ברוך מרדכי חלק ב רעג

הפורים וכתב פרט בהדיא לקיים ימי פורים האלה בזמניהם דייקא בזמניהם' דווקא בימי פורים ולא ליומא אחרינא לזאת בא שנית הציוה דווקא לקיים בזמניהם ושאר ימות השנה אסור למלאות שחוק פיו כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה דייקא הנה רק בוודאי קיימו בזמניהם ולשם שמי' בהאי אופן גם אתם תשמרו הפורים לשמוח ואמר כי עוד יום א' קודם פורים צריך להתענו' ואמרתי בצחות זה בוודאי רק שומרם באותו יום כמו כן תשמרו גם פורים רק בזמנ' וזה כאשר קיים דברי צומו' וזעקתם כן תקיימו הפורי' והבין. ובזה יובן המדרש הקב"ה נתן לנו המועדו' להנאת עצמינו לאכול ולשתות ונשמוח בשמחת החג וא"כ יש להתירא שירגילו במדה זו ויבדה חג מליבם כמו ירבעם בן נבט שבדה חג מלבו ומבואר גמרא שבת דף קי"א ע"ב פי' פניכם פירש חגיכם אמר רב המנונא אמרו אלו בני אדם שמניחם דברי תורה ועושין כל ימיהם כחגי' דייק' דמניחם ציוי הבור' שציו' דווק' במועדי' וזה עושה כל השנה כחגים לשמוח בהבל הבלים אין בהם ממש על זה אמר הקדוש ב"ה אתם הניח' את עצמיכם בתאות הגוף שהוא לשם שמים שהוא לשמו לאכול ולשתות ולשמוח ובאמת גם הגוף רצון זה התאו' חמדתו וחלילה לכם לחשוב לעשות כן כל ימות השנה תהי' שונין לשנה הבאה דייקא בכל מועד אמר הקב"ה שתהי' שונין זה המועד לשנה הבא לולא זה המועד לא ישמוחו אבל בלא מועד באלה אשר לא קבעתי אתם אל תעשו מועדות והבין. וזה ג"כ הסמיכות בבית חדש דיוכל לשמוח בזה בית ולברך ברוך שהחיינו אבל כוונתו יהיה רק כדי שיעש' נחת רוח ליוצרו בזה הבית להיות בית נכון בית ועד להחכמים בית שלמדו בו תורה והארכתי במוסר הרבה בענין הזה בדרשה ואגדה ואין כאן מקומו ורק באתי לעורר זאת למען יבינו כי גם צריך להתיר' בשמח' של מצוה לשמוח יותר מדאי למען שלא ירגילו במדה זו ולכן עשו זה החכמים דעבדו כולם לעצוב והבין. גמרא תנינא וכו' אל יפטור אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זכריהו ואית' במדרש מה יאמר יאמר יחיד ורבים הלכה כרבים, ולענ"ד נרא' לבאר כי אם אדם הולך לדרך הוא סכנה כל הדרכים בחזקת סכנ' ובארתי מדרש רבה פ' חוקותי אם בחקותי תלכו הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותו אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך ולבית פלוני אני הולך והי' רגלי נושאו' אותי לבית הכנסת ולבתי המדרשות הה"ד ואשיב' רגלי אל עדותיך, והנה בארתי אף כל הדרכים בחזקת סכנ' אבל מי שיקח דרכו לשם ה' לדבר מצוה אינו מסוכן ואדרבה יבורך בכל דרכיו ובזה בארתי בכל דרכיך דעהו דייקא בכל הדרכים שאתה הולך דעהו יהיה לשם ה' והוא יישר אורחותיך אז יישר הקב"ה ארחותך בלי היזק ונזק, וזה שאמר דוד חשבתי דרכי דייקא חשבתי דרכי מה שמגיע להולך בדרך והוא בחזקת סכנה ואשיבה רגלי אל עדותיך דייקא לתורה ולמצוה אני מיישר רגלי ואינו מתירא מהדרך כי הולך לדבר מצוה מגינ' ומציל'. ובזה יש לבאר עפ"י הדרוש המדרש כי מבואר גמ' פסחים דף ח' שילוחי מצוה אין נזקין ויש שאמר בהליכתן אבל לא בחזירתן אם יחזור מהמצוה בעת חזירתו מהמצוה וא"כ בשלמא אם הלך דוד לדבר מצוה אז שומר המצו' אבל האיך ילך בחזרה אבל מבואר יתורה מגינה ומצילה בין בעדנא דעסיק בין בעדנא דלא עסק ביה מגינה זה התורה שכבר עסוק בה ולזה כיון דוד בכל מקום שבא הלך לבית הכנסת