ברוך מרדכי חלק ב רפב

לענ"ד לומר דבר נחמד כי באמת לכן נקט אלף אל ה' וכוונת מהתורה באמת תרתי משה התפלל אל ה' וגם על ה' הטיח דברים כלפי מעלה וכוונת הקרא תרתי האלף והעיין תחילה כפשוטו באלף התפלל אל ה' ואח"כ בכוונת הגמרא על ה' גם תטיח דברים כלפי מעלה, ולפי"ז שפיר דהביא ראיה מראב"י שקורין לאלפן עיין ולעיינן אלפין היינו במקום אחד בתיבה אחת יש תרתי במשמע אלף ועיין וזה שהביא ראי' מראב"י שקורין לאלפין עיינן ולעיינן אלפין במקום אחד תרתי במשמע ובאלה מתורץ מדוע לא נקט אותו אחה"ע מתחלפין כי הגמרא רוצה להביא. ראיה שבמקום אחד תרתי במשמע אלף ועיין וכמו פה תחלה התפלל אל ה' ומשמע נמי על ה' לכן הביא מראב"י, ולפי"ז שפיר דנקט ויתפלל משה כי באמת התפלל התחיל להתפלל אל ה' ובכן מתורץ איך הטיח דברי' באמת לא בא משה מיד להטיח דברים אלא תחילה התפלל ואז בא להטיח דברי' לאחר התפלה, וזה כוונת הגמרא שתקרא על היינו אל תקרא אל לחודא אלא נמי על ותרתי במשמע ועל זה הביא ראיה שמקום א' בתיבה א' תרתי במשמע אלף ועיין ודוק כי חרוץ הוא. ולפי"ז נמי מתורץ דלכן נקט אלף כי הוא תחלה מאותיות ובאמת כוונתו על אלף ותחילה באמת התפלל אל ה' וכוונתו אבל גם על בעיין ואלף ועיין תרתי במשמע אל ה' ועל ה' ונכון וישר. והנה מה זה שהטיח משה כלפי מעלה כר' ינאי ודי זהב מאי ודי זהב אמר משה וכו' בשביל כסף וזהב שהרביתי להם לישראל עד שאמרו די זה גרם שעשו את העגל. ובזה נראה לי דבר נאה לפרש פסוקי התור' ויהי' ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלקי זהב, ונראה לפ' תחיל' שנכתב ועתה אעל' אל ה' כוונתו באלף שילך להתפלל אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם אבל כמוכח בגמרא שהטיח כלפי מעלה, וזה וישב משה אל ה' פה הכוונ' אל ה' בעיין היינו על ה' תטיח דברים כלפי מעלה ואמר אנא חטאה גדולה אמת שחטא הוא חטא גדול אבל עשו להם אלקי "זהב" דייקא כר' ינאי שהזהב גרם להם את העגל אם הי' עושין מעפר היה חטא שלהם אבל עשו העגל מזהב נמי גרם להם הזהב שנתן להם הקב"ה והיינו עשו אלקי זהב משום הזהב שהי' להם עשו אלקי עבור הזהב שהרבת בהם ע"כ בדין הוא שתכפר להם וזה שהטיח משה כלפי מעלה והבין כי נעי':

קצת מדרשה שחנני ה' לדרוש בליל יום הכפורים ד' ישפוט תבל בצדק ועמים במשרים. גמרא מבלתי יכולת וכו' אמר ר' יוחנן מניין שחזר הקב"ה והודה למשה שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך תנא דבי ר' ישמעאל כדבריך עתידי' אומת העולם לומר כן אשרי תלמיד שרבו מודה לו ואולם חי אנו אמר רבא אמר רבי יצחק מלמד שאמר לו הקב"ה למשה משה החייתנו בדבריך ובארתי גמרא זה על דרך דרוש נכון לדרוש השכל אשר התורה נדרשת בכמה אופנים והקב"ה חדי בפילפולא כאשר בארתי בדרשה לפני בא יום הגדול והנורא לעת ערב כל נדרי מה שאנו אומרי' לפני כל הסליח' וגם בעת הזה סלח נא לעם הזה כגודל חסדיך כאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה ושם נאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך, מילת ושם נאמר מיותר הוא די אם אמר כאשר נשאת לעם הזה ממצרים עד הנה ויאמר ה' סלחתי כדבריך וכאשר ביאר בעל של"ה תקדוש ע"ש הלכתי בדרך הזה לבאר פסוקי התורת פ' במדבר וכאשר ביאר השל"ה הקדוש פסוקי תורה הנ"ל וביותר רחב קצת ביארתי לדעתי בהוסיף נופח. והנה מבואר בשל"ה הקדוש מאמר השביעי חלק א' מדותו של הקב"ה שיתדמה להם אדם במס' סוטא אמר רב חמא בר חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלקיך וכו' אפשר לו לאדם וכו' וכי איך אפשר לאדם שיקרא בשם ה' שאמר כל אשר יקרא בשם ה' ימלט אלא יקרא המקום רחום וחנון שנאמר רחום וחנון ת' אף אתה הוה חנון ועושה מתנת חנם נקרא המקום רחום שנאמר כי אל רחום ה' אף אתה הוה רחום וכו' וכו' וכתב ראשית החכמה פ"א משער הענוה וז"ל ושמעתי בשם הגאונים כי על כוונה זו אמרו במסכת ר"ה על ויעבור ה' על פניו ויקרא א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתיב א"א לאומרה מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ וראהו למשה סדר תפל' א"ל שכל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם עכ"ל, והדבר קשה שהרי אנו רואים שכמה פעמים אנו מזכירין י"ג מדות ואינם נעני' אלא אמרו הגאונים כי כוונת יעשו לפני כסדר הזה אין הכוונה לבד על עטיפת הטלית אלא שיעשו סדר המדות שלמד הקב"ה למשה שהוא אל רחום וחנון דהיינו מה הוא רחום אף אתה הוי רחום וכו' וכן לכל תי"ג מדות. וביאר שם השל"ה הקדוש ועתה יגדל כח תרחמים שלך ואמר כאשר דברת לאמר רבש"ע אמרת וכרת הברית לאמור המדו' ואז אינן חוזרת ריקם, ותנה באתי לאומרה אמר משה הגם כי יודע אני שתפשט הוא כל זמן שבני' עושין ממש אני מבקש אותך שתבקש האמירה שגם תיא חביבה לפניך ועל זה אמר סלח נא וכו' כגודל חסדך ר"ל כאלו הית מתדמ' לך במדת החסד והיינו כגודל בכף תדמיון עיין תיטב שביקשתי שיהי' אמירה לרצון כאלו הי' בתם מידם זו ע"ש. ולענ"ד בארתי בדרך אחר פסוקי התורת אלה תנה באמת לפי אשר מבואר בגמרא שהקב"ה אמר למשה שנקט מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור ותראה למשה סדר התפל' וא"ל שכל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם. והנה פה יש לפרש בשני פשטים יש לפרש כדרך הפשט הראה למשה סדר תפלה היינו בתפלה לחוד סגי אם מתפללין ככה ואמרינן י"ג מדות ברית כריתת שלא יחזור, או שיש לדייק דהגמרא שנקט שכל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה יעשו יש לומר כביאר ראשית חכמה דווקא עושין ממש כמדות הקב"ה מה הוא רחום אף אתה רחום אבל גם בפשטי יוכל להבין בזמן שעושין לפני כסדר הזה היינו בתפל' יעשה כסדר הזה ולא כמדה ממש אלא באמירה ג"כ ימחול להם. וזה שאמרו פסוקי התורה בביאר היטב ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמור דייקא רק אתה דברת לאמור הי"ג מדות ולא בעשיה ממש רק לאמור ה' ארך אפים ורב חסד וכו' ואמר סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך רק בכף הדמיון כאלו היה מתדמה לך במדת החסד אף שאינו דומה לך מ"מ באמירה זו סלח נא לתם וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה דייקא גם שם בעת אשר נשאת לעם הזה הן בעון העגל גם שם לא היה מתדמה לך במדה טובה בי"ג מדות, אלא רק באמירה כאשר באמת כתיב מאמר אני אעביר כל טובי לפניך וקראת בשם ה' וכו' דייקא בקריאה לבד נמי וחנותי אשר אחון וכו' והנה פה גיל' משה שהוא רק הבין בדברי הקב"ה שאמר ליה לקרוא בשם ה' וגם שנתעטף כשליח ציבור והראה לו סדר