ברוך מרדכי חלק ב רסד

ופושע אלא הרי הוא בכלל טעה ולא התפלל שמתפלל שתים לתשלומין ומיהו לענין תפלה יש לחוש יותר מפני שאמרו חז"ל לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' וכיון שזה אינו רשאי לומר אני אעשה ולא אעביר בשעשה הרי הוא כפושע עכ"ל, ודבריו הראשונים עיקר דלא מקרי מזיד אלא כשמבטל התפלה בשא' בנפש בלי שום טרדא עכ"ל הב"י ככתבו וכלשונו, והבאתי כדי להבין דברי ביאור מרדכי, וכתב על זה הביאור מרדכי מה שכתב ומיהו לענין תפלה וכו' הנמ"י חוזר מדבריו הראשונים היינו מה שאמר הב"י ודבריו הראשוני' עיקר דמשמע דס"ל לב"י דהנמ"י חתר מדבריו הראשונים במה שאמר ומיהו לענין תפלה, והקשה עליו ביאור מרדכי אמנם במ"ש בתחלת דבריו נראה לי ברור לכאורה לא משמע כן והיינו דתחילת נמוקי יוסף שכתב דלדברי הרמ"ה נראה ברור וכיון שכתב נראה ברור משמע ע"כ דברור והוא ולא חוזר מזה ואיך שייך לחזור אם ברור הוא, לכן כתב הביאור מרדכי דמתחילה מיירי בהתחיל בהיתר ואין כאן פשיעה בהתחל' ורק במה שלא הפסיק והי' סבור דאיכא שהות ע"ז כתב דברור שאינו נקרא פשיעה, ומיהו לענין תפלה וכו' כוונתו ז"ל בהתחיל באיסור שעבר על דברי חכמים שאמרו שלא ישב אדם לפני הספר וכו' בכה"ג מקרי מזיד, ולפ"ז יש טוב טעם לחלק בין התחיל באיסור להתחיל בהיתר משום דבהתחיל בהיתר מקרי שוכח ויש לו תשלומין וע"כ לא החמירו עליו להפסיק אבל בהתחיל באיסור מקרי מזיד ואין לו תשלומין וע"כ החמירו עליו להפסיק ובזה אתיא שפיר תוס' פסחים. ולענ"ד סברת ביאור מרדכי נכונה כאשר גם אנכי כיונתי פה וכוונת ביאור מרדכי ככה צריך להבין שקאמר לפ"ז יש טוב טעם לחלק היינו המשך הנמוקי יוסף שכתב דמי שלא התפלל עוד שיש לו זמן להתפלל וכו' דאינו נקרי מזיד ופושע אלא הוא בכלל טעה ולא התפלל דיש לו תשלומין וא"כ שפיר לפי"ז טוב טעם יש לחלק ולומר בהתחיל באיסור שעבר על דברי חכמי' דמקרי מזיד ואין לו תשלומין דווקא בהתחיל בהיתר אז מקרי כשוכח, וזה המשך הנמוקי יוסף שכ' ומיהו לענין תפלה והיינו בהתחיל באיסור וקאי אשלפניו שסיים אם התחיל להתפלל בעוד שיש זמן הרבה מקרי רק כשוכח ויש תשלומין ולכן אמר ומיהו לענין תפלה בהתחיל באיסור יש לחוש יותר מפני שאמרו לא ישב אדם לפני הספר והוי התחיל באיסור וכו' ודוק היטב. היוצא מזה עכ"פ ראינו גם הביאור מרדכי היחלט כן בהתחיל באיסור אין לו תשלומין ובהתחיל בהיתר יש תשלומין ונכון כוונתו אך מה שיש לי לטעון על ביאור מרדכי הוא מה שסיים שם בסוף דבריו שכ' תחילה לתרץ כאלה שתוס' פסחים דף ק"א כתב וז"ל בד"ה אין מפסיקו בהתחלה בהיתר איירי בסוכה ל"ח בד"ה מאי כתב וז"ל ז"ל דשאני ק"ה שיוכל לקדש ביום כבלילה ע"ש, לכאורה דבריהם סתרי אהדדי ולהנ"ל יש לומר הא דכתב התוס' דק"ה יום יש לו זמן כל היום אינו ר"ל זמן לכתחילה אלא ר"ל מטעם השלמה ולכן מהני בהתחיל בהיתר דבה"ג מקרי טעה ושכח ויש השלמה ולכן צריך להפסיק, ולפ"ז דברי התוס' בפסחי' ודברי' בסוכה צדקו יחדיו וכו' הא דמחלקין הפוסקים בשל וכו', ולפ"ז בלולב או בבדיקת חמץ דלא שייך השלמה בה"ג אף התחיל בהיתר צריך להפסיק ובהכי מיושב קושיי מג"א סוס"י תל"א ע"ש עכ"ל. ולענ"ד לא זכיתי להבין איך מתורץ בזה קושית מג"א ראשון אני טוען עליו הא גם גבי בדיקת חמץ שייך השלמה דלא בדק אור י"ז יבדוק ביום כך מבואר בדין ובגמרא שוב נראה מאוד קשה להבין דברי קדשו הרי המג"א שם הקשה לפי