ברוך מרדכי חלק ב רסט

מי שהוא קורא ומתפלל לכל בעל הכוללת עליו ועל חבירו לזה ה' קרוב, אבל דייקא באמת למי שכוונתו באמת לא שמתפלל בעד חבירו ברורה למען להושיע נפשי תחלה אלא מי שמתפלל באמת על חבירו וזה שרמז המדרש יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת דייקא לא לכל מי שמתפלל עליו ועל חבירו קרוב ה' אלא מי שקראוהו באמת ובלב שלם על חבירו וזה שרוצ' המדרש לרמז. ואפשר להמתיק פירש רש"י תפלה שלימה נתכוין והיינו נתכוין בלב שלם להתפלל גם על חבירו ולא רק עבור כדי שהוא יענה אבל זה לחדודי ופי' רש"י כפשוטו בכוונה צריך להתפלל. והנה באלה נראה פה דברי אביי להמתיק לעולם ישתתף אינש בהדי צבור' היינו באמת ובלבב שלם ישתתף בהדי צבורא ויתפלל נמי על הכוללת על חבירו ותפלה יהי' על רבים ואז תפלתו נשמעת:

בעהי"ת שהנני אלקים סוגי' דתפלת הדרך ומברכתך ה' עמך מבורך. דף ל' אימת מצלי אמר רבי יעקב בשעה שמהלך בדרך והנה מלשון הגמרא משמע משעה שמהלך שכבר הלך מביתו ובשעת הליכתו מתפלל מיד אבל מגמ' לעיל לא משמע כן ר' יעקב משמי' דרב חסדא אמר לעיל מאי המלך בקונך וצא זו תפלת הדרך ושם איירי המלך בקונך ולא תחלה טרם הולך מביתו אז צריך להתפלל ואז וצא וכפי' רש"י טול רשות וכן משמע להדיא וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא דייקא תחלת המלך אז וצא ופה משמע מר' יעקב שאמר משע' שמהלך משמע שכבר הלך מביתו לדרכו אז מתפלל והיא ראי' דאמר שנתפלל עד פרסה ועי' רש"י אבל לאחר שהלך פרסה לא אבל כל זמן הליכתו עד פרסה מתפלל הא לפי הגמרא לעיל משמע שצריך תחלה להתפלל טרם הלוך כלל ויהי' ר' יעקב סותר עצמו. ולפי דברי הצל"ח מאוד נעלה כי הצל"ח הוב' בשם השל"ה מילת המלך בקונך משמע עצה טובה ונטילת רשות, ולכאורה תמוה איך ידע אם נתנו לו רשות ונראה שהיא על דרך דברי ראב"ד אם שגורה תפלתו בפי הרי זה מקובל הכי נמי אם יראה שתפל' הדרך שגורה בפיו יצא ואם לאו אל יצא ואמר הצל"ח להוסיף על הסברא והוא כי וודאי לאו כל אדם זיכה למה שזיכה רחב"ד שישגיחו מן השמים להודיע תיכף אם נתקבלו תפלתו ולשאר אינשי אין שגירת התפלה סימן לא לטובה ולא לרעה, והנה לרב חב"ד וחבירו טוב היא להם שלא לשתתף התפלה בלשון רבים כי אז אין השגורה ראיה שנתקבל על אותו היחיד ולא ההיפך ראי' לרעה על אותו איש כי אולי הסימן הטוב או הפכו הוא על אחרים שכלל בקשתו ולכן ר"י שאמר לו אליהו המלך א"כ בשרו שהוא חשוב בשמים להודיע עצה נכונה ע"י תפלתו כמו רחב"ד ועל אדם כזה שפיר פירש הגמרא לשון יחיד אבל אביי על רובא דעלמא קאי ורובא דעלמא לאו כרחב"ד המה ולהם אדרבה טוב לשתתף גם ציבורא שיעלה זכות הרבים עכ"ל. ג"כ שפיר לפי אליהו דהזהר לר"י דהמלך בקונך וצא הי' כוונתו התיעץ אם תפלתו מקובל או לא ואם אינו מקובל אל יצא לכן שפיר טרם הלך מביתו לצאת לדרך צריך להתפלל כאלה להתיעץ אם ילך או לא וזה צריך קודם הליכו אבל פה דאביי קאמר לשתתף אינש בהא צבורי ע"כ בהם אין זה סימן דלכן מתפלל בלשון רבים כי רובא דעלמא לא שייך סימן. והנה לאחר זה שפיר מקשה הגמרא עד כמה אימת מצלי ושפיר אמר אז משעה שמהלך בדרך להראות לנו דפה לא הטעם הוא משום המלך בקונך כי לא שייך המלך בכל אדם כצל"ח הנ"ל ויתפלל לאחר שהלך מביתו ודוק היטב. ולפי דברי הצליח הזה מתורץ נמי מה