ברוך מרדכי חלק ב רסה

י' כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפי' שעה אחת מעל' עליו הכתוב כאלו נעשה שותף למעשה בראשית יעיין שם תוס' ד"ה דין אמת לאמיתו לאפוקא דין מרומה ובארתי כוונת התוס' דהו"א דווקא אם דן דין אמת לאמיתו ולאפוקא שכולו אמת אבל היכא דהוי דן דין אמת לאמיתו ואעפ"כ יוכל להיות מרמה בבפסק דין הנ"ל כגון שפסק לאחר שבועה והוא נשבע ונפטר או במידי דנשבע ונוטל והאיש שנשבע שבועה לשקר והוצא שבא כדין או שלא שילם וגזל חבירו בשבועתו שנשבע לשקר ומצד פסק הדין פטור מלשלם ואעפ"כ אינו האמת עמו כי שבע בשקר זה אעפ"כ נעשה שותף להקב"ה כיון שדינו שפסק הוא דין אמת הדיין דן דין אמת ואין לדיין להורות אלא מה שעיניו רואות במשפט דת תורה וזה כוונת התוס' לאפוקא דין מרומה דהיינו שהדיין דן דין מרומה הוא בעצמו דן מרומה אבל אם הוא אמת דן אעפ"י שזה שנפטר שלא באמת נפטר כי שבע לשקר אבל הדיין עשה שלו ודן דין אמת כדת תורה וכמבואר בחושן משפט ומרמב"ם פרק כ"ג מהלכות סנהדרין ה"ט ויעיין גמרא סנהדרין דף ז'. והנה כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ואם כן נעשה חבר להקב"ה והנה לפעמים הדיין משמח במשפטו שפסק כהלכה וכתורה אעפ"כ יצא משפט מעוקל שבעל דינם טועני' שקר או שהשבע שקר וא"כ הקב"ה אינו משמח במשפט זו כי לפני הקב"ה משפט מעוקל היא והדיין שרק לעניי' יראה משמח כי פסק כתורה וכהלכה ולכן ביקש רחב"ד שלא יכשול בדבר הלכה כלל וכלל ומה שיהי' דן יהי' אמת לגמרי גם לבעלי הדינים יהי' האמת ואפשר לפרש וישמחו בי חבירי קאי על הקב"ה דגם הוא ישמח במשפטו כי הקב"ה חבירו כי הוא נעשה שותף למעשה בראשית וחבירי אפשר לשון יחיד וקאי על הקב"ה:

או יש לומר על דרך אחר כמבואר גמרא שבועות מניין לתלמיד שישב לפני רבו ורואה רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין עד שיגמרנו ואסתרנו ואזכה משלי כדי שיקרא הדין על שמי תלמוד לומר מדבר שקר תרחק והנה זה הכוונה ואל ישמחו בי חבירי שישמחנו עד שאגמור את הדין ואז יסתרו הדין כדי שיקרא הדין על שמם וישמחו בי וזה ע"כ עון ועבירה והוא נאמר מדבר שקר תרחק ובזה צדקו פירש רש"י וישמחו חבירי על סתירת הדין שיקר' הדין על ידם הרי רעות שתים שאירע להם שיענשו:

ובזה נראה לענ"ד ג"כ לומר פירש התוס' שהבאתי לעיל כל דיין וכו' כאלו נעשה וכו' דיה דין אמת לאפוקא דין מרומה נראה לענ"ד שיש גוונא שהדין דין אמת ואעפ"כ הוא מרומה ונקרא דבר שקר והדין אעפ"כ אמת כגון זה שתלמיד יושב לפני רבו ורואה שרבו טועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמרנו ואסתרנו משלי כדי שיקרא הדין על שמי וזה דין מרומ' אלא מיד צריך לומר ולא להמתין עד שיגמור ובה"ג אינו נעשה שותף והבין:

מתני' ר"ע אומר אם שגורה בפיו וכו' והקשתי לפ"ז מאי מקשה הגמ' לעיל דף ט"ז דרמי אהדדי ברייתא דתניא מתפלל י"ח והדר תניא מעין י"ח דילמ' באמת כולי אתיא כר"ג ושאר כל אדם אעפ"י שתפלתו אינו שגורה בפיו מתפלל שמנה עשרה כמשמע כאן דדווקא ר"ע חולק אבל ר"ג בוודאי סובר אף שאינו שגורה בפיו מתפלל י"ח אבל בפועלים י"ל מודה ר"ג לר"ע אם אינם שגורה תפלתם בפיהם בה"ג רק מתפללו מעין י"ח דלא לבטלו ממלאכה הרבה כיון דאינו שגור' תפלתם והא דקתני מתפללו י"ח היינו בשגורה בפיו ואז גם הפועל מתפלל י"ח וצריך עיון, ועיין לעיל שם הארכתי קצת:

דף כ"ח מתני' ר' נחוניא בן הקנה היה מתפלל וכו' ומאוד תמהתי למה פסק בין הדביקים הוה ליה כסדרן לפרש עניני תפלה תפלת שחרית ומוספין כגון זה המתני' ר"ג אומר בכל יום ויום מתפלל אדם שמונ' עשרה וזה שייך להדדי ואז המתני' אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר ולאחר כל אלה הו"ל לסדר מתני' רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש דזה לא שייך כלל להפלות הקבועים וצ"ע:

חידושי בעהי"ת סוגי' דתפלת י"ח והבינינו שמך בנו נקרא ואל תניחנו, ובתורתך האיר עינינו. דף כ"ט ע"א חוץ מימות הגשמים וכו' עיין בצל"ח שהובא קושיא בשם אחד מן התלמידים א"כ לעיל דף ט"ז ע"א דרמי אהדדי ברייתא דתני' מתפללי י"ח והתני' מעין י"ח למא לא משני כאן בימות החמה וכאן בימות הגשמים וכולהו אליבא דר"ג ופועלי' הקילו בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים ותירץ הצל"ח ז"ל ונראה דלפועלי' גם בימות הגשמים היה להקל לכלול בשומע תפלה דפועלים אפילו לכתחילה לא גרוע משאר כל אדם בטעה דמשני טועה שאני, ולענ"ד עדיין הקושיא במקומה על גמרא דלעיל דמשני הא ר"ג הא רבי יהושע דקתני מעין י"ח אתיא כר' יהושע והקשה הגמרא מאי אריא פועל א"כ כל אדם נמי על זה יש לומר בפועל אפי' בימות הגשמים מתפלל מעין י"ח דפועל הוי כטעה ויוכל לכלול בשמוע תפלה וא"כ שפיר דנקט פועל סתם דאפי' בימות הגשמים מתפלל מעין י"ח משא"כ שאר בני אדם בימות הגשמים מתפלל שמנה עשרה ולכן נקט פועלי' ול"צ לחלק בין ימות החמה לימות הגשמים והקושיא חמורה הוא וצ"ע:

והנה ראיתי בצל"ח לקמן דף ל"ב שמתרץ קושית התלמידים דזה דווקא שייך לענין תפלת הבנינו דלא יוכל לכלול כמ"ש ובימות הגשמים אבל לרב דמתפלל מעין י"ח דהיינו מעין כל ברכה וברכה וחותם בכל ברכה בה"ג בוודאי מתפלל אף בימות הגשמים ובמ"ש יעיין לקמן בצל"ח דף ל"ב ע"ב בד"ה אלא מקצר ועולה וא"כ מתורץ קושית התלמידים דלא יוכל לומר דבימות הגשמים איירי הא דקתני צריך להתפלל י"ח עדיין קשה למה י"ח הוה להתפלל מעין י"ח רק ולא תפלת הבנינו, אך גם באלה עדיין נשאר לי להקשות מאי מקשה הגמרא מאי ארי' פועל אפילו שאר כל אדם נמי דילמא איירי פה לאשמעינן דאפילו פועל בימות הגשמים מתפלל מעין י"ח והיינו אפי' תפלת הבנינו כי בפועל הקילו דלכלול בשמוע תפלה כמו בטעה וכל היינו דיוכל לקצר יקצר הפועל וצ"ע. אך לכל דברי הצל"ח שמפרש לר' יהושע מתפללין מעין י"ח אף במ"ש וימות הגשמים וסברתו דווק' בהבנינו אין יוכל לכלול אבל אם אמרינן כרב מעין כל ברכה וברכה יוכל לכלול א"כ קשה לי גמרא יומא דף פ"ז ע"ב דקתני בברייתא אור יום הכפורים מתפלל ז' וכו' ערבית מתפלל שבע מעין שמנה עשרה ר' יוחנן משום אבותיו מתפלל שמנה עשרה שלימות מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת, ולהנ"ל קשה למה עוד להתפלל שמנה עשרה שלימות הו"ל להתפלל מעין י"ח אף שלא תפל' הבכינו אבל עכ"פ לקצר בה"ג מפני הטורח ומעין י"ח להתפלל ואז יוכל לומר הבדלה בחונן הדעת בפירש הצל"ח כי סיים כל ברכה וברכה בפני עצמו, לכן נראה לענ"ד מאוד צדקו הרשב"ם בפירושו הובא בתוס' שם יומא פ"ז ע"ב בד"ה מתפלל שבע פירש התוס' בשם רשב"ם טעמא משום דאכתי הוא