ברוך מרדכי חלק ב רסו

בתענית חשוב כיום הכפורים להכי מתפלל שבע ולפי שכבר פנה היום וחול הוה להכי מתפלל מעין י"ח עיין ולענ"ד שפיר באלה מתורץ מה שהקשתי דלמה לר"ג משום אבותיו להתפלל שמנה עשרם שלימות הו' לי' להתפלל מעין י"ח דאז יוכל לכלול דסיים כל ברכה וברכה זה אינו דהא כל התקנה היה להתפלל שבע משום דאכתי היא בתענית חשוב כיום הכפירים להתפלל שבע ולהנ"ל אם מתפלל מעין י"ח היינו כל ברכה וברכה רק לקצר כרב עדיין מתפלל י"ח ולא הוה כתפלת יוה"כ דהוי שבע וא"כ כיון דאינו מתפלל שבע כיוה"כ כבר יוכל בשלימו' להתפלל וזה שרוצ' הרשב"ם בפירושו ודוק היטב אך לפירש רש"י קשה דמפרש משום הטורח התירו לצאת בה במוצאי יוה"כ להקל א"כ קשה לר"ג הוה עכ"פ מפני הטורח להקל ולקצר להתפלל אף לא הבנינו אבל עכ"פ מעין י"ח כמו שאמרו רב אליבא דר"י ר"ח ב"נ משום אבותיו שאמר מתפלל שמנה עשרה דייק' כוונתו מעין כל ברכה וברכה ובקיצר כהנ"ל, אבל לאחר העיון ע"כ לא יוכל לפרש כזאת כדבריו כי הוא אמר מתפלל שמנה עשרה שלימות משמע כל שמנה עשרה כדבעי ובעיוני שבאתי לדבר הזה אמרתי טוב טעם לתרץ את אשר דקדקתי פה ביומא סוגיא הנ"ל הובא התוס' פירש הרשב"ם טעמא משום דאכתי הוה בתענית, ובמסכת נדה דף ח' ע"ב גם שם הובא זה הברייתא אור יום הכפורים ושם לא הובא תוס' פירש הרשב"ם ורק פה ביומא. ולהנ"ל נראה דכבר ביארנו דלכן פי' הרשב"ם משום דומיא דיוה"כ דא"כ קשה למה לר"ג לומר להתפלל כל י"ח הו"ל רק להתפלל מעין כל ברכה וברכה כהנ"ל ולכן אומר הרשב"ם דטעמא משום דומיא דיוה"כ דשבע יהי' וא"כ שפיר מתורץ דא"כ אם מתפלל כל י"ח אלא דיקצר ויתפלל מעין כל ברכה עדיין לא הוה שבע ומה מיתר וא"כ מתפלל מיד כל י"ח שלימות וא"כ הא תינח פה ביומא שהיבא רי"ח וכו' משום אבותיו מתפלל שמנה עשרה שלימות וע"כ ליכא למימר כאשר ביארתי באמת כוונתו על מעין י"ח רק לא כחול בלי שום קיצור וקשה כהנ"ל ושפיר צריך הרשב"ם לפרש משא"כ פה בנדה דף ח' ע"ב שם הוב' רק ר"ג משום אבותיו אומר מתפלל שמנה עשרה ולא הביא מילת שלימות וא"כ פת יש לומר כוונתו מעין י"ח אלא שהוא רק מחולק על תפלת הבנינו אבל כוונתו רק על מעין י"ח כרב אליב' דר"י וכל שמנה עשרה ויתפלל בקיצר ואם כן לא צריך פה פירש הרשב"ם ומפה לא מוכח פירש הרשב"ם כי לא קשה על ר"ג משום אבותיו ויוכל לומר גם כפירש רש"י מפני הטורח. משא"כ פה ביומא דנקט להדיא מתפלל שמנה עשרה שלימות מילת שלימות משמע בלי קיצור כלל וזה קשה מאוד מדוע לא יקצר לכל הפחו' כרב להתפלל מעין י"ח ובה"ג יוכל להזכיר הבדל' בחונן הדעת לכן פה הובא תוס' פי' הרשב"ם שטעמא הוא משום דומיא דיוה"כ צריך להיות שבע ומפה מוכח פי' הרשב"ם ולפ"ז רק פה הובא התוס' ודוק כי נכון הוא. הנה כבר הבאתי לעיל קושי' הצל"ח בשם התלמיד למה לא משני לעיל כאן בימות החמה כאן בימו' הגשמים בימות הגשמים גם הפועל צריך להתפלל שמנ' עשרה משום שצריך להזכיר השאלה ותירץ הצל"ח נראה דלפועלים גם בימות הגשמים הי' להקל למכללי בשמוע תפלה דפועלים אפי' לכתחילה לא גרוע מה שנאמר כל אדם בטעה דמשני טעה שאני עכת"ד, ולנ"ד אם זה הדין יהי' האמת בפועלים לכתחילה כמו בשאר אדם טעה מפני ביטול מלאכתם א"כ קשה לי תפלת מנחה לא יתפלל כלל הא יוכל להשלים במעריב כאשר שנינו טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואם