ברוך מרדכי חלק ב רפט

נלך אחר הרוב אבל מי שברור לו הדבר אם גם הרוב מנגדו לא ילך אחר הרוב וסברא זו מובא גם בפנ"י בסוגיא דתרי ותרי באומרת ברי לי שחזקה מנגדתו ולפי אמונתינו ברור כשמש בצהרים שה' הוא אלקי אמת ואין עוד מלבדו, וזה פשט הכתוב לנטו' אם יש נטי' לכאן ולכאן אז אחרי רבים להטות אבל אם אין נטיה אז לא נלך אחר הרוב, וזה שאמר הכתוב ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו גם הדין אחרי רבים להטות אבל בשביל זה לא לא תטע לילך אחרי עכו"ם ושם אלקי אחרי' לא חזכירו כי אתם עמדתם במעמד הר סני וראו כבוד ה'. ידידו אוה"נ מיקירי ומשתחו' מכל כבודו ה"ק איצק הירש ברית פרייא. ייפה כיון שפתים יישק מיישב דברים יקרים:

חידושי שהנני ה' בענין השתחואה וקידה הללה שם ה' בשיר ואגדלה בתודה ע"ב גמרא ת"ר קידה על אפים וכו' השתחוה זו פישט ידים ורגלים שנאמר הבא נביא אני ואמך להשתחות בך ארצה, יעיין רש"י לשון משתטח משמע וכן פירש רש"י במגילה כ"ב ע"ב מפ' רש"י ארצה משמע כולי שטוח ארצה יקשה אי מריע לא הביא הגיר' ממוקדם בתורה פרשה חי שרה כ"ד קרא נ"ב ויהי כאשר ראה עבד אברהם אה דבריהם וישתחו ארצה לה' גבם שם ממילת ארצה משמע השתחואה פושט ידים ורגלים כפי' רש"י ארצה משמע כולי שטיח ארצה ז ועוד שני' הקשתי גם ביעקב מצינו קודם לכן פרשה ל"ג לסדר וישלח והיא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים וכו' ולמה הביא הגמרא המאוחר והניח קרא המוקדמת וצע"ג. אך מצאתי מרגניתא טבא כמה גדולים דברי חכמים בעל סמיכת חכצים דמפרש בתוס' ד"ה קידה על אפי' שמסיים שם אבל ממה שכתב המהרש"א שמצינו משמעות קידה בפישט ידים ורגלים יש לפקפק ולומר ארצה לחוד וארץ לחוד דכל מקום שצריך למד בתחלתו היטל ה"א בסופה, ועוד יש לומר דנפקא לן מהכפל דכתיב לך ארצה עכ"ל הטהור, וא"כ אם מהכפל למדנו מלך ארצה פושט ידים ורגלי' שפיר מתורץ מה שהקשתי מדיע לא יליף המוקדם בתורה שם לא כתיב כפל אלא ארצה יפה רק למדנו מלך ארצה ויהיה ראיה ברורה לדברי סמיכת חכמים תבלין נאה לסייע לדברי קדשו וגם בתירוצו הראשון שאמר ארץ וארצה לחוד יש לישב דוק תדע אבל הקושיא נשאר לפירש רש"י דמפרש מארצה מוכח פישט ידים ורגלים ארצה כולה שטוח משמע קשה מאוד מדוע לא הביא הגמ' מקודם הנאמר בתורה וצ"ע מאוד וקצרה דעתי ליישב ורוחב לבב יעיין אילי ימצא ליישב טבא טבא יהיה. תוס' ד"ה קידה על אפים ומיית' קרא אע"ג דאשכחן בענין אחר י"ל דקום לי' בקבלה הנה תוס' פה סתום דבריהם דלא מפרש איה הענין אחר ומה שכיון ענין אחר משא"כ במגיל' הקשה התוס' על השתחואה דהוא נמי באפים מהך ישעי' אפים ארץ השתחואה לך (מגילה כ"ב ע"ב) ותוס' בשבועות דף ט"ז ע"ב גם כן הקשה פירש בר"ה קידה על אפים תימא השתחוא' נמי אשכחן על אפים משום דכתיב בראשית מ"ח ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו ושתתו לאפיו ארצה ובישעיה מ"ט אפים ארצה ישתחו לך ובמדבר כ"ב ויקוד וישתחו לאפיו והנה פה הקשה התוס' מפורש קושיתו דהשתחואה נמי הוא על אפיו ולכאורה הייתי אומר גם פה בברכות כיון תוס' לקושיא זו שמצאנו בענין אחר היינו גם השתחואה הוא על אפים