ברוך מרדכי חלק ב רסח

הבנינו ה' אלקינו לא יוכלל הבדלה כי צריך להקדים הבדלה קודם תפלת צרכיו לכן תיקן ר"ע ברכה בפני עצמה ולר"א בהודאה כדי שיוכל אז גם מוצאי שבת להתפלל הבנינו ודוק היטב. (תוס' ד"ה ויכלל בהבנינו והקש' התוס' והא דאמרי' בנד' ד' ח' וקשה לי מדוע מקשה התוס' מנדה דף ח' הלא ביומא דף פ"ז ג"כ איתא זה הגמרא ומדוע ציין על נדה והשמיט מס' יומא דקודם) והן באמת הובא סברא הזו במג"א סי' רצ"ד שקאמר דלכן אמרינן הבדלה בחונן הדעת מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה והובא בשם ירושלמי רשב"א סי' תשל"ט, ועיין בישועת יעקב ובמגן גבורים שניהם כוונתן באו בסיגנון אחד לתרץ באלה קושית התוספות שהקשה ממסכת נדה דהקשה אמאי לא מקשה גם שם ונכלול בכלל במה שהקדים בשם תלמידי הר"י דלכן אינו כולל בהבנינו דאז יהי' מחזי כאלו המבדיל היא ברכה בפני עצמה וע"כ כולל בהבנינו דהבנינו הוא כולל מילת קצרות כל הי"ח ברכות ואמר דע"כ דעת ריע דסובר ברכה רביעית בפני עצמה מפני שצריך לומר הבדלה קודם תבועת צרכיו, והנה פה מקושית הגמרא דהקשה ונכלל בכלל הבנינו ע"כ קשה איך יתפלל על דבר קידם הבדלה א"ו דהש"ס דילן סובר דלא כהירושלמי בזה, ודברי הירושלמי לדעת ר"ע אמורים ולכך שפיר קאמר הש"ס ונכלל מכלל ואי דיאמרו הבדלה ברכה רביעית בפני עצמה, זה אינו דהרי חזינן שאומר הבנינו ואינו חשש על תבועת צרכיו קודם הבדלה וע"כ דאינו ברכ' בפני עצמה רק נכלול בברכת דעת והיינו במוצאי שבת אבל ביוה"כ דשאלת צרכיו מותר א"כ אף אם אומר הבנינו אין זה ראי' להתיר משאלת צרכיו קודם הבדל' ויוכל להיות שלכך תירץ ברכה רביעי' משום דאין לתבוע צרכיו קודם הבדלה ולכך תיקן ברכת הבדלה תיכף אחר ג' ברכות ולא חילקו בין שבת ויו"ט ליוה"כ אבל הבנינו דלא שייך רק במוצאי יוה"כ וזה מותר בשאלת צרכיו ולכן יאמר הבנינו ואם כן יבוא לטעות שהבדלה היא ברכה רביעי' בפני עצמה והבנינו היא מעין הברכו' ולכן לא הקשה הש"ס שם עיין היטב כי יפה דיבר קצרתי מאוד. אבל עדיין לענ"ד צריך עיון דלא יוכל לומר דקושי' הגמרא הוא פה ונכלול בכלל הבנינו ד דישנה ההתחלה כמו לעיל וצריך לומר באתי לאטרודי בה"ג בוודאי כל כהנ"ל ודוק היטב. ע"ב גמרא מאי קבע וכו' עיין לעיל דף מ"ה שפרשתי בענין הזה על הגמרא פה. גמרא אמר מר עוקבי אפי' בשע' וכו' יהי' כל צרכיה לפניך והנראה לעיין בפי' רש"י שמפ' גלוים לפניך לרחם עליהם ואמרתי דרש"י רוצה להמתיק הדבר כי ביארתי בדרוש לראש השנה מה שאמר דוד מלפניך משפטי יצא עיניך תחזנה מישרים בוודאי אם יסיר ה' אותנו הוא אך לטובתינו להעיר אותנו לעבודת ית"ש ובוודאי צריך לקבל באהבה ויסורין של אהבה המה, אך אופן א' אשר רע ומר אם הקב"ה מסתיר פנים מאתנו ועלינו ברוגז וכל זמן שעין ה' עלינו אף בעת היסורי' ברוגז רחם תזכור, וזה מלפניך משפטי יצא שאתה תהי' עמנו בלי הסתרת פנים ואז בטוח עיניך תחזנה מישרי' ותרחם עלינו, ת"ש עמו אנכי בצרה אם גם הקב"ה בצר' אתנו ואל יסתיר מאתנו אז אחלציהו ואכבדהו, וזה שבקש דוד בתפלת ה' אל באפך תוכחינו ובחמתך אל תיסרינו רק בהסתרת פנים אל תיסר אותנו אז כל פגע וכל נגע אם יפגיע בני אם אתה עמנו אף בעת שתיסר אותנו בחסד ורחמים הוא. וזה שאנו מתפללים בתפלה קצרה אפי' בשעה שהם עוברי' על דברי תור' ואף שתיסר אותם רק בהסתר' פנים אל תיסר אלא