ברוך מרדכי חלק ב רצג

ומעתה בין הבין מתני' שנקט המתפלל ומב' סי' רע לו וזה היחיד המתפלל אז בחזרתו סימן רע לשולחיו גם כן אבל דווקא אם טעה תחלה בתפלת יחיד שלו בלחש וג"כ טעה אז בחזרתו אז סימן רע לשולחיו. וזה שנקט במתני' ואם שליח ציבור הוא היינו זה היחיד שטעה הוא שליח ציבור וטעה ג"כ בחזרתו אז סימן רע לשולחיו אבל אם לא טעה בתפלת יחיד שלו אף שטעה בחזרתו כבר בארנו בה"ג אינו סימן רע לשולחיו, ובכן מתורץ שהקשתי למה למתני דין ביחידות הא להנ"ל זה קאי בהדר ואם שליח ציבור היא וגם טעה ביחידות בה"ג סי' רע לשולחיו, וממילא מתורץ נמי דקדק סמיכת חכמים כאן דקאי אחר מתני' דלעיל העובר לפני התיבה הו"ל להתחיל תחלה בשליח ציבור ואז לומר ביחיד. ולהנ"ל ע"כ צריך להקדים דין היחיד דרק אז אם טעה השליח ציבור בחזרתו סי' רע אם גם היחיד טעה בתפלתו תפלת יחיד שלו, ואפשר לומר אם גם טעה היחיד בתפלת יחיד שלו ובחזרתו בקול לא טעה מתקן נמי עצמו בתפלת ציבור שלא טעה ולא הוי גם לו סימן רע ולא לשולחיו כיון דתפלתו שחוזר בקול לא טעה יצא זכאי לפני ה' בתפלתו, חזור בה והפוך בה הרי שמתי פה כל האופנים ולומדי התורה את אשר יבחרו יקרבו וה' הרחמים יורנו נפלאות מתורתו הקדושה. ובהדי זה אמרתי אגדה א' לסיימי הסוגיא הקטנה הזה מה שאנו מתפללים קודם שמנה עשרה ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתיך עפ"י הגמרא פה שהביא על רחב"ד מקרא כן בורא ניב שפתים שלום וכו' אמר ה' ורפאתיו ומפרש רש"י כשהניב ברא באדם אז מובטח על השלום שיקבל ה' תפלתו היינו באינו טעה ושגורים אז הניב ברא ומוכח בגמרא באתה ברכה אינו מקובל תפלתו באבות היינו בראשונה, על זה אנו מתפללין ה' שפתי תפתח שיהי' הניב ברא פתוח ועומד להתפלל, והנה האבות ברכת ראשונה הוא רק תהלה להש"י ומאז ואילך מבקש אדם צרכיו וזה אז ופי יגיד תהלתיך היינו הראשונות בלי טעות שהוא רק תהלתך לה' יבזה אם טעה סימן רע ואינו מקובל לכן מתפללין שפתי תפתח להתפלל כראוי ופי יגיד תהלתיך בברכות שהוא תהל' ופי יגיד בלי טעות ושגיא' ויהי' שגורי' בפי. גמרא אמר ר"ה וכו' כל הנביאי' וכו' אלא למשיא בתו לת"ח ועושה וכו' ותלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך, והנראה לענ"ד מילת עצמן הוא מיותר הו"ל לומר ותלמידי חכמים עין לא ראתה, ונראה אולי ככה הכוונה כל הנביאי' לא נתנבאו אלא למשא בתו לתלמיד חכם וכו' ותלמידי חכמי' עצמן המה משיא בתם לתלמידי חכמים או המה עושים פרקמטיא כה"ח ונהנים ת"ח והיינו תלמידי חכמים עצמן המה עשו זאת אז עין לא ראתה אלקים זולתך. והנה בזה אני אבין גמרא סוף פרק אלו עוברים ת"ר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בהו לתלמיד חכם וגם ישא בת תלמיד חכם כשל ענבי גפן בענבי גפן דבר נאה ומתקבל. ונראה כל פי גיורא פה ותלמידי חכירם עצמן אם נתנו בתם לתלמידי חכמי' אז עין לא ראתה שיזכה ליין המשומר מששת ימי בראשית. ולהבלין נאה אמרתי עפ"י דברי רבי מאיר ברכות מ' ר"מ אומר איכן שאכל אדם הראשון גפן היה שזה שמביא יללה לעולם פי' רש"י מיתה, ואמרתי לכן בשמחה ששותין יין נוהגין לומר לחיים אף שאיכא טעמא רבה לזה אמרתי גם אני יען שהיין היה מביא מיתה לעולם אמרינן