ברוך מרדכי חלק ב רעז

קשה קושית חתם סופר על הגמרא וכי שייך לחזור אחר כהנים הלא בעזרה טובא כהנים מישראלי' ותירצו למסקנא הדר ביה. והנראה לענ"ד מגמרא הזה ראיה גדולה לשיטת הראב"ד דהנה אם אסור כלאים שלא בשעת עבודה או מותר תלי' באשלי רברב' פליגי הרמב"ם והראב"ד הרמב"ם היחלט דאסור והראב"ד היחלט דמותר במקדש עיין ברמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ה' הלכ' י"א בגדי כהונה מותר להנות בהם לפיכך לובשי' ביום עבודתו ואפי' שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט דהוא שעטנז אסור ללבוש לכהן שלא בשעת עבודתו עיין ראב"ד לא מחור מן הגמרא הכי אלא היום מותר במקדש ועיין בכ"מ שקאמר טעמא גמ' יומא בריי' דף ס"ט והוא מקור דינו של הראב"ד דקתני שם בגדי כהונה היוצא בהם למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר ומשמע דמסתמא ותנא בגדי כהונ' אף אבנט בכלל ועיין היטב וסיים מפני שרא' הראב"ד חולשת הדברים אלו לא כתב דבריו כנודר ואומר להשיג ואמת דברי כסף משנה קצת אינו מדוקדק הלא הראב"ד סוף מס' כלאים כתב כנודר ואומר גם שם אית' ברמב"ם כהנים שלובשים בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין משום האבנט שהוא כלאים שם איתא אמר אברהם טעה בזה שהרי אמרו ביומא במקדש אפי' שלא בשעת עבודה מותר עיין. והנראה לענ"ד גם להראב"ד דהיחלט דאבנט של כלאים אף שלא בשעת עבוד' מותר בבית המקדש אבל מ"מ לא יהי' פליג על תוס' יומא ס"ט בד"ה בגדי כהונה היוצא בהן למדינא אסור וכן משמע פרק האיש מקדש דאפילו בעזרה אסור לכתחל' ללובשן שלא לצורך עבודה דקאמר בגדי כהונה אין בהן מעילה לפי שלא נתנו תורה למלאכי שרת פירש שיוכל להזהירן ולהסירן מיד אחר עבודה ומשמע הא לכתחילה ללובשן אסור דזה אפשר להזהיר, והנ' גם אם מותר ללבוש האבנט שלא בשעת עבוד' אם כבר הוא מלובש בהן אבל לכתחל' אסור בוודאי ללבוש האבנט וגם שאר בגדי כהונה אסור לכתחילה ללבוש שלא בשעת עבודה. ואם כן גם לדעת הראב"ד קשה פה קושית הראשונים דילמא שמואל בא לאפרושי מאיסורא והוא ע"כ צריך לומר כן על כל בגדי כהונה דאפילו בעזרה אסור ללובשן לכתחל' שלא בשעת עבוד' כמוכח בתוס' יומא שכן משמע להדי' מגמ' קידושין וא"כ קשה שמואל ע"כ דראה זר כשר בשחיטה ע"כ כהן העומד לשחוט אסור לא רק באבנט בלבד אלא אפילו כל בגדי כהונה אסור ללובשן ושחיטה לא עבוד' הוא ועל זה יוכל לזהר שלא ללובשן אז וא"כ שמואל רוצה לאפרושי מאיסורא דלא ילביש הכהן בגדי כהונה שלא בשעת עבודה וזה אסור, ולהנ"ל יש לתרץ באופן שהח"ס רוצה לתרץ כי קשה מאי לשון מחזירן אחר כהן הלא בעזרה שכיחא כהנים טובא ויש לומר דהו"א כפי סברתו דשחיטה בעי כהן ובגדי כהונה ומ"מ כל מה דמצי למעבד בהתירא טפי עדיף ע"כ מהדרין אחר כהן שכבר עבד עבודה אחרת ויוליבש בבגדי כהונה לצורך עבידה שעובד בה כבר, והנה מוכח מתוס' ומגמרא כיון שכבר מלובש אז אינו איסור כלל כי לא נתנו תור' למלאכי השרה, וזה הפירש בגמרא ע"כ לדעת התוס' דרק בדעביד מותר ע"כ צריך לפרש ככה הגמרא בין בשעת עבודה היינו משכבר עבד בהם עבודה אז לא פלוג ומותר להשהות עליו דלא נתנו תורה למ"ה ובין בשלא בשעת עבודה כוונת הגמרא כיון שהי' כבר עליו בשעת עבודה ממילא גם בשלא בשעת עבודה מותר עיין היטב כי כינם