ברוך מרדכי חלק ב רס

חנוכה כמוכח נשים מדליקו נר חנוכה, והנה מבואר במג"א ובטו"ז סי' תרע"א הלכות חנוכה ודע"כ בערב שבת אסור להדליק לה נר של שבת תחילה כיון שמנהג' לקבל שבת אסור לה אח"כ להדליק של חנוכה, והנה בע"ש היתה זה המעשה ובחנוכה והיא רצתה להדליק נר חנוכה בזמנה כי נר חנוכה ע"כ מצותה סמוך לחשיכה ממש וא"כ הית' מאחרת בנר של שבת כדי שיכולה להדליק נר של חנוכה תחילה ואח"כ של שבת והתה מאחרת בנר שבת מחמת נר חנוכה שלא ידליק בהקדם רב נר חנוכה, וזה הכוונה באמרה שמאחרת ומדלקת לה מילת לה מור' באצבע שהיא הית' מדלקת בפני עצמה נר חנוכה וע"כ דהיתה מדלקת נ"ח וע"כ בהקדם צריך נר של חנוכה כיון דאם היה מדלקת נר של שבת אז אסור להדליק נר של חניכה ולכן היקדם בנר חנוכה ומאחרת בנר של שבת ואמר לה רב יוסף לא ימוש והראה לה דנר של שבת אינו רשאי לאחר הרבה סמוך לחשיכה סברא לאקדומא ובאמת מוכח שם במג"א אם הידלק של שבת ולא קיבל של שבת במחשבתו יוכל להדליק אח"כ נר חנוכה ורק אמר שאשה בסתם כיון שדרכה לקבל שבת אז בשעת הדלקת נירות לא רשאי אבל לענ"ד אם היא התנה בפירוש שלא קיבל עליה שבת עוד רשאי אז לאחר זה להדליק נר של חנוכה, והנה יש לומר סברא לאקדומי נר של שבת היינו להקדים כאשר רצה זה הסב' שלא יאחר וסברא לאקדומי יותר וידליקנו אז אח"כ נר חנוכה במאוחרה בזיון כר חנוכה ובאמת שלא קיבלה עליה שבת אז אלא בנר שבת היקדם ובנר חנוכה מאחרת קצת קודם חשיכ' שעוד לא תוס' שבת היא שיוכל להדליק עכ"פ במאוחר מה שיוכל כי נר חנוכה בוודאי המצותה ע"פ גמרא מאוחר, ועל זה אמר לה תנינ' ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר גם זה אינו מצוה מן המובחר להקדים הרבה נר שבת יותר מהראוי כדי שידליק אז נר חנוכה אלא ע"כ צריך היא להדליק נר חנוכה תחילה ואף שהיא קצת קודם הזמן מלהקדים נר של שבת תחילה כי תנינא בלבד שלא יקדים ושלא יאחר נר של שבת אינו רשאי להקדים ודוק. ובהיות כן שפיר דהשיב ובלבד שלא יאחר ושלא קדים ולא שייך דהיה לו לומר ובלבד שיקבל שבת דע"כ היא לא היתה יכולה לקבל שבת כי כל כוונה הית' בהקדמת נר שבת כדי שיוכל במאוחר הזמן להדליק נר של חנוכה ואם כבר קיבל שבת אז אסור להדליק נר של חנוכה וע"כ כוונה בונה דהקדים כדי שיוכל אז להדליק נר חנוכה סמוך לחשיכה ודוק. ומהך מוכח עכ"פ בנר חנוכה עכ"פ לא רשאי להקדים דאל"כ למה היא לא היקדמה נר חנוכה ומה היה בדעתה דהיה רוצה לאחרה אלא ע"כ מה"ט היתה רוצה להדליק כר חנוכה סמוך לחשיכה ושפיר פסקינן דלא רשאי להקדים ה"ה נמי דלא רשאי לאחר כמו בשבת דלא רשאי כן פה שפיר פסק המחבר בנר חנוכה לא יקדים ולא יאחר וק"ל. ובהלכות חנוכה ביארתי עוד בענין אחר שהיא היתה רוצה להקדימה נר של חנוכה ואז להדליק נר של שבת וקאמר ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר על נ"ח דגם זה אינו רשאי להקדים יותר אלא באשה המצוה מן המובחר היא ידליק נר של שבת ואחר ידליק נר חנוכה לאחר זה ודוק היטב בכל אלה. או שיש לומר סבר' לאקדומי גם נר חנוכה וגם נר שבת ועל זה השיב ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר קאי בין אנר חנוכה ובין אנר של שבת ועל תרווייהו קאמר כן ונכון מאוד, ובהיות כן מתורץ קושיתי דהוא נמי אמר על חנוכה שם לא שייך אם יקבל