעי' שאמרינן מגו במקום חזקה שהיא בעי דלא נפשוט, ולפ"ז לא קשה קושית מ"ל הנ"ל ששפיר י"ל חזקה אין אדם פורע יותר חזק שאפילו שבועה לא צריך ומה שגמרא מדמה מי יימר לחזקה אין אדם פת"ז היינו בצירף חזקה אין אדם פורע וכהנ"ל וע"כ שם בסי' קנ"ז שאיירי בזמנו ואין אלא מי יימר שפיר אמר שצריך שבועה. ובזה י"ל רש"י ד"ה אלימא דאמרו ליה פרעתיך בזמנו פשיטא שהוא כמנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי שי"ל רש"י נמי סבר שאיירי בלא חזית וא"כ בזמנו הוא שאמר מיד נבנה או יש לו מגו ועיין ש"ע סי' קנ"ד שיש לו מגו ושפיר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום (וי"ל א"כ בלא"ה מה הקשה הגמ' אלמא עביד אינש דפרע בגוי זמנ' דילמא טעמ' משום שאמרי' מגו במקום חזקה זה בלא"ה קשה לפי שע"כ ידע מכל שפא ודוק) אבל תוס' לשיטתו שפירש לעיל שסבר חזית שפיר הקשה. והנה יש ליישב קושית תוס' שיש לומר מה שחזקה אין אדם פורע תוך זמנו היינו אם לא תבע אותו משא"כ אם תבע אותו י"ל פרע כדי שילוה לו אח"כ אם צריך ור"ל לא אמר וכגירסא ובא בזמנו ואמר ליה היינו שתבע אותו בזמנו על זה וודאי מעצמו לא שילם תוך זמנו ולואי שיפרע בזמנו וגם הוא לא תבע אותו מקודם שהמלוה גופא אמר הלואי שיפרע לי בזמנו אבל אם תבע אותו תוך זמן מודה שעבד אינש דפרע תוך זמנו באם תבע, ולפ"ז לא קשה קושית תוס' שי"ל דאיירי שתבע אותו תוך זמן ובה"ג יפרע תוך זמן וגם קושיא שניה לא קשה שאיירי בתבעו אותו בזמנו ואין מגו י"ל בזה לא נפשט האבעי' שי"ל דילמא אינו מגו דהעזה כהאי ואמרינן מצד מגו, וגם י"ל לאידך גיסא שאיכא מגו וא"כ איך פסק במתני' ולא ידעתי טעמא ועיין טו"ז סי' ע"ח סק"א שפסקי' ליה מתניתן שלא אמרינן מגו במקום חזקה וא"כ ג"כ האיך מוכח שאמרינן מגו במקום חזקה אלא שאין זה מגו דהוי מגו דהעזה דלמ' לא היא העזה רק שלא אמרינן מגו במקום חזקה אלא זאת לא אמרינן מגו במקום חזקה, ובפרט לפי שמפרש בתומים ד"ה ויומא דמשלים לא נתנו לתבע, רק מה שאמרתי לעיל שתבע אותו תוך זמן איתא דע"כ הוא אמר שפרע לו מקדם יום או יומים דביומא גופא אין מיעז, וא"כ שפיר הוא סברא שאין אדם פורע תוך זמנו וצ"ל שקושי' תוס' מיירי מצד שלא אמרינן מגו דהעזה בהא ולפי הנ"ל שזה מוכח ג"כ מתירץ תוס' ד"ה אלא בעדים י"ל שיש לו מגו שיוכל לומר שתבע אותו תוך זמן וי"ל תרתי לא אמרינן שהוא תבע אותו תוך זמן והוא שילם לו בשלמא אם ידעינן שתבע אותו ת"ז י"ל חד מיעוט אמרינן שמא פרע לו אבל שנאמר שהוא תבע אותו תוך זמן דכתב אנשי' לא תבעו תוך זמן שמסתמ' ידע אינש בנפשו שצריך לזה הזמן, ולפ"ז י"ל אם הוא תבע לו תוך זמנו והוא טען שתבע אותו ושילם לו ת"ז י"ל כה"ג מהימן כיון שהלך מרוב ותבע אותו תוך זמנו י"ל גם כן תבע אותו מקדם תוך זמנו מה שא"כ באינש בעלמא אמרינן שבוודאי לא תבע אותו תוך זמנו ומתורץ קושית תוס'. ולפ"ז י"ל הרי בבכור שלא שייך דלא לטרדן שאין לו תובעים ולא קשה מגמ' ב"מ בשכיר שי"ל ששם איירי שתבע אותו תוך זמנו וא"כ לכאורה י"ל אפילו לר"ל אין אדם פורע תוך זמנו מ"מ אם תבע אותו תוך זמנו מודה כהנ"ל ועיין טו"ז הנ"ל סי' ע"ח ביומא דמשלים מגו דהעזה. באופן אחר י"ל פי' המשנה לרמב"ם ונקדים מה שהקשה תוס' ד"ה כי היכא דלא לטרדן