ברוך מרדכי חלק ב רסג

הוי מאוחר הרבה בה"ג נקרי פושע אבל רי יוחנן דנקט שם ונקרי פושע משמע מדבריו אף בשבת אם לאחר שש מקרי פושע והן אמת לא קתני זמן קבוע מתי מקרי פושע ומתי מתחיל זמן המוספין הרי במתני' רק נקט ושל מוספין כל היום וא"כ לכאורה מתי הגבלת הזמן לכתחילה יש לומר באמת מהך דתמיד נשחט שם נקט להדיא מוספין בשש כענין בשבע י"ל תחילת זמן הוא בשש ומשם ואילך נקרי פושע ואמת בשעיין פה בתוס' ובמג"א זה רק בשבת מקרי אז תחלת זמן אבל בשאר מוספין ברגלים שנקט גזירה שוה עולת הבקר ועולת התמיד ע"כ מוספין קרבנו עם התמיד הוא לכל המאוחר עד ד' שעות ומתחיל הזמן בד' שעות ומשם ואילך נקרי פושע. אך כאשר ראיתי בצל"ח הן אמת בלשונו שאמר הלא גם אם אמרינן שתמיד הם המוספים קרבים ע"כ התמיד הוא הקרבן המקרב ראשין וא"כ המאחר בקרבת תמיד עד ד' שעות היינו לשחוט אז וזמן הקרבתו הולך שעה אחת עד חמשה גמירא חמשה וא"כ בתחלת שש הקרבת מוספין ושפיר גם בשאר מוספין התחלת שם היא מניה מן המובחר והוי שפיר נמי המוספין קריבין עם התמיד ויעיין היטב בצל"ח ילפי דבריו רק לאחר שש מקרי פושע ולא קודם לכן חזור בה והפוך בה. ולענ"ד זה שרוצה ר' יוחנן דמפרש ונקרי פושע דלכאורה קשה איך קתני במתני' ושל מוספין כל היום דמשמע דקאי על כל המוספין ואפילו שבת וא"כ קשה הא קתני להדיא מוספין בשש וע"כ צריך לומר ה"מ למצוה אבל דיעבד כל יומא נמי זמנה הוא ואף שאיירי רק בשבת ובשאר מוקפין פשיטא דנקט דקריבת עם התמיד בוודאי עוד ביותר מוקדם הזמן וע"כ צריך לתרץ דרק זאת לכתחלה למצוה אבל בדיעבד כשר כל היום וא"כ שפיר צרך לפרש הא דנקט ושל מוספין כל היום היינו רק בדיעבד וא"כ שפיר מפרש ר' יוחנן ומקרי פושע המאחר כל כך היינו דלכתחילה לא רשאי לעשות כן אלא בדיעבד יתפלל כל היום אבל פושע הוא דלא עשה המצוה מן המובחר וזה שרוצה ר' יוחנן דנקט ונקרי פושע להדיא דלכתחילה אסור לעשות כן ובזה שפיר מתורץ קושי' התוס' מהך מוספין בשש ומהמוספין דנשחט עם התמיד דזה רק מצוה מן המובחר לכתחילה מצותה בכך אבל בדיעבד באמת כשר כל היום ונקרי פושע ודוק. ולפ"ז יש לי לתרץ לכן נקט ר' יוחנן רק על תפלת מוספין ונקרי פושע ולא על תפלת שחרית מי שמאחר עד חצות דיש לומר תפלת שחר עד חצות לא מקרי פושע ורק פה במוספין ע"כ מוכח רק בדיעבד כל היום והך דמוספין בשש לכן מקרי פושע כיין דלכתחילה אסור לעשות כן ממילא מקרי פושע, אך לפ"ז לא יהי' בבא דמתני' שוין דהך דנקט תפלת השחר עד חצות כוונתו אפילו לכתחילה ולא מקרי פושע וכן תפלת מנחה עד הערב ולא מקרי פושע ובמוספין כל היום מקרי פושע. ואולי יש לומר לכן לא סידר התנא לסדר אחר שחרית תפלת מוספין ולמה הניח מוספין באחרונה יש לומר דבמוספין מקרי פושע ובהנך דכולו דנקט במתני' לא מקרי פושע לכן נקנו הני דלא מקרי פושע בהדדי ומוספין באחרונה שזה בפני עצמה הוא בהנך מקרי פושע ודוק היטב. בעהי"ת חידושי בסוגי' דאסור לאדם שיטעום קודם מנחה מנגד עיניך פשעינו תמחה. גמרא ע"ב דאמר ריב"ל כיון שהגיע זמן תפלה מנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל מנחה יעיין. תוס' ואית לי' לריב"ל