כן בתפלת מעריב כבר בטלו ממלאכתם דפועל רק הוא ביום למלאכת ולא בלילה כמוכח בצל"ח ואם כן בפועל לכתחילה כמו שאר אדם בטעה א"כ לא צריך להתפלל כלל מנחה ויתפלל ערבית שתים בשלמ' שאר אדם אסור לכתחילה לעשות כן ודווקא טעה אבל בפועל דדין כטע' קשה כהנ"ל אבל יוכל לומר אף אם יוכל לפטור את עצמו אבל בזה ע"כ היפסדו כי שכר כתפלת זמנה לא קיבל א"כ ביותר טוב להתפלל הבנינו דיקבל עכ"פ שכר כתפלה בזמנה, אך עכ"פ נשאר לי להקשות על מאי דמקשה הגמרא לעיל כאשר מתרץ הא ר"ג הא רבי יהושע הא דקתני מעין י"ח רבי יהושע הוא והקשה הגמ' אי ר' יהושע מאי ארי' פועלים אפילו כל אדם נמי יש לומר להקל דהא קמ"ל דהו"א דפועל לא יתפלל כלל י"ח בגוונא כגון שהוא בתפלת מנחת דשם יוכל להשלים תפלתו במעריב ובפועל הו"א דטעה באדם אחר לפועל לכתחילה שוין וא"כ הוה כטעה וא"כ הא קמ"ל דתמיד צריך הפועל להתפלל תפלת י"ח אף בתפלת מנחה ולא אמרינן דלא יתפלל כלל כי כהנ"ל דיפסיד שכר תפלה בזמנה עכ"פ וצ"ע. מתקיף לה מר זוטרא ונכלל מכלל הבנינו ה' אלהינו המבדיל בין קודש לחול קשי' עיין צל"ח, הנה לפסק הלכה אם אמרינן הבנינו במוצאי שבתות וי"ט וחלקו הפוסקים הרשב"א דחה דברי שמואל מהלכה מחמת קושי' מר זוטרא ונכללים מכלל הבניני וכו' וכדמסיק בסוף תחילת צלותא והוכיח מדרב ביבי דקאמר כל השנה מתפלל הבנינו חוץ מימות הגשמים וכו' וכל השנה אפי' מוצאי שבתות כמשמע וכן פסק הרי"ץ גאות אבל דעת רוב הפוסקים רבינו האי והרי"ף וכו' בשביל קושית מר זוטרא לא דחינן דברי ר"נ משמי' דשמואל מהלכה כיון דלא קאמר תיובתא רק קשיא, והנה הקשה הצל"ח על כל אחת מהדיעות הזה דע"ד הרשב"א קשה דאיהו סובר דרב ביבי פליג עלי' דשמואל ודייקינן מדאמר ר"ג כל השנה א"כ גם מ"ש ויו"ט בכלל ואני אומר ולטעמך ודייק ג"כ בדברי שמואל דאמר כל השנה חוץ ממ"ש וי"ט וא"כ גם בימות הגשמים בכלל שהרי כל השנה קאמר ואידי סבר נימא שבמ"ש לא יכלול הבדלה בהבנינו משום דאתי לטרדא באמצע צלותא או בסוף צלותא. ועל שיטת רבינו האי וכל גדולי פוסקים שסוברי' נשארו דברי שמואל קיימים ואין משגיחן בקושית מר זוטרא וגם בתחילת צלותא חיישינן לאטרודא א"כ איך מתקיף רב אשי ונימא בשמוע תפלה והלא לכאורה דבריו תמוהים וקשה הרי חיישינן לאטרודא דגם אם נימא בסוף הברכה לא גרע מתחילת הברכה והרי גם בתחילת הברכה חיישינן לאטרודא יעיין בצל"ח היטב. ולענ"ד נראת לתרץ היטב עפ"י מה שתירץ בעל שושני' לדוד קושי' הגמ' שהקש' ונכלל בכלל הבנינו ותירץ הוא י"ל דאע"ג דרבנן פליגי עלי' דר"א ולית להו אומרה ברכה בפני עצמו מ"מ מודה מיהו דאית ליה להבדיל מקמי דיתחיל צרכיו לשאול על צרכיו כלל דנראה דה"ט דר"ע דאמר ברכה דהוי בפני עלמ' דסובר דצריך לחלק כבוד להבדלה ולאומרה קודם שאלת צרכיו ומ"מ אף ע"ג דרבנן פליגי עלייהו היינו טעמא דסברי שבע תיקן תמניא לא תיקן ומיהו בהך סברי דבעינן לאקדומי לא פליגי והלכך בשלמא כי מצלי י"ח משכחת לה דאע"ג דמתחיל ואומר אתה חונן לאדם ומלמד לאנוש בינה אין זו שאלה אלא סיפר שבחו והלכך שפיר מתחיל וסמוך לו הבדל' אתה חונן וכו' ולבתר הכי מתחיל שאל' וחנינו מאתך אבל בהבדלה לא משכחת לה בהתחיל תיבה ראשונה דהיינו הבנינו כבר התחיל לשאול צרכיו ותו לא מצי להקדים הבדלה הלכך לא אפשר וכ"ת