ברוך מרדכי חלק ב רצא

רש"י הקרא וישתחו אפים ארצה זה כמו להדי' פישוט ידים ורגלים ודוק היטב כי דברי נכונים וה' יורנו נפלאות מתורתו הקדושה להבין דעת חכמים. אבל שהקשתי על הגמ' מאוד קשה כי גם בפ' י"ח שם וירץ לקראתם כתיב וישתחו ארצ' מדוע לא ילפי' משם ולמה קרא הבוא נבוא, והנה כתיב בפ' וירא י"ח ובפ' ח"ש כ"ד ובפרשת וישלח ל"ג בכולהו כתיב וישתחו ארצה ולמה לא הביא ממוקדם. והגמרא הניח כל המקומות מוקדמ' והביא מהבוא נבוא מפ' מקץ ולסמיכת חכמים בארתי בחבורי ניחא דהוא יליף מלך ארצה וראיה לדבריו הקדושים אבל, לפי' רש"י דארצה כן משמע כולו שטיח מאוד מאוד צ"ע ולא זכיתי ליישב ורוחב לבב ירחיב ויביט הכוונה. יעיין בכל דברי ובזה אצא ואשמח לראות מכתבו לשעשע עמו באהבה התור' והנני דורש שלומו מוקירו ומכבדו בערכו הרם ה"ק מרדכי בה"ג מהר"ם פריעד זצ"ל. בעהי"ת חידושי בענין טעה שליח ציבור וטעה יחיד בתפלה. רננו צדיקים בה' לישרי' נאוה תהלה. דף צ"ד ע"ב מתני' המתפלל וטעה סימן רע לו ואם ש"ץ הוא סימן רע לשולחיו וכו' דקדקתי מדוע לא מפרש זאת לעיל דף ליד במתני' העובר לפני תיב' וטעה יעבור אחר חחתיו, ולכאורה דקדקתי מדוע לא נקט שליח ציבור שטעה כמו שנקט במתני' פה שליח ציבור שטעה ומדוע משני כאן ונקט העובר לפני תיבה ונראה לענ"ד פה איירי מתני' העובר לפני תיבה דלא שלחו הציבור אלא הוא בעצמו עומד בפני התיב' ובהא נראה אם טעה יעבור אז אחר תחתיו כי הוא לא שליחא דציבורא ויכול אז לעמוד אחר תחתיו אבל אם הוא שליח ציבור וטעה בה"ג לענ"ד חוזר השליח ציבור למקום שטעה כיון דשליח ציבור הוא לא יעבור אחר תחתיו אלא הוא בעצמו יחזור למקום שטעה ובהדי זה נראה לענ"ד לתרץ מה שרק הביא מתני' פה מדוע לא נקט פה מיד גם זה שסימן רע לשולחיו ומדוע מפריד זאת למתני' אחרונה מיד הו"ל לומר העובר לפני התיבה וטעה סימן רע לשולחיו ויעבור אחר תחתיו אלא ע"כ פה לא יוכל לומר כן כי פה אינו סימן רע כי איירי דעובר מדעת עצמו ולא הוי שליח ציבור ודווק' שליח ציבור שטעה הוה סי' רע לשולחיי מפני ששליח הוא ושלוחו של אדם כמותו ונכון וישר. אבל יש לי ספק אם עובר לפני התיבה מדעת עצמו ולא שלחו הקהל ואינו שליח ציבור והתפלל תפל' יחיד שלו בלי טעות ושגיאה ובחזרת תפלת שמנה עשרה בקול טעה אם הוא סימן רע לו ע"כ לציבור אינו סימן רע כי לא שלחו והוא בתפלת יחיד שלו יפה התפלל בלי טעות אם זה סימן רע לו שטעה בחזרתו או כיון שציבור לא שלחו דהוא בתפלת יחיד שלו לא טעה יש לומר דאינו סימן רע לא לו ולא לציבור ובכן לכן לא נקט במתני' הדין מסימן רע כי בה"ג אינו סימן רע לא לו ולא לציבור רק במתניתן לקמן נקט הדין בשליח ציבור וגם אם הוא טעה בתפלתו הפלת יחיד שלו וצ"ע כל אלה. והנה נקט פה במתני' ואם שליח ציבור הוא סימן רע לשולחיו ובכן משמע מי שמתפלל בעד הציבור או בעד חבירו והוא אינו שלוחם בה"ג בטעה אינו סימן רע למי שמתפלל בעבורו דדווקא רק בשליח ציבור מפרש המתני' מפני שהוא שלוחו, וא"כ איך יבינו שהביא במתני' רחב"ד כשהי' מתפלל בעד החולה אמר זה חי הא משמע אף בשלא שלחו דא"כ הו"ל לפרש במתני' כשהיה מבקשים ממנו להתפלל, אבל יש לומר באמת איירי בה"ג ששלחו לרחב"ד