ברוך מרדכי חלק ב רפא

ובלאו הכי נמי אין להקשות על חתם סופר מהך גמרא דמוכח דע"כ דרשאי ללבוש כלאים בעבודת השחיטה דאל"כ הו"ל לגמרא לומר דעד לובש בגדי כהונה א"א לקבל כל הדם, הא זה פלוגת' דתנאי' אם האבנט שלובש כהן הדיוט אם הי' משעטנז או לא יעיין גמרא יומא דף י"ב ע"ב רבי ור' אלעזר בר שמעון חד אמר של כלאים היה וחד אמר של בוץ יעיין שם, וא"כ יוכל לומר דאבעיא שלו הוה אפילו אליבא דתנא דסובר דלא היה של כלאים ולכן צריך לומר משום זה זמנין דשוחט זר ונכון. ומה שיש לי עיון בדבר הזה לאחר כי כתבי זאת היא דבר גדול אם האבנט מותר ללבוש בשעת שחיט' או לא היא שצריך לי עיון מאוד על גמ' יומא דף כ"ד ע"ב במה מפייסן ר' נחמן אמר בבגדי חול ורב ששת אמר בבגדי קודש רב נחמן אמר בבגדי חול דאי אמרי בגדי קודש איכ' בעלי זרועת דחמסי ורב ששת אמר בבגדי קודש דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבות' מיקרב ועבדו, והנה רב ששת דאמר בבגדי קודש הי' מפייסן משמע דגם האבנט היה עליו דאל"כ דאינו רשאי בשום אופן להיות האבנט עליהן מה להתירא לר"נ בבגדי קודש לבעלי זרוע דחמסי הא לא יוכל להקריב דאין עליהם האבנט וגם מרב ששת מוכח דהיה עליהן גם האבנט דלכן אמר בבגדי קודש דאל"כ בבגדי חול צריך לחוש אגב חביבותא מקרב ועבדו ופי' רש"י ועבדו עבודה בבגדי חול הא גם אם עליהם בגדי קודש עדיין צריך לחוש אם אמרינן דאבנט לא היה עליהם וא"כ עדיין יש לחוש אגב חביבות' יעשה עבוד' בלא אבנט ובעבודה כל ז' בגדים צריך ועדיין גם כן צריך לחוש אלא ע"כ דכוונתו דהיה גם האבנט עלהם ופליאה הוא דשרי האבנט שהיא של כלאים. והקושי' לענ"ד הוא פליאה דמוכח מהך גמ' פה יומא דר' ששת דאמר בבגדי קודש היו מפייסן ובכן הלכתא הרמב"ם פסק כן כי הלכה כרב ששת בדיני הא מוכח אותו שלא זכו לגודל מסרנו לחזנים והיה מפשטי' אותו מבקי"ש וא"כ ע"כ לבשו כולם בגדי תחלה כשבאו לפייס וא"כ אין רשאי ללבוש בגדי קודש כהונה עליהם ויהי' עליהם כלאים שלא במקום מצוה ועבודה כלל, ויעיין בתוספות יומא דף כ"ה ד"ה אין ישיבה בעזרה דסיים שם תוס' בתירץ ראשון אבל פייס דהכא לא הוה צורך עבודה דאפשר בלי פייס עיין ואם כן כיון דפייס לא הוה צורך עבודה אם כן קשה איך רשאי לבוא בפייס בבגדי קודש הלא אם לא יעלה עליו הגורל לבש בלא שום עבודה כלאים והוא אסור וכי שרי כלאים ללבוש שלא במקום עבודה כלל וע"כ דאסור לפייס בבגדי קודש. ואפשר לומר דרב נחמן ורב ששת מחלקים אליבא דתנא דסובר לעיל כאשר הבאתי כי האבנט של כהן הדיוט של בוץ היה וא"כ שפיר דיוכל ללבוש ותרווייהו ככה סברי דשל בוץ היה זה דוחק ובפרט א"כ קשה הרמב"ם דפסק דאבנט של כלאי' היה ופסק להדי' שלא בשעת עבוד' האבנט אסור והרמב"ם פרק ז' מהלכות תמידן ומוספין הלכ' א' נקט כל כהני בתי אבית של יום ונכנסו ללישכ' הגזית אחר שיעל' עמוד השחר ומלבש' הן בבגדי כהונ' ואפשר לומר כוונת הרמב"ם בלא אבנט כי ככה צריך להבין בהרמב"ם כגמרא יומא ס"ט דנקט בגדי כהונה במקדש שלא בשעת עבודה מתורץ ומפרש הרמב"ם בלא אבנט עיין היטב בכ"מ שם. ואם בלא אבנט למה מלבישן בבגדי הלא לטעמ' דר' ששת הוא מדחייש אגב חביבותא עבדו להו ומה פעל בבגדי קודש בלא אבנט עדיין חשש הוא דיעשה עבודתו