ולא רק קידה. אבל ראיתי במהרש"א אשר מפ' כוונת קושי' התוס' בד"ה קידה על אפים וכו' עכ"ל, ר"ל דאשכחן קיד' בלי אפי' שנא' ויקוד ארצ' דמשמע כולו שטיח ארצ' כמו להשתחו' לך ארצה ובתוס' שבועו' כתבו תימא השתחוא' נמי אשכחן על אפים עיין במהרש"א והנה לכאור' קשה להבין מדוע בחר המהרש"א פשט חדש וקושיא חדשה ומדוע לא הניח' על הפשט כמו שהקש' תוס' במגיל' ובשבועו' אבל הנרא' המהרש"א כיון תוס' הקשה פה סתם קידה על אפים אע"ג דאשכחן בענין אחר ע"כ תוס' רק על קיד' כיון שאשכחן בענין אחר דאל"כ הו"ל לתוספות להזכיר כמו בשבועות ובמגילה תימא השתחוא' נמי מצינו בענין אחר ותוס' פה משהשתחואה לא הזכיר כלל אע"כ רק על קידה הקשה התוס' דמצינו קידה בענין אחר ולכן הביא המהרש"א כל דברי התוס' קידה על אפי' ומייתי קרא ולא הזכיר כלל מהשתחואה ע"כ זה שהקשה בענין אחר נמי כוונתו ע"כ רק על קידה ומפרש היכא נמצא שהוא ויקד ארצה ופה הביא תוס' ומייתי קרא ושם במגילה ושבועות רק הביא הגמרא קידה על אפים וכוונתו שם על כל המימרא דגמרא אבל פה רק הקשה ומייתא קרא היינו על קידה שהוא על אפים ובכן מפ' המהרש"א כוונת התוס' רק על קידה וזה שסיים ובשבועו' הקשה תימא השתחואה נמי אשכחן על אפים שם מפי' התוס' דקאי על השתחואה הקושי' ופה לא מפ' הקושי' על השתחואה ע"כ רק על קידה הקשה כן צריך לומר ובאמת תמהתי על מהרש"א מדוע הניחה תוס' מגילה ולא הביא וכן נמי כוונת המהרש"ל שמפרש הקושי' של תוס' עה ברכות רק על קידה. והמהרש"ל פירש הקושי' וז"ל אע"ג דמצינו קידה בלא אפים כדכתיב ופקוד בת שבע והשתחוה למלך ותמהתי על המהרש"ל מדוע הביא מנביאים ראשונים מדוע לא הביא הקושיא מתורה גבי אליעזר בראשית כ"ב ואקוד ואשתחוה לה' וצ"ע. ועל התוס' שבועות שהקשה מבראשית מ"ח ויוצא יוסף וכו' מדוע לא מקשה התוס' מקודם לזה בפרשה מ"ב שם ויבואו אחי יוסף וישתחו לו אפים ארצה מצינו השתחוא' על אפים. שוב יש לי תמוה גדולה על תוס' דהקשה שם עוד מישעי' מ"ט אפים ארץ ישתחו לך והוא מנביאי' אחרונים מדוע לא הקשה מנביאים ראשונים מלכים א' א' פסוק כ"ב ויגידו למלך לאמור וכו' ויבוא לפני המלך וישתחו למלך על אפיו ארצה, וביותר קשה הלא משם מלכים א' א' הובא הקרא ותקד בת שבע אפים ושם לעיל מיני' מוכח גם השתחואה הוא על אפים באיזה פסוקים קודמת לזה ויגידו למלך וצריך עיון גם על תוס' מגילה וגם פה וגם יש לתמוה שם מגילה הניח פסוקי תורה וצע"ג ליישב. הנה תוס' תירץ דקים ליה מקבלה דקידה על אפים ומייתא רק קרא דמסייע אך לפ"ז קשה לי פי' רש"י במגילה שמפרש קידה האמורה בכל מקום הוא על אפים פה קשה קושית התוס' הא אינו בכל מקום דאשכחן נמי בענין אחר שקידה אינו על אפים וצע"ג. הנה אחר כתבי ג"כ ראיתי שצריך נמי עיון על הגמרא שהביא מפרשת וישב ולא מפרשת וירא י"ח וירא וירץ לקראתם וישתחו ארצה ולמה הניח המוקדם בפ' וירא י"ח ובפרשת חיי שרה כ"ד ובפ' וישלח ל"ג בכולהו כתיב וישתחו ארצה ולמה הניח הגמ' המוקדם וצ"ע גדול ובהדי זה הענין היה לי שעשועים במכתב ידידות בתורה והלכה עם תלמיד חכם גדול כבוד מו"ה אהרן גוטמאנן נ"י חד מאבני שוהם דק"ק ווראנעו יע"א, וזה לשונו הטהור.