שהקשה הצל"ח מ"ש מתפלה קצרה של מקום חיות ולסטים או סכנה דתיקנו בלשון רבים ופה תיקנו בתפלת הדרך תחלה בלשון יחיד, ולענ"ד שפיר נעלה כי תפלת הדרך תחילה הי' סוברי' דה"ט משום המלך בקונך יצא וכיצד הוא המלך ע"כ בביאור השל"ה והצל"ח אם שגור' תפלתו בפי אז ידע שיצא ואם לאו אל יצא ואם כן אם ע"כ מה"ט הוא ע"כ רק להתפלל בלשון יחיד כי אם יתפלל בלשון רבים אז לא ידע בהשגורה ראיה אם עליו או על חבירו וכמבואר בצל"ח לכן מפרש תחלה לשון יחיד ואז שפיר שייך המלך בקונך דעלה קאי גמרא אבל אביי אמר ביותר טוב לשתתף אינש בהדי צבורא או כדברי צל"ח בתר רובא דעלמא אזלינן ורובא דעלמ' לא כרחב"ד או דיש לומר טוב להתפלל בתפלתו לשון רבי' אבל לעיל שכבר הוא במקום סכנה ויתפלל שם בוודאי יתפלל בלשון רבים ודוק היטב. גמרא אבוה דשמואל וכו' השכים לצאת לדרך מביאן לו שופר ולכשיגע זמן ק"ש קוראו וכו' עיין בצל"ח שהקשה מדוע לא נקט ברישא הדין לענין תפלה הו"ל למנקט השכם לצאת לדרך מתפלל ומביאן לו שופר וכו' וע"כ משמע שממתין בתפלתו עד אחר ק"ש ולפ"ז הי' לו לסיים וכשיגיע זמן ק"ש קורא ומתפלל ועוד היא גופא קשיא למה לא ישכים גם לתפלתו כיון דלת"ק תפלה מעומד עדיף עכ"ל ועיין ולענ"ד נראה כי דין חדש לפנינו להסתפק דמוכח מדעת ת"ק תפלה מעומד עדיף מלהסמיך גאולה לתפלה אבל עינתי אם יוכל להתפלל הבנינו כי מבואר תוס' תפלת הבנינו מעומד משום דהבנינו תפלה קצרה ואין ביטול דרך וא"כ ביותר טוב להתפלל מעומד וגם להסמיך גאולה לתפלה וביותר להסמיך על הדרך להתפלל הבנינו מלאשר השכים להתפלל בביתו ולא למסמך גאולה לתפלה ואבנינו מתפלל אפי' שלא במקום סכנה כמוכח תוס' לעיל ואפשר לומר כוונת הברייתא פה דלא נקט כלל מתפל' בה"ג אין מתפלל קודם אלא ימתין עד זמן ק"ש וקורא קיש ומתפלל הבנינו. משא"כ בסיפא דנקט לישב בקרון או בספינה שם מפרש רש"י ובעותא דמיא וא"כ אפי' הבנינו מעומד לא יתפלל לכן ביותר טוב להתפלל טרם הליכו מביתו ותפלה מעומד עדיף מסמיכת גאולה לתפלה לכן בסיפא נקט ומתפלל תחלה משא"כ ברישא אפשר דסמיך להתפלל או תפל' הבנינו ולכן לא נקט נמי וקורא ק"ש ומתפלל כי באמת תפלה שלימ' לא התפלל אלא הבנינו וגם תפלת הבנינו לא יוכל למנקט דיתפלל דקאי נמי על שופר דאיירי בי"ט בלאו הכי איכא רק שבע דיו"ט וזה יוכל להתפלל וא"כ כיון דאינו מילתא פסיקת' לא נקט ומתורץ קושית הרשב"א הא הכא ביו"ט איירי ביו"ט יוכל להתפלל ולהנ"ל מתורץ באמת מתפלל אח"כ אלא דלא נקט משום בחול הבנינו הו"א תפל' מתפלל אלא דנרא' דחוק לפרש כן בברייתא דלא מפרש מתפלת הבנינו מידי הו"ל להביא ואף גם תפלת הבנינו בימות הגשמים לא שייך בשעה שמזכיר השאל' וא"כ בזמן הגשמי' בעת הזה איכא שאלה וא"כ לא שייך הבנינו אבל לענין לולב שייך חזור בה. ואבוה דשמואל יוכל נמי לאיירי בהשכים לדרך בקרון או בספינה בה"ג אפילו תפלת הבנינו לא מתפלל מעומד וכל אלה צריך עיון. אך לאחר העיון עמדתי לראות מדברי רשב"א דאמר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל כדי שיסמיך גאולה וכו' מה זה בין כך ובין כך היכא קאי אלא ע"כ דהיא נמי ארישא בין ברישא ובין בסיפא קורא ק"ש ומתפלל משמע דת"ק ברישא נמי מודה במהלך בדרך ברישא דקורא ק"ש ומתפלל אח"כ, וא"כ לכאורה קשה מאי ראיה הביא פה מהך דישב בקרון או בספינ' לאבו'