להתפלל וכן היה נוהגין לשלוח אליו להתפלל בעד החולה כמוכח בגמ' ת"ר מעשה שחלה בנו של ר"ג וכו'. אך עדיין צריך עיון אם ע"כ החולה בעצמו צריך לשלוח ולבקש להתפלל עבורו אז שפיר שייך מפני ששליחו של אדם כמותו אבל אם רק קרובי' של החולי מבקשים אינו שליח של החולה, אבל מוכח בגמרא אף אם לא החולה בעצמו מבקש ג"כ הסי' בשגור' תפלתו כמוכח ת"ר מעשה שמלה בנו של ר"ג ושלח ר"ג שני תלמידי חכמים אצלו ע"כ ראינו אם גם החולה בעצמו לא שלח ג"כ די בסי' כי מיד אמר חלצה חמה:

תו יש לי ספק המתפלל עליו ועל חבירו אם אינו שגורה תפלתו למי הוא הסימן הרע או אם שגור' תפלתו למי הוא הסימן הטוב עליו או על חבירו, יעיין צל"ח לעיל על הגמרא המלך בקונך וצא שהשל"ה הקדוש מפרש בזה הוא המלך בתפלתו אם שגורה אז ילך והוסיף הצל"ח דדווקא בתפלת יחיד הסימן הטוב אבל בתפלת רבים היינו על רבים אינו הסימן כי לא ידע על מי היה שגורה ומפני מי לא היה שגורה דילמא רק על חד מנייהו שמתפלל יע"ש דברי הצל"ח ובכן המתפלל עליו ועל חבירו איך ידע הסי' אבל יש לומר ממ"נ סימן רע לו אם גם חבירו במשמע שעל חבירו לא היה שגורה משום חבירו דסימן רע לחבירו ממילא ג"כ סימן רע לו דהתפלל עליו ועל חבירו הוא יענה תחילה וכיון שעל חבירו סימן רע גם הוא לא יענה תחילה ובכן לענ"ד סימן רע לתרויייהו ואם שגורה סימן יפה לשנים כן נלע"ד ויוכל לאיירי שחבירו עשה לו שליח להתפלל עבורו בה"ג ספק שלי. ובהדי זה אמרתי לפרש הגמרא בר"ה י"ח אמר ר' מאיר שנים שעלה למטה וחוליהן שווין זה התפלל וזה התפלל זה ניצל וזה לא ניצל זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה מה זה נענה וזה לא נענה זה התפלל תפלה שלימה תה לא התפלל תפלה שלימה, ולהנ"ל נראה זה התפלל ושגירה בפי זה הוא תפלה שלימה ולכן נענה וזה התפלל ולא היה שגורה בפי ולא היה תפלה שלימה שלא היה שגורה בפי לכן לא נענה. והנה על רחב"ד ממתני' דנקט לשון רבים הלא כבר בארנו ברבים אינו סימן יש לומר קאי רק על הכוללת תמיד אבל כוונת המתני' דהיה מתפלל על היחיד אז הסי' טוב וכוונת המתני' דנקט על החולים היינו שתמיד שלחו אצליו אם היה חולה להתפלל ועל הרבה חולים שלחו אצלו אבל לא על רבים יחד ובזה אמרתי אגדה א' רבינו משה התפלל ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר אדוני אלקים וכו' מילת לאמור היא מיותר ולהנ"ל ככה יובן משה ג"כ ידע אם שגור' תפלתו בפי אזי נענ' ולכן ביקש ואתחנן אל ה' וכו' לאמר היינו שיאמר תפלתו בטוב שיהי' שגורה בפי והשיב הקב"ה רב לך רב לך להתפלל יש בפיך להתפלל ותפלתך רב לך ששגורה בפיך אבל אל תוסף דבר אלי לא רשאי לגמור תפלתך ובכן כיון שאל תוסף דבר אז ע"כ תפלתו אינו שלימה כי צריך לוותר בתוכה ולא נענה ודוק. והנה כבר בארנו לעיל אם התפלל בעד הרבים אבל רבים לא שלחו אלא הוא בעצמו התפלל בעד רבים וטעה בתפלתו רק סי' רע לו אבל לא בעד הרבים שמתפלל וטע' בתפלתו כי מוכח במתני' דווקא. ש"ץ ששלוחו של אדם כמותו. ובהדי זה אמרתי לתרץ קושית סמיכת חכמים למה נקט המתפלל וטעה סימן רע לו ולא נקט טעה בתפלתו ולהנ"ל נראה דהא קמ"ל המתפלל אף שהוא מתפלל בעדו ובעד הרבים וטעה רק סימן רע לו כי לא שלחו.