ברוך מרדכי חלק ב רפז

ולהנ"ל מאוד נעלה כי ע"כ משום ה"ט מתרץ תחילה על סדר זרעי' דקתני מזכירן גבורות גשמים וע"כ כוונת הגמ' בזה נמי מתורץ למה נקט גבורו' גשמים וזה שדחי הגמרא וקתני מאימתי מזכירן גבורות גשמים היינו באלה מאוד נעלה שנקט גבורות גשמים כיון דקאי על אתה גבור כאשר בארנו ודוק היטב. ובתירץ אחרון דמתרץ הגמרא דקאי על ובחג נידונין על המים שפיר נקט נמי גבורות גשמים משום דקאי על המים וגשמים נמי מים הוא ודוק. והנה באתי להמתיק דברי ר"י במיני מטעמי' והוא ג"כ מאמר גמ' בסנהדרין שמפתח של גשמים לא נמסור לשליח רק ביד הקב"ה בזה מתקו לי פסוקי תהלים בהלל הגדול שנאמר שם לעושה נפלאות גדולו' לבדו כי לעולם חסדו ופלא הוא בשאר כל הודו לא נאמר לבדו כי אם פה לעושה נפלאות גדולות לבדו ולהנ"ל יפה מובן כי מוכח מדברי ר' יוחנן מאי גבורות גשמים וכו' מפני שיורדן בגבור' שנאמר עושה גדולו' אין חקר נפלאות אין מספר וכתיב הנותן מטר על פני הארץ ושולח מים על פני חוצות והנה גדולות ונפלאו' המה המטר והגשמים והנה מוכח בדברי ר' יוחנן וגמרא סנהדרין שמטר וגשם רק ביד הקב"ה לבדו וזה שנאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו היינו המטר והגשמים וזה עושה לבדו רק ביד הקב"ה ולא ע"י שליח:

ובזה נראה לי ראיה לדברי התוס' מס' שבת שמפרש למכה מצרים בבכוריהם שהבכורים המה מכין את מצרים ולא קאי על קב"ה אלא הבכורים מכה את המצרים שלא הניחו לישראל לצאת הד"ד למכה מצרים בבכוריהם עיין:

והנה לכאורה קשה לי הא מכות בכורות כאשר אנו מבינן שע"י קב"ה אני ולא אחר א"כ קשה מדוע לא נאמר נמי למכה מצרים בבכוריהם לבדו כי הוא לבדו ולא ע"י שליח, אלא ראי' לפי' התוס' שהבכורי' בעצמם הכו את מצרים ובכן לא נאמר כמו לעושה גדולות ונפלאות לבדו במכה בכורה כי היה ע"י מצרים ודוק היטב:

הנה ראיתי פה בסמיכת חכמים שמפרש קשית הגמ' ומ"ט וסיים קושי' הגמ' הוא למה מזכירן כלל גבורות גשמים ומתרץ אמר ר"י מפני ששקולה כתחיית המתים וכמו שמזכירן תחיית המתים בשלש ראשונות שהן שבח גדול של מקום כן יש להזכיר גבורות גשמי' שהוא שקול כתחיית המתים והוא ג"כ שבחו של מקום באותו ענין ושפיר מזכירן, אך הקש' מאי מקשה הגמרא תענית מנ"ל דמזכירן גבורות גשמים בתפלה הלא אמרינן שהוא מצד הסברא מפני שהוא שקולה כתחיית המתים ואין לך שבח גדול מזה להזכירו בשבחו של מקום עיין היטב:

ולענ"ד נרא' דגרסינן פה ואמר ר' יוחנן ג' מפתחו' ביד הקב"ה והנה לפי אשר בארתי לעיל דלכן שקולה כתחיית המתים כיון שהגשמים נמי בידי הקב"ה ותחיית המתים בידי הקב"ה ויש לומר ר' יוחנן בא לתרץ ג"כ הקושי' ומנ"ל בתפלה על זה אמר ואמר ר' יוחנן היינו כמו ועוד תירץ ואמר ג' מפתחות ביד הקב"ה וא"כ להנ"ל שקולה גשמים כתחית המתי' ושפיר דמזכירן כסמיכת חכמים דאין לך שבח גדול מזה שדומ' לתחית המתים מזכירן נמי גבורות גשמים בתפלה ודוק. ובאלה מתורץ כי דקדקתי פה על מתניתן לפרש לא שייך כלל דברי ר' יוחנן ובדף ד' לאחר כל הנ"ל להביא דברי ר' יוחנן ולהנ"ל ניחא כי בא לתרץ קשית הגמרא ומנ"ל בתפלה:

ועוד ניחא כי קשה לי וכי ר' יוחנן מתניתן אתי לאשמעינן הלא תנינא להדיא בסנהדרין דף הנ"ל ג' מפתחות ביד הקב"ה ולהנ"ל ניחא היטב כי ר' יוחנן בא לתרץ מדוע מזכירן בתפלה:

גמרא ע"ב רב אחי אמר המבדל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס והקשתי על גמרא שבועות דף י"ח ע"ב אמר ר' יוחנן כל המבדל על היין במוצאי שבתות הוין לו בנים זכרים דכתיב להבדיל בי' קודש לחול וכתיב התם להבדיל בין הטהור ובין תטמא וסמך לי' אשר כי תזריע:

וקשה לי למה נקט דווקא המבדיל על היין היין מה עבודת' הא מוכח פה גמרא הלא מעיקר' היה רק מבדילן בתפלה רק העשירי' קבעו על הכוס ואם אין לו יין בוודאי מבדיל בתפלה ובפרט לדברי רב אחא המבדיל בתפלה משובח יותר א"כ עדיין איכ' להבדיל בין קודש לחול ולמה קאמר דווקא על היין ובקרא איך מוכח להבדיל בין קודש לחול דווקא על היין ע"כ אינו דווקא על היין כי אז מתחל' האיך תקנו על הכוס, באמת ר' יוחנן לשיטתו פה סובר דצריך נמי להבדיל על הכוס אבל גם זה אם יש לו ואפשר ר' יוחנן דמן צידן ר' יוחנן אחר הוא:

ואפשר לומר עפ"י בעל הטורים שם בחומש במקומ' פירש שכתב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל שמבדילן על היין רמז רמזה הקרא הבדלה על היין וסמך ליה אשה כי תזריע ובכן אמר ר' יוחנן כל המבדיל על היין. ובאמת יש לומר שזה הוא ר' יוחנן לשיטתו דסובר לאחר שתקנו הבדלי' על הכוס צריך שיבדיל נמי על הכוס ואם כן שפיר דקאמר ר' יוחנן המבדיל על היין אז יהיה לו בנים זכרים אבל אם לא עשה כהוגן ורק הבדיל בתפלה אזי אינו זוכה לבנים זכרים ואפשר כיון דאמר ר' יוחנן פה המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס לכן אומר המבדיל על היין שיהי' לו בנים זכרים כדי לזרז שיבדיל על היין אבל באמת גם המבדיל בתפלה נמי זוכה לבנים זכרים:

גמרא ההוא דנחת קמא דרבה וכו' ורבה נמי לחדודי דאביי הוא דבעי, ונראה לענ"ד דהנה חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית היינו על קן צפור חס ולא על שאר ואמרתי לפ"ז למ"ד זה אם אמר אז כמו פה אתה חוס ורחם עלינו בה"ג ע"כ אינו מטיל קנאה כי מתפלל כמו שרחם על קן צפור כן ירחם ה' עלינו א"כ להדיא אמר לא רק על קן צפור מרחם אלא הקב"ה ירחם על הכל ובכן מתפללין תרחם עלינו אבל אם אמר סתם כמו במתניתן על קן ציפור יגיע רחמיך שם שפיר מטיל קנאה במעשה בראשית דמשמע רק על קן ציפור יגיע רחמיך ולא על שאר בריותיו אבל אם אמרינן הטעם מפני שעשה מדות הקב"ה רחמים אף אם מתפלל בה"ג ואמר אתה חוס ורחם עלינו ג"כ לא רשאי דעושה מדות הקב"ה רחמים. הנה במתני' ע"כ ראיה מפני שעושה מדות הקב"ה רחמים דאם אז התפלל ג"כ ואמר אתה חוס ורחם עלינו לא טוב עשה כי נקט משתקן אותו ולמה משתקן אותו הו"ל לגמור ולומר כן תרחם עלינו והו"ל למתני' לומר דצריך גם זה לומר ולמה משתקן אותו אלא ע"כ טעמא הוא משום דעושה מדו' הקב"ה רחמי' אז אף בה"ג לא רשאי להתפלל, והנה פה שאמר אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו ולכאורה שפיר אמר רבה כמה ידע לרצוי למרה. דהוא רוצה לומר שבח שהקב"ה חס על קן צפור וע"כ בפשיטות אינו לומר דאז מטי קנאה במעשה בראשית לכן אמר נמי אתה חוס ורחם עלינו ממיל' יוכל לומר השבח שרחם על קן צפור והוא רק סיים אתה חוס ורחם עלינו שלא יהי' במטיל קנאה במעשה בראשית ועיקר רוצה ליתן שבח זה דהקב"ה חס על קן צפור.