ברוך מרדכי חלק ב רצב

ובזה מתורץ אידך קושית סמיכת חכמים למה נקט אם שליח ציבור הוא למה נקט הוא הלא לא קאי אשלפניו, ולהנ"ל נעלה מאוד שקאי אשלפניו כי באמת איירי נמי ברישא שהיה מתפלל בעד רבים אלא רישא איירי בלא שלחו ועל זה קאי אם שליח ציבור הוא אם שמתפלל על רבים שליח ציבור הוא אז סימן רע לשולחיו ולזה נקט לשולחיו להורות מפני שהיה שולחיהם ולא נקט לציבור והבין דווקא לשולחיו מפני ששליחו של אדם כמותו. הנה יש לי נסתפקתא שליח ציבור שטעה בחזרת י"ח כאשר מבואר בגמרא שטעה באבות א' ובתפלתו שהיה מתפלל בלחש לא טעה אם לומר שרק סימן רע לשולחיו כי בתפלתו לא טעה ורק בעד הציבור תפלתו טעה או להיפך אם השליח ציבור טעה בתפלת לחש ובתפלת חזרתו בקול לא טעה י"ל רק סי' רע לו כי הוא טעה בתפלה לחש ובתפלת ציבור אינו טעה, או שיש לומר כיון שטעה בתפלתו לחש כבר תפלתו מטורף ואינו מקובל ובכן אם הוא שליח ציבור ובחזרת תפלתו לציבור אינו טעה אעפ"כ סימן רע לשולחיו כיון ששליח ציבור הוא והוא אינו זכאי בתפלתו שהי' מתפלל ביחיד אעפ"כ סי' רע לשולחיו כיון שש"ץ אינו זכאי בתפלת עצמו ביחיד גם אחרים לא יוכל להוצא וסימן רע לציבור וממתני' הזה ראיה לדברי זה, ולענ"ד לכן נקט במתני' מילת הוא אשר דקדק הס"ח למה מילת הוא ולהנ"ל נעלה זה קמ"ל אם גם שליח ציבור טעה רק בתפלתו בלחש ובתפלתו בקול לא טעה ג"כ סי' רע לשולחיו וזה במשמע המתפלל וטעה בתפלתו תפלת יחיד סי' רע לו ואם שליח ציבור הוא היינו זה שהתפלל בתפלת יחיד שלו שטעה אף שחתר בתפלתו לרבים לא טעה אעפ"כ סי' רע לשולחיו תה שהמתיק בלשון המשנ' מפני ששליחו של אדם כמותו כמו הוא וכיון שהוא טעה בתפלת יחיד שלו אף שלא טעה בתפלתו בציבור אעפ"כ "כמותו" כמו הוא אינו זכאי בתפלתו בתפלת יחיד שלו כן השולחיו המה כמותו כמו הוא אינו זכאי וסימן רע לי כן השולחיו דהמה כמותו ודוק היטב. ובאלה נראה לתרץ דקדק אחד שדקדקתי למה למתני כלל הרישא יחיד שמתפלל וטעה וכו' הו"ל רק לנקוט הסיפא אם שליח ציבור טעה בתפלתו סי' רע לשולחיו ששליחו של אדם כמותו ממיל' ידענו אם יחיד שטעה בהפכתו סימן רע לו דנקט שהוא כמותו וע"כ צריך להיות אם הוא טועה וסימן רע לו אז גם לשולחיו סימן רע כי נקט כמותו ואם הוא טעה ואינו סימן רע לו אז גם לשולחיו אינו סימן רע ובפרט קשה שהרי ראינו במתני' קודם לזה נקני העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ומהיכן הוא מתחיל במקום שטעה שם לא למד הדין האיך הוא ביחיד שטעה שע"כ חוזר ומהיכן הוא מתחיל יען באמת אם ניתני הדין בשליח ציבור ממילא ידענו ביחיד א"כ גם פה קשה למה למתני כ"ל ביחיד הדין. ולהנ"ל ניח' היטב זה הוא חד גונא דקמ"ל התפלל וטעה היינו בתפלתו יאיד סימן רע לו וקמ"ל אבל אם הוא שליח ציבור זה שמתפלל וטעה בתפלת יחיד שלו אף שבתפלת רבים שחוזר בקול בו אינו טועה אעפ"כ סי' רע לשולחיו מפני ששליחו של אדם כמותו כמו הוא וכמו שהוא בתפלת יחיד שלו סימן רע לו כן כמותו ששלחו בסימן רע והבין כי נעים, והסברא כן מסכים כי מגלגלין זכות ע"י זכאי ואם זכאי אזי שולחיו נמי זכאין אם הוא אינו זכאי איך תכה משלחיו. ובהיו' כן ניח' לי עוד דקדק אחד מה שדקדקתי פה למה למתניתן פה ללמוד ולהזכיר ואם שליח ציבור הוא הו"ל ללמוד מיד לעיל במתני' הקודם שנקט העובר לפני תיבה וטעה הו"ל לומר סימן רע לשולחיו ויעבור אחר תחתיו ולמה פה לעשות פירד ולתני מתני' אחרינא:

