ברוך מרדכי חלק ב רנט

סוף שקיעה ותחילת שקיעה אינו צאת הכוכבים והגמ' דאמר שם בשקיעת החמה זה משמע מתחילת שקיעה והנה לפ"ז לשון הרמב"ם אינו כלשון הגמ' הרמב"ם נקט ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמ' וזה כבר סוף שקיעת החמה משא"כ רבינו יונה נקט אלא עד שקיעת החמה זה נקט כלישנא דגמרא ומזה רבינו יונה יש לפרש דקודם צאת הכוכבים אבל הרמב"ם נקט בלשונו עד שתשקע החמה זה הוא כבר סוף שקיעה והוי נמי כמו צאת הכוכבים ואין חילוק הרבה וא"כ הרבינו יונה עם הרמב"ם אינם דעת אחד כאשר רוצה הקובץ וכל אלה צריך עיון. ועיין בתשו' שאגת אריה סי' י"ז שהיחלט דאין דם נפסל אלא עד צאת הכוכבים ושקיעת החמה היינו צאת הכוכבים יעיין הרבה ראיות ברורות שהביא גם מהרמב"ם הביא ראי' וכתב ועידו עלי שני עדים נאמנים שהרי משנה שלימה שנינו בפרק מגילה דף כ' כל היום כשר לסמיכה לשחיטה להקטרה ולמליקה ולהזות ואי דם נפסל בשק"ח שהוא מהלך ד' מילין קודם צאת הכוכבים א"כ אין כל היום כשר לדברים אלו וגם שנינו שם כל היום כשר לתפלת המוספין ולמוספין וש"מ שאין דם נפסל בשקיעת החמה ואם חשב בהדי שכשרים כל היום כגון מגילה ושופר והני וודאי עד צאת הכוכבים ה"ה נמי הני מצוה דקרבנות דחשב כתרווייהו הנם נמי עד צאת הכוכבים יעיין היטב שם וכן הביא שם הש"א ראיה מהרמב"ם גופא ברפ"ד מה' מ"ע ה"ק כל הקרבנות אין מקריבן אותן אלא ביום שנאמר וכו' ביום ולא בלילה לפיכך אין שוחטין זבחים אלא ביום ואין זורקין דמן אלא ביום וכיון ששקע' החמ' נפסל הדם ע"כ ומדכתב ביום ולא בלילה לפיכך משמע דלא אתי למיעוטי אלא לילה לחוד עיין ולענ"ד כן הוא דגם שם הרמב"ם הלשון וכיון ששקעה החמה זה כבר סוף שקיעת החמה וזה הוא לילה ולכן זהיר גם פה בהלכות תפלה הרמב"ם שנקט ויש לו להתפלל עד שתשקע החמה היינו סוף שקיעת החמה ויה הוא לילה ממש ונכון. והנה השאג"א הביא עוד ראיה דע"כ רבנן דמתני' סוברים עד חשיכה מהך גמרא פה דר' חסד' קאמר נחזי אנן מדרב צלי של שבת בערב שבת מבעוד יום משמע כר' יהודא נקטינן ולא כרבנן ורב הוא דלא צלי עד אורתא ש"מ אין הלכה כר"י והקשה הש"א אם רק הפירש עד שקיעת החמה דילמא רב צלי לאחר שקיעת החמה וכרבנן ועדיין אינו לילה ושפיר הוא צלי של שבת בערב שבת וגם על רב הונא ורבנן למה לא התפללו קודם חשיכה הרי גם לרבנן קודם חשיכה כבר הוא תפלת מעריב אלא ע"כ דעד חשיכה במתני' הוא עד הלילה, ועל זה מפרש הקוב"ץ אי מהא ליכא ראיה דיש לומר הם סברא דתפלה נגד אבות תקנו וכל זה דסמכו אקרבנות אז תולה בזריקת דם אבל אם נגד אבות אין שום שייכות בקרבנות. ולענ"ד תמה אקרא עליו הא פה רב חסדא גופ' קאמר הלכה כר' יהוד' הואיל תנא בברייתא כוותי' והנה מהא ששנינו בבריית' כוותי' הוא דתמיד של שחר שקרב בד' שעות וא"כ גם כן מוכח דתפלות נגד קרבנות תקנו דאל"כ מאי ראי' לר' יהודא דאמר תפלת נגד קרבן תקנו דאל"כ מאי ראיה לר"י יהודא דאמר תפלת השחר עד ד' שעות מהך דקרבן תמיד הא אין שום שייכות קרבנות לתפלה הרי תפלו' נגד אבות תקנו וא"כ יש לומר אף שקרבן תמיד היקרב עד ד' שעות אבל אעפ"כ תפלת השחר יש לומר עד חצות כל זמן שלא בא תפלת המנחה עדיין יוכל להתפלל של שחר אלא ע"כ דתיקנו נגד קרבנות סבירא להו ושפיר ראי' הך דתמיד דקרב בד' שעות כר' יהודא אז תפלת השחר נמי עד ד' שעות ועיין רש"י הלכה כר"י והיא הדין לתפלה, ואין לומר אף תפלת נגד אבית תקנו מ"מ עד כמה הזמן סמכו להקרבת התמיד ע"כ גם עדיין יש לומר כיון דזריקת הדם פסול לאחר שקיעת החמה אף שנגד אבות תקנו מ"מ כיון דלענין קרבן שחר מדמה תפלה לתמיד עד כמה היקרב ה"ה אז צריך לדמות כסברת תפלות נגד קרבנות כהך ברייתא לכן שפיר אמרו דתנן בברייתא כוותי' וצ"ע. וראיתי בספר ביאור מרדכי ודע לדפמ"ש התוספו' בריש מכילתן דלר"י דזמן תפלת ערבית מפה"מ גם זמן ק"ש הוא אז ומינה לרבנן דס"ל דזמן תפלת ערבית מבערב גם ק"ש מבערב לדבריהם ע"כ צריך לומר דעד הערב דמתני' ר"ל צה"כ דל"ל שקיעת החמה שהוא קודם צה"כ דא"כ מתני' דריש מכילתן דתני זמן ק"ש מצה"כ כמאן דלא כר"י ולא כרבנן אע"כ דעד הערב ר"ל צה"כ יעיין, ועיין ברשב"א לעיל שמתמ' באמת על התוס' איך שייך לתלות זמן ק"ש בזמן תפלה הא זמן ק"ש תליא בשכיבה משא"כ תפלה ועיין לעיל היטב. בעה"י חידושי בסוגי' דרב צלי של שבת בערב שבת, לאל ירצו כמנחה על מחבת. תוס' ד"ה דרב צלי של שבת בערב שבת תימא דהא אמרינן בפרק ב"מ ובלבד שלא יקדים ולא יאחר ויש לומר דהתם באינו מקבל עליו שבת מיד אבל הכי מיירי בשקיבל עליו שבת מיד הלכך לא הוה הקדמה ובן הובא במחבר הלכות שבת סי' רפ"ג ס"ד וז"ל לא יקדים ולא יאחר לא יקדים למהר להדליקה בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקן לכבוד שבת וגם לא יאחר ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זה הקדמה. ולענ"ד קשה על התוס' והמחבר דאם יקבל שבת דמותר להקדים וא"כ קשה למה אמר האי סבא ובלבד שלא יקדים הו"ל לומר ובלבד שיקבל שבת מיד וא"כ שפיר יוכל אז להקדים ובגמרא הנ"ל שנקט ובלבד שלא יקדים משמע לחלוטין בשום אופן אי אפשר להקדי' ובפרט דרכה בכך להקדים לקבל שבת מיד. ועוד שנית צ"ע מה שראיתי הובא שם סימן רס"ג בספר תוס' שבת שהביא קושיא דהמחבר סותר את עצמו בהלכות שבת פה פסק ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ומשמע מהגמרא שבת הנ"ל דקאי על שבת ובהלכות חנוכ' פסק נמי ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ומהיכן יצא לו על חנוכה והובא דהרמב"ם באמת הובא רק לענין חנוכה והוא מפרש גמרא שבת פה קאי רק על חנוכה יעיין שם בתוס' שבת. והנראה לע"ד להביא ראיה להרמב"ם דהגמרא רק על חנוכה קאי ולהרמב"ם קשה נמי פה קושית התוס' על רב דצלי של שבת בערב שבת הרי תנינא ובלבד שלא יאחר ולהנ"ל נעל' מאוד שמתרץ קושי' התוס' דעל חנוכ' קאי ובזה ראי' להרמב"ם דע"כ רק לענין חנוכ' תנינא ונכון וישר אבל על התוס' קשה כאשר הקשתי ומה שנראה לענ"ד לתרץ כל אלה והנראה דהנה לכאורה צריך להבין ביותר מה היה בדעתה שהיתה רוצה לאחרת בהדלקת וכי לא היתה מהזריזין דמקדימין למצות ובפרט למצות הדלקה שהיא מצוה של אשה ביתר שאת. לכן נראה לענ"ד לפרש הגמרא כי הסוגיא שם בשבת יש לומר איירי נמי בנר חנוכ' כאשר מפ' שם הר"ן הרגל בנר היינו בנר של שבת ונר של חנוכ' הוי ליה בניו תלמידי חכמים וכן פירש רש"י שם, ובזה נראה לענ"ד דביתהו דר"י דהיתה היא ג"כ מדלקת נר