מפסיקן אפילו מן האכילה ולא היא עיין והרי מבואר במתני' שבת מפסיקן לקרות ק"ש ואין מפסיקן לתפלה ואף דגמרא אוקמי דאיירי במנח' גדולה זה רק לדחה מילת' אבל באמת איירי מתני' נמי אף במנחה קטנה כמוכח בפ"י יעיין. והנה ראיתי בשאגת אריה להקשות ריש תשובה א' לשמואל דסובר ק"ש דרבנן מאי קאמר שם מתני' מפסיקן לק"ש והיינו טעמו כמבואר שם רש"י משום ק"ש דאורייתא ואין מפסיקן לתפל' דתפלה דרבנן הא לר"י אמר שמואל גם קיש דרבנן וא"כ גם לק"ש אין להפסיק. והנראה לע"ד עפ"י מה דמוכח בריש פרקא פה דאם שכח ולא התפלל מנחה יש לו תשלומין במעריב אבל לק"ש לרוב שיטות אין תשלומין וא"כ שפיר יש לי לישב ולומר אף בדרבנן מפסיק בק"ש רק לתפל' אין מפסיק מפני אם שכח בתפלי מנחה יש לו תשלומין משא"כ לק"ש אם ישכח אין תשלומין לכן מפסיק ויהי' מזה ראי' להני שיטות דאם שכת ק"ש דאין לו תשלומין היינו לזה המ"ד דסוברו ק"ש דרבנן. אך לפ"ז קשה לי מאי הקשה הגמרא הם בסוכה ד' ט' גבי מי שבא בדרך ואין בידו לולב ניטלו על שלחנו ופריך למימרא דמפסיקן והא תנן אם התחלו אין מפסיקן דילמא דווקא לגבי מנחה דיש לו תשלומין בלילה בה"ג אין מפסיקין משא"כ לולב דאם לא נטל כל היום אין לו תשלומין בה"ג נוטלו על שלחנו וצ"ע וע"כ נראה לענ"ד לומר מילתא בטעמא כיון דאיירי בהתחיל באיסור הוי כביטל במזיד וביטל במזיד אין לו תקנה בתשלומין ותוספות כבר הקדים דאיירי מתני' בהתחיל באיסור, לפ"ז יצא לנו דין חדש היכא דהתחיל באיסור ואז ממשך הסעודה ושכח מלהתפלל בה"ג אין לו תשלומין דהוי כביטל במזיד אף שהחכמי' אמרו אם התחילו אין מפסיקן מ"מ כיון דהתחיל הוה כמזיד ולא שייך תשלומין. ובאלה היה נראה לענ"ד סברא להיפך ולתרץ קושית הפ"י שם בשבת דף ט' שהקשה הפ"י על תוס' דמקשה מאי מקשה הגמ' בסוכה דילמ' הכא איירי בהתחיל בהיתר ומתרץ דע"כ הכא איירי בהתחיל באיסור והקשה הפ"י אכתי קשה מאי מקשה הגמ' בשמעתין על ריב"ל דילמא סובר לחלק בין התחיל באיסור להתחיל בהיתר ויש לומר דמתני' איירי בהתחיל באיסור וגם בגמרא סוכה קשה כהנ"ל. ולכן נראה לענ"ד עפ"י הגמרא שם שמתרץ א"כ במנחה כיון דקביע לה זמנה מרתת ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולה לילה זמן ערבית לא מרתת ואתי למפשע, ואמרתי לפ"ז עדיין קשה הא במנחה נמי לא מירתת דאם שכח להתפלל מנחה יש לו תשלומין במערב ואף שכר תפלה בזמנה ליכא מ"מ שכר תפלה מיה' איכא ולא יהי' מכתת וא"כ איך קתני אם התחילו אין מפסיקן אלא ע"כ צריך לומר דאיירי בהתחיל באיסור ובהתחיל באיסור לא שייך תשלומין כאשר ביארתי ונכון ע"כ מוכח דאיירי בהתחיל באיסור אך לפ"ז יהא התחיל בהיתר יותר גרוע אבל התחיל בהיתר בלאו הכי אין מפסיקן מצד הדין. שוב לאחר כתבו זאת מצאתי בביאור מרדכי וברוך ה' כוונתי בסברא זאת לדברי קדשו. ועיין דבר נחמד שהוא כתב ליישב הנמ"י שכ' בב"ק כ"ג ע"א וז"ל ולפי הרמ"א ז"ל והובא בב"י סי' ק"ח סוף סי' שהרמ"א כתב לענין נזקין שאדם אנוס לגבי שכחה וכתב דלדברי הרמ"א נראה ברור דמי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין כך ובין כך עברה לו השעה שאינו נקרא מזיד