ולבית המדרש לרבוץ תורה אז מגינה עליו אף בחזירתן, תה כוונת המדרש בכל יום ויום חשבתי לבית פלוני למקום פלוני אני הולך והי' רגלי נושאו' אותי לבית הכנסת ולבית המדרש אז טוב בין בהליכתן ובין בחזירתן וזה מרמז הפ' אם בחוקותי תלכו אם תלכו לדבר מצוה לא יהי' לך ניזק ונתתי גשמיכם בעתו. והנה זה פירש הגמרא אל יפטור אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה היינו שיאמר דבר הלכה שמתוך כך זכרהו פה בדבר הלכה ולמצוה יחשב לו שדבר הלכה יזכירו ממנו וילמדו ממנו וזה יהיה השגחה פרטיות לשמרו בכל דרכיו והיזק הדרך לא יעלה בדרכו, אבל אמרתי אם התורה מגינה ומצילה אף לאחר שעסק אבל מבואר גמרא פסחים ת' ע"ב בעי מיני' הני בני באג' וכו' מהו דקדמו ומחשכי לבי' רב אמר להו עלי ועל צווארי בחזרינן מהו א"ל לא ידענו וראינו מפה אף שהולכין לבי' רב ללמוד תורה אף עפ"כ על חזירתן אמר לא ידענו משמע מרב שגם התורה לא יציל בחזירתן וא"כ עדיין אם יפטור אדם מחבירו מתוך דבר הלכה איך יציל אותו על דרכיו שילך ממנו הלא כבר למד ועבר המצוה אבל בזו אינו הלכה כרב כי מבואר גמרא שם שר' אלעזר סובר שלוחי מצוה אינו נזקין לא בהליכתן ולא בחזרתן ואמר הגמרא הוא סובר כהאי תנא דתניא איסא בן יהודא אומר וכו' שגם איסא בן יהודא סובר דאינו ניזק לא בהליכתן ולא בחזירתן וא"כ אף אם רב סובר בהליכתן אינו ניזק אבל לא בחזירתן הוא יחיד נגד תרתי ויחיד ורבים הלכה כרבים ושפיר ע"י דבר הלכה שאמר בשעת פטירתו מתוך כך שמרהו וזה כוונת המדרש ויאמר יחיד ורבים הלכה כרבים וע"כ הלכה כר"א וכאיסא בן יהודא ושפיר אף בחזרה מציל ומגין ושפיר שייך דיפטור מתוך דבר הלכה ומתוך כך יזכרהו משמי מרום בכל דרכיו בהשגחה רבה לשמרו בכל דרכיו והבין ויהי' פירושו זכרהו ה' זכרהו. ע"ב גמרא אם ראה תראה וכו' ואסתתר עיין רש"י ואתיחד עם אחרים ויחשדני בעלי מדוע מפרש רש"י עם אחרים הו"ל רק לפרש ואתיחד עם אחר דדי אם ייחד עם אחד ולמה מפרש רש"י בלשון אחרים, והנראה לענ"ד דרש"י רוצה לתרץ קושית פ"י שהקשה הלא האיך היתה רשאי ליחדה הא איכא איסור ייחד ורוצה לתרץ דהיה עדים מאחורי הפרגד והקשה הא ביש עדים שהיא טהורה לא בדקה המים יעיין, ולענ"ד יש לומר עדים ליתא כי אם עד א' איכא דהיא טהורה דהיא היתה מתיחדת לא עם עד אחד אלא עם שנים ובשנים איסור ייחד ליכא ובעלה רק ראה אחד וכן העדים שהי' מסתתר רק ראה בא' שהי' מסתתר ואחד היה טמון שלא ראה העדים וא"כ היא לא עברה כי הי' שנים ואעפ"כ עדי טהורה ליכא כי לא הי' שנים ולכן מפרש רש"י בלשון רבים והבין עיין צל"ח ופ"י בענין הזה ואין להאריך. חידושי בעה"י בהקרבת קרבנות חובותינו, הראינו ה' חסדך וישעך תתן לנו. גמרא חזנוה' שמואל דהו' מהדרי בתר כהן וכו' וכל המורה הלכה בפני רבו עיין בצל"ח שהקשה וז"ל יש לדקדק לדעת מהאר"י בפסקי' סימן רל"ח הובא בהגהת רמ"א בסימן רע"ב ס"ג דתלמיד יוכל לחלוק על רבו אם יש לו ראיה ע"ש, והרי כאן שמואל חולק על עלי בגוף הדין ושמואל הי' לו ראי' מוכרחת למה אמר לה עלי שהוא מורה הלכה בפני רבו ותירץ באמת ידע עלי הדין אלא דהי' סובר אף על פי כן מצוה מן המובחר לשחוט בכהן אלא כיון דחזי שמואל דמהדרו אחר כהן ויש כאן שיהו מצו' שמשהין במצוה עד שימציא כהן ואז אמר להם למה לכם לאהדורי יעיין היטב שפירש מצד קבע עשו להיות דווקא כהן יעיין.