ברוך מרדכי חלק ב רעה

והשיב לי תלמיד חכם גדול הרב הגאון מלא ברכת ה' כבוד מו"ה שמואל עהרנפעלד נ"י אב"ד דק"ק סיקס דמשמע מרמב"ם הזה קצת דאחר צריך לקבל הדם מפני שנקט כדי שיתקבל כל הדם מדוע לא נקט כדי שיקבל הדם כדי שיתקבל משמע דאחר יקבל, אבל השבתי לו דע"כ לא ככה כיון הרמב"ם דאל"כ למה אמר רוב שנים כל זה דצריך אחר לקבל הדם אם רצה לשחוט כל הב' סמנים אז עד שישחוט כל הב' סמנים נחסור הרבה מהדם אבל אם רק שוחט רוב שנים סגי די אם הוא עצמו יקבל, שוב שנית כל מקור הרמב"ם הוא מגמרא זבחים שהבאתי שם איתא אמר ר' יהודא אמר רב כדי שיקבל שם לא נקט שיתקבל אלא כדי שיקבל ויהי' הרמב"ם נגד הגמרא וא"כ להנ"ל מגמרא ע"כ משמע דנקט כדי שיקבל דהוא בעצמו יקבל. (שוב רוצה לפשוט הרב הגאון הנ"ל מהך מתניתן הפייס הב' מי שוחט מי זורק ובהרמב"ם שם מפרש מי שיצא מפייס הראשון וכו' והשני עומד בצדו הוא מקבל הדם והוא הזורק כבר דחה הרב בעצמו והוא פשוט כיון די"ג כהנים זכו בו בוודאי ביותר טוב דאותו שיזרק יקבל כל דמו כי קבלת הדם שייך לזריק' יותר מלשחיטה ובקל יותר לעשות כן ורק מנה מי זורק וזה היא המקבל ולעלמא אין שום ראיה אם גם הכהן השוחט רוצה לזרוק בעצמו אם רשאי או לא עיין סוף חדושי בענין הזה לאורך.) והנה הרמב"ם מאוד קשה שהבאתי רוב שנים ונקט נמי צריך שיקבל כל הדם ונראה לענ"ד לומר דהא דאסור לכתחיל' לעשות כן למרוק ע"י אחר כאשר הוא סברת תוס' יומא שהבאתי משום דנראה כשיה' ונראה כאלו נשחט הזבח בשנים ונרא' לומר להחכמים בחולין דף כ"ט ע"א וע"ב אמר רבה בר חנא אמר ר' יוחנן זו דברי ר"א בר שמעון סתימ' אבל חכמי' אומרי' ב' שוחטים זבח אחד וא"כ להחכמים דב' שוחטים זבח אחד א"כ מותר למרוק ע"י אחר אפילו לכתחילה מאי הוא חשש דנראה כאלו נשחט הזבח בשנים הא מותר לשחוט הזבח בשנים ואף דתוס' נמי אמר דנרא' כשיה' אבל יש לומר דתוס' כיון לתרתי דווק' עיין היטב משום דנראה כשיה' ונראה כאלו נשחט הזבח בשנים, ואם כן יש לומר הרמב"ם דפסק ריש פסולי מקדשין הלכה ה' שנים שוחטין זבח אחד מותר למרוק אפי' לכתחילה אף בשאר ימות השנה וא"כ שפיר אמר הרמב"ם ברוב שנים וכוונתי דימרוק ע"י אחר והיינו שסיים באופן כדי שיתקבל כל הדם והוא במורק ע"י אחר דהוא ישחוט ויגמור הכל יהי' ניחא וגם הגמרא בזבחים יש לומר כיונו לזה דהסושט בעצמו יקבל הדם ע"י שמורק ע"י אחר ורשאי למרוק ע"י אחר כי שנים שוחטים זבח אחד להחכמים ור' יהודא אמר רב סובר כהחכמים. וכל אלה יוכל לכוין בתוס' יומא אבל שעי' כאשר נאמר אם אמרנו דתוס' כיון לתרוייהו בהדדי דייקא, שוב יש לי לומר אם אמרי' בלישנא קמא בחולין ר"פ השוחט ורוב שנים לכתחילה מותר וא"כ ממיל' לא אצריך לאסיק לתירץ התוס' ביומא כי ללישנ' קמא דקאי דיעבד על סי' אחד בעוף וא"כ ממילא יוכל לומר רוב שנים בעוף או בבהמה לכתחילה מותר ואף לא כן דעת פרי מגדים בטו"ז סימן כ"א דאף ללישנא קמא דס"ל רוב של אחד כמוהו דבדיעבד אבל כבר טענו עליו אחרונים ועיין לב ארי' ללישנא קמא באמת מותר רוב שנים אפי' לכתחיל' וא"כ ללישנא קמא ל"צ לאסיק לסברת התוס' ואפשר הרמב"ם סובר בלישנ' קמא דנקט רוב שנים וע"כ רוב שני' לכתחל' אסור אע"כ דסובר דמותר אבל גם זה צריך עיון מהתם הלכות שחיטה יעיין שם. אבל כל אלה יהי' ניחא אליבא דתוס' יומא אבל לפי מה שתירץ תוספות תולין דף כ"ט ע"ב בד"ה למה לי למרק שכתב ואע"ג דבחולין נמי בעי כל השנים לכתחילה מ"מ כיון שיש דוחק בדבר לא היה לנו לעשות ע"י אתר וראינו בתוספ' דיש דוחק בדבר היינו לשחוט הרוב ולגמור ע"י אחר זה בקל לא יוכל לעשות לשיערין וא"כ בוודאי בעלמא לכתחילה אסור מפני שיש דוחק בדבר ואפשר דכיון תוס' ג"כ פה דוחק בדבר למאי דאמר בפירש ביומא דנראה כשיה' ונראה כאלו נשחט הזבח בשנים זה הוא דוחק בדבר וצ"ע. והנה את שהוא ספק ברעיוני פשוטי לי' לחתם סופר עיין בתשו' ח"ס דהנה איתא להדיא בתשובת חתם סופר סימן ס"ט ליו"ד שם הובא מפורש דכהן ששוחט לא רשאי לקבל הדם בעצמו בשאר כל ימות השנה וגם למרוק ע"י אחר אסור לכתחילה לעשות אם לא כה"ג ביוה"כ, ואגב דחביבי לי אבי' כל לשונו בתשוב' הנ"ל השייך לענין ברכות פה לפנינו שסיים שם בתשו' אבל בגדי כהונה שאינו לובש רק בעבוד' כמ"ש רמב"ם סוף הלכות כלאים וכו' והוא פושט מלבושיו וכו' ולובש במקומם בגדים אלו הרי אינו אלא משום מצוה והוה כמו לא אפשר ולא קמכוין, וכתב אז ומריש ה"א הא דאמרינן במס' ברכות פרק אין עומדין דף ל"א ע"ב ויביאו הנער אל עלי שהיה מחזירן אחר כהן לשחיטה וא"ל שמואל שחיטה בזר כשירה ונתחייב מיתה מפני שהורה הלכה בפני עלי, יל"ד מאי לשון מחזירן אתר כהן הלא בעזרה שכיחא כהנים טפי מישראל וה"א דלפי סברתם דשחיטה בעי כהן וה"ה בגדי כהונה ומ"מ כל מא דמצי למעבד בהתיר' טפי עדיף עגכ מהדרין אחר כהן שכבר עבד עבוד' אחרת ומלובש בבגדי כהונה של כלאי' לצורך אותה עבודה ומתוך שיעור שיהה פשיטה ולבישה ישחוט הפר ולא מחייב משום שהוא כלאים מכיון דהו' תוך שיעור פשיטה ולבישה ורוצה להרויח שלא יצטרך כהן ללבוש כלאים לכתחילה לצורך שחיטה ובתוך כך א"ל שמואל שחיטה בזר כשירה. ובזה מיושב מאי דמקשים אמאי נתחייב שמואל משום מורה הלכה הא הוה לאפרושי מאיסור' לבישת כלאים בגדי כהונה לצורך שחיטה ולהנ"ל אתי שפיר בלא"ה נמי לא מתעביד איסור דהרי הוה מהדר אחר כהן מלובש כבר בהיתר ושישחוט בתוך שיעור פשיט' ולביש' ואי משום להודיעם הדין לזמנו אחריתא בשלא ימצא כהן מלובש ובכל בקר לתמיד של שחר זה אינו לאפרושי מאיסורא לפי שעה ומחוייב לבוא לפני עלי ולומר ולדון לפניו ע"ג קרקע ולא כמורה ובא וע"כ נתחייב, ושוב הדרנא ביה דלאו מילתא הוא דאמינא דהרי עכ"פ בעי עוד כהן סמוך לשוחט לקבל הדם שא"א לשוחט לקבל דם בעצמו אם לא בכה"ג ביוה"כ שאחר מורק שחיטה ע"י וזה אין עושין לכתחילה בשאר ימות השנ' אלא השוחט הוא המורק וכהן אתר מקבל הדם וא"כ ממ"נ אי זהו המקבל עומד לבוש בבגדי כהונה ועומד ומצפה עד ימצא כהן מלובש כבר בבגדי כהונה כדי שלא יצטרך כהן ללבוש כלאים משום שחיטה הא בין כך זה שוהה בבגדו כלאים שעליו ומצפה עד שימצא כהן השוחט אי המקבל אינו מלובש עדיין עד שיבוא השוחט ואז ילבש עצמו נמצא השוחט שוה' במלבושיו שיעור פשיט' ולבישא שהרי יש לו זמן ללבוש וזה בא מלובש ושוחט הרי הרב' שהות יש כאן ועכ"פ נדתה איסור כלאים והוצרכה הראות שמואל לאפרושא מאיסורא לשעתה והדרה קושי' לדוכתא אמאי נתחייב שמואל אלא מחוורתא כמש"כ לעיל שלבישת כלאים לצורך עבודה לית' ביה איסור כלל דלא גרע מלהעביר המכס ומצו' לאו לה"נ ופ"ר לא שייך בכלאים ואין כאן אפרושא מאיסורא אפילו אם יניחה בטלתים דשחיטה צריכה כהונה ובגדים מ"מ אין כוונה להנות וליכא איסורא עכ"ל לשון חתם סופר אות לאות בתוך התשובה.