ברוך מרדכי חלק ב רנה

ובהיות כן מתורץ קושי' מהרש"א חולין מדוע לא מקש' מהך דמוספין דפשט עד ועד בכלל הו"ל להקשות הא כל שיעורא חכמים הוא להחמיר ולמה עד ועד בכלל הא זה קולא הוא כן סבר התוספ' בקושיא ועיין תוס' חולין שמפ' כן בתפלת המוספין שהוא קולא. ולהנ"ל מאוד נעלה מהך דמוספין ליכא להקשות כי אמרינן תפלה דרבנן סובר זה הגמרא ובפרט מוספין בוודאי דרבנן ובדרבנן שיעורא חכמים להקל לכן עד ועד בכלל אבל מהך אבעי' על שחרית אי עד ועד בכלל הקשה התוס' ממ"נ אם תפלה דאור' א"כ כל שיעורא חכמים להחמיר ועד ולא עד בכלל ואי תפלה דרבנן עדיין נפשוט בה"ג כל שיעור' חכמי' להקל ועד בכלל ודוק היטב, ומתרץ התוס' לעולם סובר תפל' דרבנן ושהוא נמי חומרא דצריך עוד להתפלל ואמת איכא נמי קולא דעוד יש שהות להתפלל אם כן איכא בזה קולא וחומרא וא"כ שפיר דאבעי' איך ידון אם שהוא קולא ועד ועד בכלל או שהוא ידון לחומרא ועד ולא עד בכלל, חזור בה והפוך בה ותמצא דברינו בהשכל בדעת לאהן שומעת והיינו אם שהוא קולא ועד ועד בכלל דתפלה דרבנן יש לומר ובדרבנן הוא לקולא או שהוא חומרא אז עד ולא עד בכלל דבדרבנן רק לקולא והבין כי נעים. או נמי יש לומר לעולם תפלה דאוריי' אז אם אמרינן עד ועד בכלל יש בו נמי חומרא דצריך עוד להתפלל ויש בו נמי קולא דיש שהות עד זמן הזה להתפלל א"כ אבעי האיך דנין אם מצד הקולא או מצד החומרא אם מצד החומרא אז עד ועד בכלל ואם מצד הקולא אז עד ולא עד בכלל ודוק היטב. גמרא יצחק תיקן ת"ע שנאמר וכו' שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו ובאגד' שלי פירשתי מקרא הזה על דרך שפירשתי פסוקא התורה תולדות ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקא אשתו ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה' ומפרש רש"י לנכח אשתו זו מתפלל בזוית זו הו מתפלל זו ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו וכו' ותאמר אם כן למה זה אנכי וביארתי על דרך שביארתי הקרא ואני תפלתי לך ה' עת רצון היינו כל תפלת של דוד היה רק למען השם למען התורה ועבודה לא למען כבודו וגופו אלא רק לשם שמים שיוכל להיות חי וקיים בלי מניעה לעבוד את ה' הנורא תה שקאמר ואני תפלתי אם אני מתפלל לך ה' עת רצון לך ה' אבקש העת רצון רק לך ה' לעבוד אותך אני מבקש עת רצון ועת רצין לך ה' הוא. וזה שקאמר פה ויעתר יצחק לה' דייקא הוא רק מתפלל לה' כל תפלתו הי' רק עבור ה' למענו לעבוד אותו ולא לגופו להנאתו למען שיהיה לו זרע קודש לעבוד את ה' שיקיים תורה ועבודה דור דור לנכח אשתו כי עקרה היא מילת היא מיותר הוה ליה לומר רק כי עקרה אלא תדע הכוונ' לנכח אשתו היינו אשתו ג"כ בתפלתה אבל כי עקרה שהיא היינו היא לא היתה מתפללת כמו הוא באופן הזה רק לה' אלא כי עקרי כבר מעורב בתוכי הנא' גופ' שהי' מצער כי עקרי שלא יוכל לשמח ולחבק הילד שעשועים כי הנאת הגוף הוא האם עם הבן לחבקה ולנשקה ובפרט ראה עצמה לחסרון שהיא עקרה וזה אחד מתענוגי העולם בבן שעשועים להנאת גופה ובפרט שתעזוב לאחרים חילם ויעתר לו ה' דייקא ליצחק שתפלתו קודש לה' ומפרש רש"י לו ולא לה זו מתפלל בזוית זו וזו מתפלל בזוית זו כל אחד מתפלל בדעה ומחשבה אחרת לא קרב זה אל זה היא מתערב בתפלתה גופניות ויצחק רק לה' וזה שמפ' רש"י אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע זה הוה בכוונה אחרת בצדיק בן צדיק כולו קודש לה' ותפלת צדיק בן רשע ג"כ הוא תפלה נאה אבל אעפ"כ מעורב בתוכו גופניות הנאת עצמו. וזה שאמרה רבקה אח"כ דהי' לה צער ויתרוצצו הבני' בקרבה היתה מאוד נתחרט על תפלתה ועל מחשבתה שלא היתה כולה קודש לשם ה' לכן הי' זה הצער בקרבה ואמרה אם כן למה זה אנכי' דייקא התפלה שהי' אנכי בעבורי בעבור גופניות מדוע תפלתי עבור אנכי' היינו אנכי עבורי למה זה בעדי למה זה התפללתי לאנכי לעצמי להנאת גופי בהנאת גופה הו"ל לשכח ורק כולה לשם ה' ואז אין צער ואין נזק ותלך לדרוש את ה' דייקא מאז והלא' לה' רק להתפלל ומבקש שתהיה כולה קודש לה' רק לעבוד את ה' תמיד והבין כי מתק היא עצמו והבן ובזה ג"כ פירשתי תפלה לעני כי יעטוף דייקא אף שהיא תפלת עני בעת צרתו אבל מ"מ ולפני ה' ישפוך שיחתו שיחו רק עבור ה' מבקש ותפל' היא רק לך ה' רצון ואמר ה' שמע' תפלתי ושועתי דייקא אליך תבוא רק אליך עבורך. וכבר ביארתי לעיל בפרק ראשון האדם אשר רק חי עבור תאות זמניות הוא רק עדי ערב אבל עת העריב שמני עת פקידתו לא יקח מאומה אבל מי ששם תפלתו עבור ה' ורק לעבוד ה' עמלו חפצו ורצונו זה עת לפנות ערב יש לו שכר בעמלו אדרבה אז ביותר נחת לו וזה צידה לדרכו וזה שכתב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב דייקא אין שיחה אלא תפלה וכל תפלתו הי' כולו לשם שמים כאשר ביארנו ויעתר יצחק לה' ושפיר תפלתו עוש' רושם לפנות ערב גם לעת ערב עת הלך כל איש למקומו לדרכו ושפיר הביא הפסק מענין לענין זה לענין זה אין שיחה אלא תפלה לעני ולפני ה' ישפוך שיחו דייקא גם זה כולו לה' וכן יבורך גבר בתפלתו והבין. תוס' ד"ה יעקב תיקן וכו' וקשה למתניתן דקאמר שזמן תפלה משעת צאת הככבי' והנראה לע"ד אדרבה איפכא מוכח דע"כ בלילה התפלל יעקב תפלת מעריב דאל"כ קשה לענ"ד האיך מוכח מפה מויפגע במקום שיעקב תיקן תפלת מעריב דילמא יעקב רק הי' מתפלל תפלת מנחה כיון שכבר תיקן יצחק להתפלל מנחה ובכן מה שיעקב מתפלל הי' רק מנחה ולא מעריב בשלמא מיצחק שאז מוכח דתיקן תפלת מנחה דנקט שהתפלל לעת ערב וע"כ שחרית בעת ההוא לא יוכל להתפלל וע"כ לא התפלל תפלת שתיקן אברהם דאברהם תיקן בבקר שחרית ולעת ערב כבר עבר זמן שחרית אבל יעקב דילמא הי' מתפלל מנחה וע"כ צריך לומר בזה. שעתה דמתפלל יעקב כבר הי' לילה ע"כ אין רשאי אז להתפלל דכבר עבר זמנה ובוודאי הי' תפלה חדשה ותיקן מעריב ונכון. ועל זה השיב לי תלמיד חביב הבחור המופלג ומובחר מאוד מו"ה צבי הירש גרינבוים נ"י דגמרא דייק כן מדנקט ויפגע במקום למה זאת לאשמעינן דיעקב מתפלל אם לא דתיקן תפלה חדשה למה לנו לאשמעי' דהתפלל זה פשיט' דצריך להתפלל וכי נקט נמי דהתפלל שחרית ע"כ לא נקט רק מה שחידש יעקב תפל' יתירה מהנך אבות ולכן אשמעינן לספר ויפגע במקום ואולי לנכון כיון. גמרא שהרי אברים ופדרים וכו' ראיתי בצל"ח שמתמה שמשמע מכאן שזמן תפלת ערבית כל הלילה וכ"כ רבינו יונה בהדיא כמוכח כאן וכו' והנה לא מצינו שום סיג בתפלת מעריב וכתב ואם כי ממילא היא מצד מסמך גאולה לתפלה שצריך נמי בערב א"כ צריך להקדים תפלת ערבית לק"ש מ"מ קשיא בריי' דמשמע להדיא דזמנה כל הלילה, ומתמה שוב מדוע לא עשו סיג בתפלת מעריב וקאמר לדעת הרמב"ם גם בהקטר חלבים עשו סיג קשה, והקשה אז לדברי ר"ג