ברוך מרדכי חלק ב רנח

ורב יהודא מחולק לטעמא דנפשי ואיירי בו' שעות וחצי בזמן מנחה גדולה וטעמא דרבנן לא משום פושע אלא משום תדיר ואפי' אחר ו' שעות ומחצה מנחה קודמת וא"כ להו"א הייתי אומר לדבריה' דרבנן ובקושטא דמילת' לא רצה לפרש לדבריהם דרבנן. אבל בלאו הכי זה קשה על הקוב"ץ איך יפרש טעמא דרש"י משום פושע לאחר ז' הוא פושע והיינו טעמא דרבנן דמנחה קודם א"כ בה"ג איך שייך פלוגתא דרב יהודא דתחלת מוספין קודם הא לאחר ז' כבר עבר לגמרי ולא מתפלל מוסף לר"י ולפני שבע גם רבנן מודת דתפלת מוסף קודם דאז לא מקרי פושע. ובאמת כן הוא כאשר פירשתי ניחא דיוכל לומר זאת קמ"ל ר' יוחנן דלא תימ' ר"י לדבריה' דרבנן קאמר כהנ"ל אלא לקושטא דמילתא מפרש רב יוחנן דר"י רק לטעמא בעצמו אמר כן כמו בביצה דף ג' ע"א וע"כ דר' יוחנן מתרץ שם על הקושיא דר"י אדר"י סותר איפך ורבנן מתרץ לדבריהם דרבנן קאמר ור' יוחנן גם שם לא רצה לתרץ לדבריהם דרבנן וא"כ ה"נ זאת אשמעינן ודוק היטב. ולקמן בעה"י אבאר ומתרץ בזה ג"כ קושית הצל"ח שהקשו מדוע לא קאמר הלכה כרבנן סתמ' על מתני' ולפי דברי תוס' דלא נזכר כל במתני' ר"י א"כ כבר אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ועיין לקמן. גמרא השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד הנה כן פסק הרמב"ם פרק שלישי מהלכות תפלה הלכה ד' שנקט הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעת ורביע ויש לו להתפלל אותה עד שתילך החמה ועיין בכ"מ שסיים ולכן כ' רבינו שזמנם עד שישאר מן היום שע' ורביע ומשם ואילך הוא זמן תפלה הערב והיינו כר"י וי"ל כלומר גם אם ירצה לתפוס שיטת ת"ק יתפלל אותה עד שתשקע החמה. אבל צ"ע מדוע משני הרמב"ם מלשון המתני' שנקט במתני' עד הערב ואמת הרמב"ם סובר עד הערב היא מתשקע החמה אבל לא כן רש"י במתני' מפרש עד חשיכו' חילוק גדול יש בין הערב חשיכ' להשקע החמה יעיין תוס' ריש פרק זבחים דף נ"ו שקיעת החמה היינו תחילת שקיעה קודם צאת הכוכבים כדאמר משקיעה החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין וגם רבינו יונה מפ' עד הערב כוונה עד שקיעת החמה משום דהכי אמרינן בזבחים מניין לדם שנפסל עד שקיעת החמה דמשם ואילך אינו זמן זריקת דם יעיין. וראיתי בהקוב"ץ שכתב סובר רבינו כשיטת רבינו יונה דעד הערב אינו רק עד שקיעת החמ' וכתב ולישנא דמתני' דייקא כוותי' דרבינו מדלא קתני כל היום עיין בתוס' ד"ה דנפילות וכוונתו דקושי' התוס' היא למה לא נקט בערב כל היום ולהנ"ל ניחא דלא יוכל למנקט כל היום כי כל היום משמע עד הלילה אבל תפלת המנחה אף לרבינו אינו עד הלילה אלא רק משתשקע החמה ועוד אינו לילה כי שקיעת החמה הוי ד' מיל לפני הלילה היינו לפני צאת הכוכבים. ותחילה אני בא בזה דא"כ קשה על רבינו יונת שהובא כן עד ערב אינו יצאת הכוכבי' שהיא לילה ממש אלא עד שיקעת החמה וכו' ואח"כ נקט של מוספין כל היום וגבי מנחה לא אמרו כל היום מפני שאין זמנה אלא משש שעות ומחצה ומעלה אבל של מוספין זמנה כל היום ולהנ"ל מדוע לא מתרץ רבינו יונה בפשיטות דלא יוכל למנקט כל היום לגבי מנחה דאינו זמנה בלילה כי עד תשקע החמה וראינו אעפ"י שמפרש רבינו יונה דמנחה אינו זמנה עד לילה מ"מ שייך לומר כל היום דהכי מקשה. ובגוף הדבר לענ"ד שגת בזה הקוב"ץ במחילת כבוד תורתו דהקוב"ץ אמר דלכן לא נקט במנחת כל היום משום דרק עד שתשקע החמה דזריקת נפסל בשקיעת החמת א"כ ה"ה בקרבן מוסף נמי דווקא נמי זריקת דם נפסל בשקיעת החמה אף שקרבן מוסף הולך וקרב כל היום אבל כבר נלמד שם סתם על כל זריקת דם שנפסל בשקיעת החמה וא"כ במוספין נמי פסול זריקת הדם בשקיעת החמה וא"כ כיון דמוסף נגד קרבן מוסף הוא ג"כ תפלת מוסף נמי עד שקיעת החמת אף שנקט כל היום וא"כ קשת למת נקט במוסף כל היום ובכל הקרבן עיקר הוא זריקת הדם א"כ למה נקט במוסף כל היום אלא ע"כ דזה מוכח דמקרי בכלל כל היום דעד שקיעת החמה יום הוא ומשקיעת החמה ואילך כבר היא בין השמושות ומתחיל קצת לילי וא"כ ליכ' ראי' נמי מתפלת מנחה דלא נקט כל היום וקושית התוס' היה רק כמו שנקט גבי מוספין כל היום כן הוה ליה למנקט נמי גבי מנחה ושפיר מקשה התוס' ודוק היטב ודברי הקוב"ץ מאוד צ"ע. ובאמת הקוב"ץ בעצמו משני בלשון דתחילה נקט דייקא כוותי' דרבינו מדלא נקט כל היום ואח"כ נקט לתרץ קושית הכסף משנה מדפ' הרמב"ם דנגד תמידן תקנו משום דמסייעת' מתני' בתפלת מנח' דלא נקט עד חשיכה משמע דאין זמנה כי עד שקיעת החמה וע"כ נגד תמידן תקנו כמוכח שם ולמה נקט אז מדלא נקט עד חשיכה הו"ל למנקט מדלא נקט כל היום אלא ע"כ הוא בעצמו מכל היום היה נבך להבי' ראית ורק מדלא נקט עד חשיכה ואם יש לומר גם ברישא ליישב דבריו ולומר דכוונתו דסתם מתני' מסייע לי' ויש לומר סיוע מדלא נקט עד חשיכ' ולא מדלא נקט כל היום אבל מדבריו לא משמע כן מדציין על תוספ' ד"ה תפלת השחר. ובוודאי אין שום סברא לחלק בין מוסף למנחה כי היכא דתפלה מנחה רק עד שקיעת החמה משום דם שנפסל אז לזרוק כן נמי מוסף ג"כ פוסל בזריקת הדם לאחר שקיעת החמה כי סתם שנינו בזבחים דף נ"ו ע"א אמר רב יצחק בר אבדמי מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל ביום שאתה זובח אתה מקריב ביום שאי אהה זובח אי אתה מקריב ואם יהי' בשום אופן סברא לחלק ולומר דמוסף עד הלילה ממש בצאת הכוכבים ומנחה רק עד לאחר שקיעת החמה זה לא יהיה בשום אופן לומר כן דא"כ למה לרבנן לקמן לומר הי' לפניו שתי תפלות מנחה ומוסף מנחה קודם מפני שהוא תדירה למה לומר מפני שהוא תדירה תיפוק ליה דמנחה עוברת עד שקיעת החמה ומוסף אינו עוברות עד הלילה וע"כ מנחה להקדים אע"כ אינו שום סברא לחלק בין מנח' למוסף ותכל נכון וישר כאשר ביארתי ודוק. ודע דרש"י דמפרש פת במתניתן עד חשיכה רש"י לשיטתו גם שם בזבחים כדברי רב יצחק ב"א מפרש ביום שאתה זובח אתה מקריב ועיין רש"י ולא מהני לי הלנה בראש המזבח לאכשורי לזריקה למחר ורש"י מפרש שנפסל בשקיעת החמה היינו בלינה ע"ג המזבח ומפרש רש"י באמת שקיעה כבר הוא לילה צאת הכוכבים רק תוס' מיאן בפירש רש"י זה בד"ה מניין לדם שנפסל יעיין. והמעיין שם בתוס' היטב יראה מתוס' הנ"ל שהביא ראי' שגם שקיע' החמה תיא בצא' הכוכבים מהך דנקט כל העניה שלא שקעה עליו החמ' אינו תענית כי דינו בצאת הכוכבים, ואחר זה סיים התוס' לחלק משתשקע החמה מאוחר יותר מאשר משקיעת החמת משמע תחילת שקיעה ומשתשקע משמע