דברי כיון שכבר מלובש אין שום איסור כלל ובכן שפיר דמהדר אחר כהן דכבר מלובש ואז ישחוט. ולהנ"ל שפיר מתורץ דשמואל לא לאפרושי מאיסור בא דבלאו הכי נמי היה עלי רק מהדר לבקש כהן כהן שכבר מלובש בבגדי' ובה"ג ליכ' לאפרושי מאיסורא ונכון וברור ובזה לא שייך מה שהקשה אז החתם סופר ממ"נ דיש לומר באמת זה הכהן שהוא זורק ילבש אז בגדי כהונה אם ילך לזריקה ולקבלה וזה הכהן שכבר מלובש בבגדי כהונה יוכל לעמוד שעה או שתים או יותר בהם כי כיון דכבר מלובש בהם אין משום איסור כלל וכלל ונכון וישר וכל אלה אם לבישת האבנט אין בהם משום איסור כלאים אלא רק אסור משום בגדי כהונה שפיר כיון דכבר מלובש אין בהם איסור כלל אבל אם אמרינן האבנט אסור אף שלא בשעת עבודה כמוכח ברמב"ם אף אם כבר הי' מלובש בו לצורך עבודה מ"מ שלא בשעת עבודה נמי אסור כלאים ואם כן הא שמואל לאפרושא מאיסורא אתיא ולמה חייב וא"ת דביקש אחר כהן שכבר מלובש הא עדיין קשה כאשר סיים חתם סופר ממ"נ הזורק הדם ומקבל הדם אם זה כבר עומד לבוש הוא שוהה בכלאי' ואי המקבל אין לבוש עד שיבוא השוחט ואז ילבוש הרי הרבה שהות יש כמבואר חתם סופר יעיין. ובכן ראי' ברור' לשיט' הראב"ד דמשום כלאי' לי' איסור אלא כל דמותר הכא בגדי כהונה גם האבנט מותר וגמרא דמתיר בגדי כהונה שלא בשעת עבודה גם האבנט בכלל והכל על מקומו לנכון. ובהיות כן ניחא לי נמי מה שהיה ברצוני לדקדק מדוע ביקש עלי אחר כהן הלא אף שהי' כהן גדול אבל אם רצה להקריב מקריב ומדוע שלח אחר כהן מדוע לא שחט הוא ואף שעל זה יש לתרץ דהוא לא רגל בכך בכל ימות השנה ושאר כהנים עומדים במשמרתם לעשות ככה אבל להנ"ל נמי ניחא דהוא הי' מבקש כהן לבוש בבגדי כהונה. ובכן נמי נעלה מה שדקדקתי מדוע ביקש עלי רק כהן אחד הו"ל לבקש תרי כהני' אחד לשחיט' ואחד לזריקה דהשוחט אינו רשאי לקבל ולהנ"ל נעלה דע"כ כהנים לזריקה טובא איכא דאז רשאי להם ללבוש בגדי כהונה לזריקה אלא רק לשחיטה ביקש מי שכבר היה לבוש בבגדי כהונה ודוק היטב. ובהך תרצתי נמי קושית הכסף משנה מעל הראב"ד שהקשה מהך דעירוכין דנקט בהדיא הואיל ואשתרי לגבי כלאים בעבודה שלא בעידן עבודה נמי לשתרי כוונת הגמרא הכא הוא בשלא בעידן עבודה היינו אם לובשים בתחל' ג"כ במקדש שלא לצורך עבודה כלל בעידן עבודה היינו אם לובשים לצורך עבודה אז מותר נמי שלא לצורך עבודה אבל שלא לצורך עבודה היינו אם מתחילה מיד לובשי' רק שלא לצורך עבודה בה"ג אסור כמוכח תוס' יומא הנ"ל ולית מאן דפליג. וראיתי בשער המלך הלכות כלי המקדש הנ"ל הלכה י"א דנקט בגדי כהונה מותר לפיכך לובשין שלא בשעת עבודה וכתב ע"ז עיין בתוס' יומא ס"ט שכ' בפשיטו' דשלא לצורך עבוד' אסור ללובשם עיין, והנה משער המלך משמע שהרמב"ם חולק על תוספות ולענ"ד לא יפה ציין השער המלך דברי הרמב"ם דנקט בגדי כהונה מותר להנות בהן לפיכך לובשם שלא בשעת עבוד' זה לא נקט בהרמב"ם דלובשם שלא בשעת עבוד' אלא הרמב"ם נקט לפיכך לובשם ביום עבודתו ואפילו שלא בשעת עבודה, ולענ"ד כוונת הרמב"ם כדעת התוס' להדיא דווקא אם כבר לובשם אז לא ניתן תורה למ"ה אבל לכתחילה אסור ללבוש וזה כוונת הרמב"ם נקט לפיכך לובשם ביום עבודתו וכוונ' כיון דכבר לובש ביום עבודתו ואפילו שלא בשעת עבודה אז מותר להיות עליו אבל תחילה צריך ללבשו ביום עבודתו לעבודה ואז