אלא להנ"ל ניחא פה דין אחר אשמעינן יחיד שטע' בתפלת יחיד שלו ואעפ"כ אז בתפלת רבי' שחוזר אינו טועה אעפ"כ סימן רע לשלוחיו מפני שכמותו כאשר ביארנו. שוב לאחר כתבי זאת מצאתי סבר' הזה ביחיד שטעה שגם הציבור סימן רע בסמיכת חכמים. ועיין בסמיכת חכמים שקאמר נמי אם השליח ציבור בלחש טעה כיון שהוא שליח ציבור סימן רע לציבור מיד בתפלתו שטעה הוא סימן רע לציבור כיון שהוא שלוחם ומפרש נמי דזה אם הוא דקאי על היחיד שטעה שהוא שליח ציבור סימן רע לשולחיו ועיין שם שהאריך ורוצה לחלק בין שטעה בראשונ' או באמצע עיין היטב כל דבריו וברוך ה' בסברא הזאת כדומה פה כוונתו לסברתו רק אני אומר בעת חזרת תפילתו אם מתפלל בעד הציבור אף שלא טעה סימן רע לציבור כיון שכמותו כמו שבארתי. אך על זה שהקשתי מדוע לא כייל מיד במשנ' בראשונ' גם זה סימן רע לשלוחיו יש לתרץ בפשיטות כי בגמרא מקשה אהיי' ותירץ דקאי אאבות היינו הברכה ראשונ' בתפלת י"ח וא"כ יפה מתורץ מדוע לא כייל זאת מיד במשנה הראשונ' יש לומר דהא דסימן רע לשולחיו הוא דווקא באבות כפי' רש"י שהוא תחילת התפלה רמז שאין חפץ בה ומתניתן דלעיל העובר לפני התיב' וטעה איירי בכל הברכות י"ח בכל מקום שטעה יעבור אחר תחתיו וא"כ לא יוכל לומר סימן רע לשלוחיו כי רק סימן רע באבות. ובזה נראה לתרץ קושית ס"ח שהקשה מאי מקשה הגמ' אהיי' מנ"ל לחלק בין ברכה לברכה דילמא אכולהו קאי ובאיזה מהן שטעה הוא סימן רע לו ואיך הבין המקשן במתניתן דלא קאי אכולהו רק אברכה אחד עיין. ולהנ"ל נעלה מאוד דע"כ הבין הגמרא שרק על ברכה אחת קאי ולא על כולהו דא"כ הו"ל למיתני זה דסימן רע לשולחיו מיד במתניתן לעיל לגבי העובר לפני התיבה אלא ע"כ דזה דסימן רע לו לא קאי על כל הברכות ומתניתן דלעיל קאי על כל הברכו' ולכן מקשה אהיי' על איזה ברכה קאי ודוק היטב. וזה לולא דברי שבארתי דע"כ צריך למתני עוד הפעם משום שרוצה בדין זה בתפילת יחיד שטעה שגם לציבור רע סימן ואת אשר יבחרו הלומדי תורה יקרבו ויאמרו ברוך מרדכי. שוב יש לי לומר עוד באופן אחר לתרץ הדקדק שהבאתי דהנה יש לומר הא דקאמר אם שליח ציבור הוא סימן רע לשולחיו משום שלוחו של אדם כמותו יש לי לומר זה דווקא אם טעה בתפלתו שמתפלל בעד הציבור בחזר' י"ח וגם מה שמתפלל ביחידו תפלתו בלחש שם ג"כ טעה הוא סימן רע לו ולשולחיו אבל אם בתפלת יחיד שלו לא טעה והתפלל כהוגן כאשר מתפלל בעדו ואז סימן יפה לו אז ג"כ אם מתפלל בעד הציבור וטעה בתפלתו בקול אינו להם סימן רע כיון שבתפלתו תפלת יחיד זכאי הוא ממיל' גם הציבור זכאי ואינו סימן רע להם כיון שהם ששלחו והוא בתפלתו זכאי גם המה זכאי ואז ג"כ אמרינן מפני שמליחו של אדם כמותו וכמו שהוא זכאי בתפלתו כן נמי הציבור אף שטעה בחזרתו בקול ויש סברא ישרה לומר כן כמו שהוא מתפלל תפלת יחיד שלו כמו שמע קולינו ורחם עלינו וקבל ברחמי' וברצון את תפלתינו ותפלתו זכאי הוא בלי שגיאה וטעות ממילא אף שטעה בחזרתו בקול כבר מקובל הוא בתפלת יחיד שלו ושלוחו של אדם כמותו כמו הוא זכאי בתפלת יחיד שלו כן נמי זכאי שולחיו אף שטעה בחזרת התפלה בקול.