כל צרכיהם לפניך דייקא כל מה שצריך להם אף היסורין אם צריכן להם רק לפניך ית' ואז בטוח תרחם עליהם, וזה כוונת רש"י יהיה כל דבריהם גלוים לפניך והכוונה שאתה עמנו גם בעת שעוברין ועת יסורין מגיע לנו דייקא הכוונה אבל כיון שהיא לפניך ממילא אתה מרחם, וזה שפירש"י לרחם עליהם לכן יהי' לפניך לרחם עליהם בזה שהם לפניך ממילא אתה מרחם ותשוב תרחמינו ותכבוש עונותינו לטוב לנו כל הימים. ת"ר המהלך בדרך במקום גדודי חיות וכו' רבי יהושע אומר שמע שועת עמך ישראל וכו' והקשה הצל"ח הלא ר"י במתניתן מפרש תפלה אחרת במקום סכנה, והנראה לענ"ד פת לא איירי במקום תפלה אלא סתם איירי אף אי כבר הי' מתפלל בביתו תפלה הראוי ואז הולך למקום סכנ' גדודי חיו' וכו' יתפלל תפלה הנ"ל להציל ה' אותו מיד סכנה וראינו מפירש רש"י על תפלת ר' אליעזר שאמר ותן נחת רוח ליראתך מפרש רש"י נחת רוח שלא יתערבב רוחם ע"י הבריות כגון ע"י חיות ולסטים אלמא שתפלה היה רק עבור סכנה הזה ולא איירי כלל מלקצר תפלת הדרך ומתני' איירי שלא תתפלל עוד ומתפלל תחת תפלה קצרה והא ראי' דר"א במתני' לא מחולק כלל ולא הביא מה שתוב' פת תפלתו אלא מתני' עבור הסכנה. דף ל' רש"י ד"ה לישתתף נפשו אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת, ולענ"ד נראה הפי' וכוונה כמוכח בגמ' המתפלל עליו ועל חבירו הוא יענה תחלה וע"כ אם אנחנו מתפללים תפלתינו בלשון רבים שגם על חבירו אז תפלתו ביותר נשמעת וזה כוונת רש"י אם מתפלל בלשון רבינו שמתוך כך תפלתו נשמעת דייקא הוא נשמע והוא יענה תחלה. ובזה הענין בארתי בדרוש לר"ה גמרא ר"ה דף י"ח ר' מאיר אומר שנים שעלו למנות וחולינן שווין וכו' זה ירד וזה לא ירד זה ניצל וזה לא ניצל מפני שזה התפלל ונענ' וזה התפלל ולא נענה מפני מה זה נענ' וזה לא נענה זה המתפלל תפל' שלימ' נענ' וזה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה ומפרש רש"י בכוונה. ולענ"ד נראה להנ"ל יובן ככה אם שנים צריכים לדבר אחד אזי צריך להיות תפלת השנים כל אחד יתפלל עליו ועל חבירו כך הוא תפארת ותועל' התפלה גם להתפלל על חבירו ואז ממילא הוא נענה תחלה וגם חבירו ככה יעשה וגם הוא נענה וזה מבואר גמרא הנ"ל שנים שעלו למטה ותולינן שווין וכו' וכו' אחד ניצל ואחד לא ניצל היינו מפני שזה מתפלל תפל' שלימה היינו עליו ועל חבירו והיה שלימה תפלתו אז הוא יענה תחלה ונענה וזה לא התפלל תפלה שלימה דהיינו רק הוא מתפלל חצי תפלת עליו ולא על חבירו כי גם חבירו צריך לאותו דבר והוא לא תתפלל עליו ורק על עצמו לכן לא הי' תפלתו שלימ' ולא' נענ' ודוק. ובזה בארתי מה שאמר דוד קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואיתא במדרש אימת לכל אשר יקראוהו יכול לכל אלא לכל אשר יקראוהו באמת. ולהנ"ל ככה יבין כי באמת יבואר כל המתפלל עליו ועל חבירו הוא יענה תחלה והנה יוכל להיות מיד בכוונתו יתפלל עליו ועל חבירו למען זה כדי שהוא יענה תחלה כי יודע אם יתפלל בעד. חבירו נמי כדי שהוא יענה תחל' זה אינו רצוי בה"ג ג אם בכוונתו לכן יתפלל בעד חבירו כדי שהוא יענה תחל' אז כוונתו בשקרו כי לא מכוין כלל בעד חבירו ורק רוצה להושיע נפשו בוחן לבבות יודע מחשבות יודע כוונתו רמיה, אך למי מהני למי שמתפלל באמת ובלב שלם על חבירו וזה כוונת הפסוק קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו