ברוך מרדכי חלק ב רע

דשמואל בקרון ה"ט משום בעותא דמי' משא"כ במהלך בדרך בלא קרון וספינה בה"ג מתפלל אח"כ וכאבוה דשמואל רק נקט כי הוה בעי למיסק לאורח משמע אף בלא קרון ובלא ספינה דחזינ' ע"כ מבריי' הנ"ל דווקא השכים לישב בקרון שם נקט דיתפלל קודם ומאוד צ"ע, ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי אמר להו לא חזינ' לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי והוב' התוס' ר"ת פסק כאבו דשמואל ולוי ומיהו מדקאמר רב אשי לא חזינא לרבנן קשישא מנאי דעבד הכי משמע דאין הלכ' כמותו ולענ"ד נראה דלכאורה קשה מפני מה לא השיב רב אשי בפשיטות דאמר לו ולעביד מר כאבו' דשמואל ולוי להתפלל קודם היום או מתחילת עמוד השחר הא יוכל להשיב כל אלה בימי חול שפיר קאמרו אבוה דשמואל להתפלל הכי אבל הוא איירי בשבת דרגלא ובשבת מצוה לאחר בתפלת שחרית ולא להקדים כמוכח סי' רפ"א עיין ועיין במגן אברהם שם וא"כ שפיר דלא עבדו כאבוה דשמואל בשבת ואפשר לומר זה שתירץ לא חזינא רבנן קשושי מנאי דעבדו הכי וכוונתי כיום השבת דעבדו הכי להתפלל בשבת בהקדם הזה כי בשבת צריך לאחר, ולפ"ז עדיין יוכל לקיים ההלכה כאבוה דשמואל בחול והווה רק על שבת אמרו ולא דחלקו על אבוה דשמואל אלא דזאת קשה קצת להבין בלשון דוק וחזור בה:

בעהי"ת חידושי סוגי' תפלת המוספין בחבר עיר, תורת ה' לנו יאיר:

