ברוך מרדכי חלק ב רעא

בכל גוונא דלטעמא דרב לפי שאין מקדשין החודש וגם בצירף טעם האידך א"כ במלא בליל שני של ר"ח ע"כ מחזירן אותו א"כ דשייך דאין מקדשין החודש בלילה לפי השיטות דשייך מ"מ אידך טעם לית' דיוכל לאמר' למחר והו"ל לרב לחלק ולומר בליל שני מחזירן אלא לא שנא דייקא מדלא מחלק ע"כ רק טעם א' קאמר מה שנקט להדיא ואין חילוק בין ליל א' לליל ב' וכן אין חילוק בין חסר למלא ורק כוונת הב"י דע"כ אין חילוק וזה כוונת הגמרא בתרוצו ודוק חזור בה והפוך בה:

סליק פרק הרביעי, בעזרת האל המושיע, אתה ד' תרום קרני וראשי, ג בפרק החמישי:

השמטה מפרק רביעי דף כ"ו בתוס' יצחק תיקן נשמט מלהדפיס עיין תו"י יומא דף כ"ח ע"ב בד"ה צלותא דאברהם וא"ת הא אמרינן בת"ה יצחק תיקן ומתרץ ויש לומר לאחר שתיקן יצחק הי' אומרה גם אברהם כך פירש ר"ת א"נ אומר ר' מ"ם היה אומרה תחילה אברהם אלא שלא עשו כלל לכל בני ביתו עד שתקנה יצחק דאפילו עירב תבשילן היה קיים עיין ולדדי כאשר ביארתי כוונת התוס' בברכות במילת היינו משום שתקנו יצחק גם אברהם אומרה מתחילה ככוונת תוס' ישנים רק שביארתי ביותר. וידידי תלמיד חכם יקר הרב הגאון כבוד מו"ה דוד פראנקפארטער נ"י רב ומגיד בבית המדרש הנחמד אשר שם בראש גבר חכם בעת הגביר הצדיק המפורסים בצדקתו ורב טובא המופלג בתורה כבוד מו"ה גדליהו בעער נ"י בק"ק האלישויא כתב לי הרב הנ"ל במכתב ידידות לפרש דברי התוס' ויסודו על התוספו' ישנים והסביר בטוב טעם התו"י שקיים אברהם גם כן אומרה רק דלא עשו כלל לכל בני ביתו וע"ז כ' לי הרב הגאון הנ"ל דזה כוונת התוס' בברכות שאצל אברהם שפיר נקט צלי צלותא דאברהם שייך משום שהוא רק צלי אבל לא תיקן כי הוא לא ציוה לבניו כלל אבל יצחק תיקן וציוה לבניו אחריו משו"ה לא אמר הגמרא לשון צלותא דיצחק רק תיקן ונקראת על שמו, וזה שתירץ התוס' בלשונו הצח היינו אחר שתקנה יצחק דהיינו מאחר שתיקן יצחק לזרעו אחריו ולא הוא בלבד מתפלל מנחה כמו אברהם שצלי צלותא דאברהם ולא תיקן ואולי זה כיון רש"י ז"ל על צלי צלותא דאברהם מפרש רש"י תפלת בערב שהוא שלו אשלו' דייקא משום שרק הוא מתפלל ולא זית לזרעו אחריו עד שבא יצחק וזירז וציוה לזרעו אחריו ויפה כיון חן חן לו:

פרק חמישי מתני' אין עומדין וכו' למה נקט אין עומדין להתפלל הו"ל למנקט אין מתפללין אלא מתוך כובד ראש וע"כ נראה לענ"ד כוונת המתני' רק בתפלת י"ח דשם מתפלל מעומד וכוונת מתני' יהי' לפ"ז כל היכי דמתפלל מעומד ג"כ צריך כובד ראש אבל האמת פירש המתני' דהתחלת התפלה שאדם יעמוד להתפלל יהיה מתוך כובד ראש דע"י הכנעה זו בתחילתו ממילא כל תפלתו בדרך הכנעה ואימה וע"ז הביא חסידי' הראשוני' דייקא גם המה טרם התחלת תפלתם איירי ובאמת הא דנקט לישנא דעמידה משום דעמידה זה תפלה דכבר מוכח לעיל ריש פרק אין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס וכן נקט מתני' עומדין כי עמידה ותפל' שייך להדדי. אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו והנה מהכא משמע מילתא דפסיקת' דאין להשיב מפני הכבוד אפי' למלך והא דקתני לעיל פרק היה קורא פלוגתא דר"י ור"מ דכ"ע משיב מפני הכבוד בק"ש י"ל דווקא בק"ש אבל לא בתפלת י"ח וכן משמע להדיא מתוספות לעיל דף י"ג ע"ב בד"ה שואל מפני היראה וכו' א"כ נראה שמותר לענות קדיש וקדושה באמצע ק"ש דאין לך מפני הכבוד גדול מזה אבל באמצע י"ח אסור דמשמע לקמן בפ' אין עומדין בין גאולה לתפלה אין לענות מכ"ש בתפלה עצמה וכן משמע מתוס' בפ"ק דיומא י"ט ע"ב דברת בם ולא בתפלה פירש שאין משיבין בה מפני הכבוד, וכבר הוא בתשובת באר שבע דף צ"ב הובא בסמיכת חכמים מ"ש התוס' בפרק אין עומדין משמע בין גאולה לתפלה לא יפסיק וכל שכן בתפלה עצמה דברים הללו מגומגים מאוד ואין לסמוך עליהם משום דדייקינן ובדקינן בכולי פרקא דאין עומדין ולא אשכח רמז ורמיזא מזה וכבר תמה לעיל הסמיכת חכמים הא מוכח להדיא במתני' ריש פ' אין עומדין אפילו המלך שואל בשלומו לא יפסיק הרי דאין משיבין מפני הכבוד ודייק דמשנה איירי בין גאולה לתפלה יעיין ולענ"ד עדיין נבוך באיזה פסיקתא איירי אי בי"ח ממש או קודם התפלה דנקט אפי' המלך שואל בשלומו לא יפסיק והנראה דוודאי קאי על תפל' י"ח וזה וודאי לא שייך קודם התפלה טרם התחיל להתפלל על זה לא שייך לא יפסיק דעדיין לא התחיל אלא בהתחיל כבר להתפלל ובפסוקא דזמרה בוודאי לא שייך דלא יפסיק אי דלא שייך מפני הכבוד אם גם בק"ש רשאי אע"כ דאיירי רק מתפלת י"ח וזה לא שייך בהתחל' המתני' דאין עומדין דשם איירי רק מהתחל' התפל' ולולא דהייתי אומר דכוונ' המתני' אין עומדין להתפלל היינו בתפלה שצריך עמידה וזה תפלת י"ח אבל דחוק מאוד לפרש כן הרי הביא ראיה ועלה הביא חסידים הראשונים והמה ע"כ איירי קודם כל התפלה ממש וצ"ע כל אלה ורוחב לבב ירחיב. ל"א גמרא א"ר משום ריב"ל אסור למלאות שחוק פיו בעולם הזה שנאמר יעיין ברבינו יונה י"מ שטעם בדבר מפני חרבן בית המקדש ואין זה נכון דא"כ לא היה לו לומר בעולם הזה אלא משחרב בית המקדש אלא אפי' בזמן שבהמ"ק אסור למלאו' שחוק פיו בעוה"ז ולענ"ד נראה לזה מרמז הלל כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים היה כורך מצה ומרור ואוכל ביחד לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו, ונראה לי הפירש כמוכח פה בכל עצב יהיה