שיהי' לחיים, והנה היין שהוא מששת ימי בראשית אז עוד לא היה חטא אדם כי רק ביום הששי נברא, וזה יין המשומר היינו מן החטא מששת ימי בראשית לזה יזכו תלמידי חכמים ולא עיין לאחר החטא, וזה לענ"ד הפירש של מאמר חמרא וחיי' בפומא דרבנן הייני התלמידי חכמים יזכה לחמרא חיים שהי' יין של חיים מששת ימי בראשי' שלא חטא עוד אדם וגרם מיתה. וזה שקאמר הגמרא תלמידי חכמים שנותנים בנותיהם לתלמידי חכמים הוה ענבי גפן בענבי גפן כי יזכה ליין המשומר בענביו מששת ימי הבראשית כי תלמידי חכמים עץ אשר לא ראתה ויזכה ליין המשומר בענביו. ולענ"ד זה הפירש הביאנו אל בית היין היינו לזה בית היין המשומר בענביו מששת יהיב היינו בענבים שענבים המה בית היין שבענבים היין וגם שמה לביה הזה כפשוטו אשר מונח היין המשומר שמה הביאנו ודגלו גלי אהבה אז בטוח שדגלו עלי אהבה אהבת התורה אהבה לאל השור' זה תכה למי שתלורדו בידו יקיים. ובענין הזה כתב לי לפרש קרא הזה אהובי ידידי תלמיד חכם גדול הרב הגאון המפואר כש"ת מו"ה דוד פראנקפארטער נ"י רב ומגיד בבית המדרש הנחמד בק"ק הלישויא. וז"ל היקר. בעהי"ת ב' פרשת ויחי תרס"ו לפ"ק. ברוך מרדכי איש גדול ליהודים בקי בשני תלמודם משנתו ערוכת בהלכות ואגדות ה"ה יד"נ ואוה"נ הרב המאה"ג הגאון הצדיק וכו' כש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י אביר דק"ק מארטינסבערג יע"א. אחדש"ה בינך לקחתי ובירך אשיבו וכו' ומסרתי מכתבו הסגור במכתבי ליד יד"נ ואוה"נ הצדיק הגביר מו"ה גדליהו בעער נ"י ודברי תורתו מצא חן בעה"י ועל הקרא בשיר השירים אשר פירש הדר"ג נ"י הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה נראה לי לומר בעה"י עפ"י מה שמצינו בגמרא שיוסף שלח לאביו מטוב מצרים וגם הובא ברש"י יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו ואמר אאמוה"ג הצדיק זצ"ל שאדם כשבא לעת זקנתו הוא רואה את עצמו כמזלזל ושעל בעינים מאחר שכל דבר ישן נושן הוא כלא נחשב בעיני הבריות אבל דבר חדש כולו מקלסין ומחבבין עד למעלה אבל היין כל מה שהיין נתישן יעלה יותר במעלות וטעמו לשבח הטיב ומטיב בנתישן וזה הפירש של הגמ' ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו דהיינו שהוא נחת רוח לזקנתו כמו היין כן הזקנה של ת"ח גם הזקנה של בני אדם אינו לגרעות' ועלה במעלה ובגמ' מצינו ודגלו עלי אהבה אל תקרא וגדלו אלא ודלוגו עלי אהבה דהיינו ע"ה כשקורא תחת ואהבת ואיבת דהיינו דליגו עלי אהבה ראינו מקבלו באהבה, תה יוכל להיו' הכוונ' הביאני אל בית הויין ושם אראה שיש דבר בעולם כשנתישן כמו היין הוא יותר חשוב ומעולה בדמים ע"כ ודגלו עלי דהיינו כמאמר חז"ל ודגלו דהיינו הזלזל שמזלזלים עלי אהבה נהפכה לאהבה אבל זה מה שנוגע בכבוד הבריות דצריך הנוגע אל הגוף אבל אהב' למקום ב"ה הוא עוד ביתר שאת ועוז יותר מכל משתות היין ע"כ אמר שלמה המלך ע"ה כי טובי' דודיך מיין דהיינו ידידות הקב"ה מיין אף שהיין חביב מאוד בעת זקנתו ידידות של השי"ת הוא חביב יותר מכל מעלות היין (והאריך עוד בחידושים אבל אין כאן מקומו) והנני ידידו המכבדו כערכו הרם באהבת דוד בן לאאמ"ו יוסף ליב פראנקפארטער זצ"ל. ודבריו מתוקים ורבה ה' לו ימים ושנים לטובה ולברכה.