ע"ב דצלי והדר צלי עיין צל"ח דזה הי' בשבת ולכן ליכא למימר דהדר וצלי משום שלא היזכר של שבת וכו' דאם התפלל תפלת חול הוה ר' יוחנן מרגיש בשיעורא יעיין, ולעניית דעתי הקשתי הא יוכל לאיירי דשכח בלילה להתפלל תפלת ערבית ולכן מתפלל שני פעמים שחרית ומנ"ל דמוסף הי' וע"כ צריך לומר רבי ינאי בוודאי לא שכח מלהתפלל וכן נמי יש לומר על קושית הצל"ח בוודאי ר' ינאי לא טעה להתפלל הפלת חול בשבת דישכח לגמרי דהיום שבת זכירת יום השבת לקדשו כתוס'. ובאלה היה נראה לענ"ד לתרץ קושית מהרש"א שהקשה אמאי לא השיב פה רב זירא כסברתו לקמן האמר ר' אליעזר לעולם ימוד אדם את עצמו אם יוכל לכוין ואם לאו אל יתפלל אז אינו רשאי להתפלל ולהנ"ל נראה דלא יוכל להשיב כן דאם ככה הוא באינו יוכל לכוין דלא רשאי להתפלל כלל אם כן עדיין הקושיא כאשר הקשתי דילמא לא התפלל מעריב ולכן צריך שתי פעמים שחרית להתפלל וא"ת דר' ינאי בוודאי לא שכח מלהתפלל לגמרי הא יוכל להיו' דאתמול בלילה לא הי' יוכל לכוין לבו ואז אינו רשאי להתפלל ולזה אסיק אדעתא דילמא לא יוכל לכוין כאשר הקשה לו ובה"ג כיון דלא התפלל תפל' מעריב אז צריך בשחרי' להתפלל שתי פעמי' ובוודאי ר' ינאי לא שכח מלהתפלל מעריב אלא דאז לא הי' יוכל לכוין לבו וממ"נ הקושי' פה אם בלא יוכל לכוין יוכל להתפלל מיד א"כ קשה דילמא לא כיון בראשונה ואי בלא יוכל להתפלל לא רשאי להתפלל קשה דילמא לא התפלל מעריב ובלילה איירי שלא היה יוכל לכוין ועכשיו יוכל לכוין ולכן מתפלל שתים גם התשלומין לתפלת מעריב ודוק. ואפשר יש לומר הפי' כן בקושית הגמרא ודילמא מעיקרא לא כיון דעתו ולא התפלל מעריב ולבסוף כיון דעתו היינו עכשיו ומתפלל לתשלומין. אך לפ"ז קשה לקמן על דברי רבי חייא כיון דהוא דינו של רבי אלעזר ואם לאו אל יתפלל א"כ קשה מדוע לא קאמרי ליה דילמא לא הי' מתפלל מעריב לכן מתפלל שחרית שתי פעמים וא"ת דר' ינאי ע"כ לא שכח מעריב אבל קשה דילמא לא היה יכול לכוין בלילה, אבל יש לומר באמת היה יוכל להקשות כן אלא דהי' לו דבר קודם להקשות דהא ר"ח יהיה שאל תחילה דילמא לא מזכיר ר"ח והיה משער דלכן התפלל שתי פעמים וכאשר באמת היה שהשיב לו כן לכן התפלל שתי פעמים. או דיש לומר דוודאי הוה ידע לר"ז דהתפלל תפלה מעריב וזה לחומר המילת' וצ"ע. ולכאורה יש נמי להקשות לפי דברי ר"י לעיל הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ובפרט בחידוש בה דבר יוכל לחזור ולהתפלל דילמא איירי פה דחידוש בה דבר והתפלל שני פעמים בשלמא לעיל על ר' ינאי דצלי והדר צלי זה איירי בשבת ובשבת מוכח דלא יוכל להתפלל תפלת נדבה כי אין מביאן עולות נדבה בשבת אבל פה קשה, אבל גם כן לתרץ כהנ"ל דהוא רק שאל לו תחילה על ר"ח כי כך נטה לפניו כי משום זה חוזר תפלתו וכאשר באמת כן ודוק. תוס' ד"ה והתניא טעה ולא הזכיר של ר"ח וכו' ל"ג בערבית דהא אמר בסמוך טעה ולא הזכיר של ר"ח אין מחזירן משום דאין מקדשין החודש בלילה יעיין ולענ"ד נראה דעדיין צדקו בריי' לגרוס כן דאמרי' לקמן בתוס' מ"מ דווקא בלילה הראשונה אין מחזירן איתו לפי דאין מקדשין החודש בלילה אבל בלילה שני' מחזירן אותו שכבר מקודש מיום שלפניו, ולהנ"ל שפיר יוכל לומר ולאיירי פה בליל שני ונכון, ולפ"ז י"ל בהא תליא זה הי"א דסברו בליל שני מחזירן משום מקדשין החודש דגרסינן ככה בהך ברייתא גרסינן נמי ערבית אלא דהא עדיין לא נ"מ לדינא אם ככה בברייתא בין כך ובין כך אין אין מחזירן אותו מסתברא מילתא דרב בחודש מלא עיין, מהרש"א שתמה על הב"י דקאמר גם בליל שני אין מחזירן אותו וז"ל דהא דקאמר תלמודא מה לי מלא מה לי חסר היינו בליל הראשונה אבל ליל שני במלא מחזירן וב"י לפום חורפא לא עיין יפה בזה הסוגיא יעיין, והן הן דברי מג"א סי' ר"ח ועיין פרמ"ג סי' ק"ח באשל אברהם ס"ק י"ב שכתב ומ"ש על הב"י וכו' ד"ה לפי שאין מקדשין סתמא ונראה לחלק דלישנ' דלא שנא משמע דאין לחלק בין חסר למלא ורק אם אית' הא יש לחלק בליל שני. וכוונת הפרי מגדים דאם אית' בליל שני מחזירן א"כ בחודש מלא דאיכא ב' ימים ר"ח שפיר יש לחלק ולומר לפי סברת רב דשם בליל שני מחזירן ורב דלא מחלק כלל ונקט סתם אין מקדשין החודש בלילה משמע בין מלא בין חסר אין חילוק כלל בין ליל ראשון לליל שני כך הבנת פרי מגדים, אבל מאוד קיצר בלשונו הטהור ועדיין צריך הבנ' בשלמא הגמרא שפיר טעמא קאמר מכדי רב טעמא קאמרי ולטעמך ולטעם הנ"ל ע"כ בחסר אין מחזירן אבל בליל שני ע"כ מחזירן אותו משום טעמא דרב הוא שאין מקדשין החודש בלילה ע"כ בליל שני שכבר מקודש שפיר דמחזירן ושפיר יש לחלק אלא דעדיין קשה לי על הגמרא האיך רוצה לומר מסתבר טעמ' דרב במלא וכוונתו משום דיוכל לאמרי למחר בלילה א"כ מדוע נקט רב דווקא על ליל' הראשון הו"ל למנקט דינו ביום ר"ח עצמו ביום ראשון של ר"ח אין מחזירן בחודש מלא משום דיוכל לאמרו למחר בר"ח ולמה נקט רב בלשונו ערבית אלא ע"כ טעמא דרב הוא משום שאין מקדשין החודש בליל' ואפשר לומר דכוונת תרווייהו טעמא בעי לפי שאין מקדשין החודש בליל' וגם זה הטעם משום דיוכל לאומרו בלילה למחר אבל בטעם אחד לחוד מחזירן וא"כ ביום איכא רק טעם א' ולפ"ז יש לומר מה שתשיב לו מכדי רב טעמא קאמר דילמא באמת זה הטעם נקט אבל סמך נמי על אידך טעם דיוכל לאומרה מחר ורב איירי רק בחודש מלא אבל גם זה לית' גם במלא א"כ לא איירי