רשאי דאם היתה מקבלת שבת תחילה מיד בהדלקתה והית' מדלק' נר חנוכה תחילה גם זה אינו רשאי דגם נר חנוכה אינו רשאי להקדים ואי דהיתה רוצה להדליקה תחילה של שבת ואז לקבל שבת זה וודאי ובלבד שלא יקדים בשבת, ולאחר העיון יש להבין כך ולומר דהנה היא ממ"נ לא עשה יפה שהיתה רוצה להקדים בהדלקתה אם יקבל שבת בהדלקתה אז מותר להקדים של שבת אבל אז לאחר זה אסור להדליק נר חנוכה וצריכה היא ג"כ להקדים נר של חנוכה עוד קודם נר של שבת גם זה אינו רשאי כי תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר גם קאי על נר חנוכה אינו רשאי להקדים ואי דהקדים רק נר של שבת ואז ידליק נר של חנוכה במאוחר ולא יקבל שבת בשעת הדלקת נר של שבת עדיין אסור להקדים נר של שבת בלא קבלת שבת אסור להקדים נר של שבת ולכן אמר האי סבא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר וקאי בין אשבת ובין אחנוכה אלא בשבת רשאי להקדים אם יקבל שבת תחילה מיד וא"כ עדיין צריכה להקדים נר של חנוכה בערב שבת שחל בחנוכה כאשר איירי לענ"ד וגם זה אינו רשאי וא"כ שפיר פסק המחבר בין לענין שבת ובין לענין חנוכה שלא יקדים ושלא יאחר דקאי אתרווייהו ודוק היטב. תוס' ד"ה רב צלי וא"ת הא תנינא ומתרץ דהתם בשאינו מקבל עליו שבת מיד אבל הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד ולפ"ז קשה לי לכאורה איך קאמר הגמרא אדרבה מרב הונא ורבנן לא היו מצלי עד אורתא ש"מ אין הלכה כר"י דילמא לעולם גם הם סבירא להו כרב יהודא אלא הם עשו כאשר אמר האי סבא ובלבד שלא יקדים והמה לא רצו לקבל מיד שבת והאי סבא הכי אמר ובלבד שלא יקדים והמה כדין עשו. אך יש לתרץ ולומר דע"כ דייקא כרבנן סבירא להו דדווקא משחשיכה תפלת מעריב דאל"כ אף שהמה לאח להקדימה הרבה כר"י מצד ציוה שלא יקדים א"כ הא אמר ע"כ ובלבד שלא יאחר וא"כ קשה למה איחר כ"כ עד הליל' הלא צריך קודם חשיכה לקבל השבת כדי שלא יאחר ועמוד עכן צריך להשלים לעמוד אש ומדוע המתין עד אורתא הרי שלא יאחר תנן אלא ע"כ הם סביר' ליה כרבנן ולכן לא יוכל להתפלל ערביי קודם חשיכה אף שבאמת צריך להקדים קצת אבל כיון דבא ייכל להתפלל עד חשיכה כרבנן לכן לא התפלל אלא עד אורתא ונכון. ובהיות כן נראה לענ"ד לומר דלכאור' האיך מוכח מרב הונא ורבנן מדצלי באורתא דסברי דלא כר"י דילמא הינה סברו כרב יהודא ואטו לרב יהודא מי לא רשאי להתפלל באורתא ואמת הצל"ח הירגש בזה ומפרש דרצה לומר כיון שהיה בערב שבת אקדומי שבתי מקדימין ואי הוי סבר כר"י וודאי הי' מקדימין להתפלל ומדאמרה עד אורתא ש"מ דאין הלכה כר"י עכ"ל ולענ"ד בפשיטות יש לומר דאם הי' מותר להתפלל מפלג המנחה ואילך א"כ למה מאחרה הרבנן ורב הונא עד אורתא הא תנא האי סבא ובלבד שלא יאחר ודוק. ובזה נראה לענ"ד להביא ראיה ברורה לשיטת רש"י במתני' דרבנן דאמר תפלת מנחה עד הערב עד חשיכה הוא ודלא כשיטת רבינו יונה דרק עד שקיעת החמה והוא ד' מיל קודם צאת הככבים דהנה השאג"א הביא ראיה כאשר הזכרתי לעיל מהך רבנן ורב הונא דהוכיח בגמ' דלא כרב יהודא מדצלי באורתא א"כ אמאי לא צלי רב הונא ורבנן עד אורתא הו"ל להתפלל קודם הלילה שעה וחומש אפילו לת"ק כיון דכלה זמן מנחה עת זמן מעריב אלא הא דתנן עד הערב במתני' הוי עד הלילה ממש יעיין, ואם כן א"א להתפלל מעריב אלא עד הערב.