תירץ הב"ח שמתרץ דלכן כבדיקת חמץ אף בהתחיל בהיתר מפסיק משום שאינו תדיר, והקשה המג"א למה קאמרינן בסי' תנ"ב לגבי לולב בהתחיל בהיתר דאינו מפסיק הא גם לולב אינו תדיר, שוב הקשה מאי מקשה הגמ' ממנחה אלולב שאני לולב דאינו תדיר ואם כן אם לולב נמי אינו השלמה אעפ"כ כאמרינן התחיל בהיתר בדין הוא דלא מפסיק ואדרבה הוא נגד דעת ביאור מרדכי דקאמר לגבי לולב דלא שייך השלמה אפי' התחיל בהיתר מפסיק ואדרבה בחוזק קשה קושית מג"א הרי חזינן בלולב בהתחיל בהיתר דמפסיק ומדוע לא מפסיק בדיקת חמץ ומאוד צריך עיון וכן ממנחה שפיר מקש' מ"ש וצ"ע ולא הבנתי דבריו הקדושים. וגם לדברי ביאור מרדכי קשה מאי מקשה הגמ' מלולב אמנחה שאני מנחה דמותר דיש לו תשלומין ואין צריך להפסיק משא"כ לולב דאין לו תשלומין לכן צריך להפסיק וכאשר ביארתי לעיל ניח' זה דע"כ איירי בהתחיל באיסור כאשר ביארתי דמשמע כן מתוס' עיין כל הנ"ל וחזור בה והפוך בה. מתני' בכניסתי אני מתפלל שלא יארע תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי והנרא' לבאר כן הובא בגמ' בכניס' מה הוא אומר יהי רצון מלפניך וכו' ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי. וראיתי בספר הקדוש חתם סופר או"ח תשו' ר"ח שהובא שם ומפרש גמ' הנ"ל דהקשה איך שייך חברותא קדישה ת"ח דישמח בקלון חבירו ואמר עפ"י דאיתא פי"נ קל"ג ע"ב אני ה' בעת' אתישנ' הי דן דין וקרא עליו רבא לנחמן אני ה' בעת' אחישנה בעת שהצדיקים צריכים לישועה הקב"ה ממציא להם אף אתה אני יודע בך שמעולם לא באתה דין תקלה על ידך שהרי עכשיו זימן לי הקב"ה קודם שהגעתה להורא' ולא אכשל עכ"ל הרי שהרב עולש כמעט נכשל והקב"ה הזמין לו רבא והי' שמחה לרבא שזכה להציל רב עילש ויותר טוב היה לרב עולש אלי זכהו הקב"ה ויעמוד מעצמו על האמת ולא יצטרך להזמנת רבא להציל וישמח רבא במצות' וזה הי' תפלת רחב"ד שלא אכשל בדבר הלכה ויצטרך שליח להחזירתו וישמחו בי חבירי שזכה להצילינו עכ"ל הקדוש יעיין. ולענ"ד נראה לולא דבריו הקדושים שאדרבה לזאת הי' מתפלל שלא יארנו תקלה על ידי ואל יכשול בדבר הלכה וישמחו בי חבירי דייקא לא איכפת לי אם גם ישמחו בי חבירי כמו רבא שהיצל את רב עילש גם לזה אני מבקש אם חו"ח שלא יהי' בשכלי די ואוכל להכשל בדבר הלכה יזדמן לי הקב"ה רבותא וחכמים אשר ידריך אותו לטוב לבלתי אכשול וישמחו בי חבירי לא איכפת לי בזה אלא ישמחו בי חבירי וכל זה אני מבקש אלא שלא אכשול בדבר הלכה וזה מדת תלמידי חכמים מידת ענוה איזה חכם הלומד מכל אדם רק שלא יכשול בדבר הלכה, והנה זה הי' תפלתו שלא יכשלו אף אם ע"י אחרים יהי' אבל אם כבר הי' בבית המדרש וה' חניני דעת ובינה מעצמו מחלקו ולא היה צריך לזולתו בוודאי נותן הודאה רבה, וזה פי' המתני' בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי רק שלא יבא אני לידי תקלה יהי' איך שיהי' אם גם ישמחו חבירי וידריכני אבל ביציאתי אני נותן הודאה על חלקי דייקא אם נשאר הלכה לבדי לחלקי בלי צורך אחרינא לזה וודאי אני נותן הודאה. ולי הקטן נראה עוד לדבר דבר בענין הזה כי מבואר ברמב"ם הלכות סנהדרין פכ"ט ה"ט כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאלו תיקן כל העולם כולו וגורם לשכינה שישרה בישראל וכן מבואר בחושן משפט וכן הוא גמרא סנהדרין דף ז' כל דיין דשן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל ומבואר גמרא שבת דף