בלא אבנט. וע"כ צריך לומר הכווני בלא אבנט כי מבואר בח"ס האבנט הלבישה היא זמן מועט וא"כ עדיין שפיר בעלי זרועת יש לחוש אם יהיה כל בגדי קודש עליהן חוץ מהאבנט יש לחוש אעפ"כ לבעלי זרועת דבקל ישאו האבנט עליהן ויעשו עבודתן בע"כ מה שא"כ עד שילבשו כל בגדי קודש זמן רב אם לא דבגדי קודש המה מונחים מן הצד ועדיין לא יוכלו להביא גם לאבנט וצ"ע גדול. וכן נמי לרב ששת יש לומר אם כבר בגדי קודש עליהן אף שאבנט אין עליהן לא צריך לחוש כלום אגב חביבותא יקריבו בלי אבנט זה זמן מועט הוא ויקח האבנט עליהן ואף שחביבה מאוד זה מהר יוכל לעשו' אבל עד שילבשו כל בגדי קודש זה זמן רב יותר אגב חביבות' צריך להתירא שיעבדו בלא בגדים אבל גם זה דילמא הטעם דשכח נמי באבנט. ואפשר לענ"ד צריך לומר הפייס ג"כ צורך עבודה מקרי דלא ידענו על מי שיעלה הגורל וצורך עבודה הוא והכשר עבודה מקרי לחומר המילתא ואבנט היה עליהן ועדיין הספק מי שעלה עליו הגורל לשחוט זה יפשוט מיד האבנט ומהרמב"ם משמע כולם עומדים במלבישם רק אותם שלא יזכה לעבודה מפשיטן החזנים עיין, ולענ"ד יש לומר גם אותו ששוחט מפשיט ממנו ני לא צריך וזה לא מקרי לעבודת עבודה כוונת הרמב"ם רק על אותן שנראו שמקרו עבודה, ואמת גם מי שזורק לא יעמוד באבנט עד שישחט זה ויש לומר גם הוא יפשוט האבנט ואז ילבוש וכל אלה לא צריך הרמב"ם לאשמעינן מאחר שאמר בפירש האבנט רק בשעת עבודה מותר ממילא ידעינן הכל. עם אלה עדיין יש לקיים ולומר כהן השוחט לא ילבוש כלאים כי שלא לצורך עבודה מקרי ואפשר פייס צריך להיות בבית אלקים נהלך ברגש ודברי תוס' יש ליישב ובכן בוודאי הוא לא יזרוק מה"ט דבארנו מזה ע"כ דלא יוכל ללבוש כלאים בשעת שחיטתו ועד שישחוט וילבוש אז לא יוכל לקבל כל הדם חזור בכל אלה כי הלכתא רבתא הוא ויבוא גדולים ממני ויבררו הדבר ויהי רצון שיהי' שיח חדושיני בענין הקרבנות כאלו הקרבני ויהי' ריח נחוח לפני יושב בשמים אם אין קרבן ואין כהן בעבודתו, תורת ה' הלימוד יהיה תמורתו, ויהי רצון לפני אבינו שבשמים, שנבנ' מהר לבנין מקדשינו ציון וירושלי' ונעשה לפניך קרבנות חובותינו בידים, ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו יכוננהו ויקיים:

מה שהנני ה' לבאר תפלת ויחל, יגר יעקב וישמח ישראל. דף ל"ב ואמר ר' אליעזר משה הטיח דברים כלפי מעל' וכו' קורין לאלפין עיין ולעיין אלפין דקדקתי פה על הגמרא למה זאת להביא בשם ראב"י הלא אותיות אחה"ע מתחלפים יעיין רש"י בתורה פ' קדושי' י"ט קרא לא תלך רחל וכו' שכל האותיות שמוצאיהם ממקור אחד מתחלפים עוד יש לי לדקדק הנה פה רק רוצה להביא ראיה שקורין לאלפין עיינן א"כ למה הבי' ולעיינן אלפין הו"ל רק להביא שכן דברי ר"א שקורין לאלפין עיינן. שוב יש לי לדקדק אם אמת כר' אליעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה וכי שייך ויתפלל משה הא לא התפלל אלא הטיח דברים כלפי מעלה הו"ל לומר וידבר משה אל ה' עוד יש לדקדק אם כוונת התורה היא על ה' למה נקט אל בא' הו"ל למנקט מיד בפירש בעיין, שוב יש לי לדקדק שמשה הטיח כלפי מעל' וזה הוא נגד כבוד שמים שמשה יטעון טענה נגד ה' והו"ל תחלה עכ"פ להתפלל ולהתחיל התפל' ואף שאז הטיח דברים אבל תחלה הו"ל להתפלל, ובכל אלה נראה