ברוך מרדכי חלק ב רנד

קטן היא י"ח וא"כ שפיר שיחה של יצחק נקט בלשון שיחה לשוח בשדה מדוע לא נקט רצא יצחק להתפלל בשדה אלא ע"כ למדנו מהך דתפלה לעני דשיחה היא תפלת שמנה עשרה, ולכן הביא פה מתפלה לעני כי יעטוף להוכיח דשיחה היא תפלת י"ח כאשר הוכיח ר"א. והם בע"ז שפיר הוכיח מהך דיצחק דשיחה ע"כ היה תפלה ויצא יצחק לשוח בשדה ע"כ הכוונה להתפלל ושם רק רוצה להביא ראיה דשיחה היא תפלה וכיון דשיחה היא תפלה ממילא הוכיח דלפני ה' ישפוך שיחו כוונתו על שמנה עשרה דאל"כ הו"ל למנקט גם בסיפא תפלה, ופה בברייתא רוצה להביא ראיה דיצחק תיקן תפלת מנחה שמנה עשרה כוונת הגמרא פה אין שיחה אלא תפלה היינו תפלת י"ח וזה רק מוכח מהך דתפלה לעני כי יעטוף ודוק היטב כי קצרתי:

גמרא ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בו ואם כן זה נמי פגיעה תפלה, ולענ"ד ע"כ מוכח עוד דזה תפגע הוא תפלה דאם כן הוא אז תלת פעמים נזכר בקרא זה תפלה שאמר ה' ג' פעמים שאל יתפלל ירמי' עבורם ומדוע נקט בקרא ג' פעמים הלא די אם הקב"ה פעם אחת אמר אל תתפלל בעדם, אבל הנראה במקרא קודם פסוק ד' אל תבטחו לכם אל דברי שקר לאמור היכל ה' היכל ה' היכל ה' הונה יעיי' שם רש"י תלת זמנין בשתא אנחנא נאחזין קדמוהו, וכוונת רש"י על ג' פעמי הרגלים. והנה זה נגד זה ג' בשתא דינתחזן והי' התפלה שנזכה לבוא אל קודש בפעמי רגלים נגד זה יהי' ג' תפלות שלא יתפללו על הני תבת זימנא כי אינני שומע אותך, ובכן מוכח נמי פגיעה היא תפלה דאז ג' פעמים נזכר תפלה במקרא הזה והבין כי נעים:

בעה"י שחנני ה' סוגיא דתיקן תפלות, לאל שבח ותהלות. תוס' ד"ה יצחק תיקן תפלת מנחה והקשה הא אמרינן צלי צלותא דאברהם מכי שחר כתלי ויש לומר היינו אחר שתקנה יצחק. וקשה לי א"כ הו"ל לגמרא ביומא לומר צלי צלותא דיצחק מכי שחרי כותלי אם יצחק מעיקרא תקנה מדוע קאמר צלותא דאברהם הא זה הוה אתיקר מיצחק ועדיין קשה למה נקט צלות' דאברהם הו"ל למנקט צלי צלותא דיצחק. וע"כ צריך לומר ולתרץ ולפרש כמו שהוב' גליון הש"ס שם ביומא כח שהובא בשם הערוך עיין בערוך ערך שחר א' ה' תפלה האבו' כולם ולא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר יכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב משעה שנכנס השמש במערב ובאותו העת מתחילן הכתלין שבמזרח להשחיר הו תפלת הצהרים כדת המסורה לו מאביו עיין היטב, אם כן מתרץ בזה האיך ידענו דהי' מכי שחרי כתלי ואמר זה הו' לפנות ערב כמוכח שיצחק יצא אז לשוח בשדה וזה תפלת מנח' ולמה נקט צלות' דאברהם ולא צלותי דיצחק משום דאברהם עיקר הי' ואברהם מסר ליצחק עיין היטב. וא"כ מוכח מהכ' דאברהם הקדים בתפל' מנחה ויצחק יצא לשוח היינו להתפלל מאחר דמסר לו אביו ואמר שם בזה תבין פירש רש"י שם שנקט צלותא דאברהם תפלת הערב שלו, וכוונתי דרש"י כיין לזה דתפלי הערב הוא שלו של אברהם הוא תיקן תחילה ויצחק רק אחריו ולכן נקט צלות' דאברהם כי מילת שלו מיותר ברש"י, ואם כן הוה היפך מאשר מפרש תוס' פה ברכות מנחה שנקט היינו אחר שתקנ' יצחק, וזה קשה מאוד לפי"ז מדוע נקט צלותא דאברהם הו"ל למנקט צלותא דיצחק ואי הי' רשאי לשנה הגירסא ולומר טעות הוא הייתי אומר להגיה בתוספות ברכות פה ויש לומר היינו אחר שתקנה אברהם כמו שפירש הערוך ושפיר לכן נקנו צלותא דאברהם והיינו אברהם הי' העיקר וכבר ישבתי וביארתי לעיל עיין ולאחר זה עמדתי בתמי' על הערוך א"כ שאברהם העיקר ותפלת הערב אברהם תיקן ויצחק אחריו א"כ קשה לי מאי מקשה הגמרא אמר רב יוסף אנן מאברהם ניקם ונגמור ועיין פירש רש"י להיו' זריזין כאברהם והיינו אברהם זריז היה וכי גם אנחנו צריכין להיות זריזן כמוהו. ולהנ"ל דיצחק אחריו ג"כ מתפלל מכי שחרי כתלי וא"כ אם כבר יצחק אחריו נמי מתפלל לא מאברהם גמרינן אלא גם מיצחק וביצחק לא מצינו זריזו' אלא ככה צריך לעמוד ולהתפלל בעת הזה שמסר לו אביו וא"כ לא רק מאברהם גמרינן אלא גם מיצחק וצע"ג. תוס' ד"ה אבעי' להו עד ועד בכלל תימא דאמר וכו' כל שעורי חכמים להחמיר ועיין במגן גבורים סימן פ"י שקאמר מאי מקשה התוס' הרי לפי דברי הרשב"א בחולין דף נ"ה דדווקא בדאורייתא אמרינן להחמיר אבל לא בדרבנן וכן מבואר ברש"י חולין שם דטעמ' דכתם של גריס משום דהוא דרבנן ואם כן תפלה הוא דרבנן והוה רק כגריס של כתמים דאמרינן להקל ועיין דרוצה לומר דתוס' סובר כהרמב"ם תפלה דאוריי' עיין. ולענ"ד נראה לומר דבר חדתא דהנה דקדקתי על התוס' למה להבי' הסיפ' חוץ מכגריס של כתמים הלא הקושיא הוא רק מרישא דנקט כל שעורי חכמים להחמיר, אבל הנרא' לענ"ד דהנה הרשב"א מפרש באמת בכל איסור דרבנן שעורו להקל דכן נקטו רשיי דטעמא דכתמים של גריס להקל מצד שהוא דרבנן והי' קשה לרשב"א למה נקט דווקא כגריס של כתמים הלא כל דרבנן הכי דשעורו דרבנן להקל ומפ' הרשב"א דכוונת הגמרא הוא כגון גריס של כתו' כמו גריס של כתמים הוא דרבנן כן נמי בשאר דרבנן יעיין ברשב"א היטב, אבל לענ"ד תוס' לא ניחא לי בזה דתוס' סובר כיון דנקט חוץ מכגריס של כתמי' הוא דווקא גריס של כתמים דווקא שם להקל ולא בשאר דרבנן דא"כ למה נקט חוץ מכגריס של כתמים הו"ל למנקט חוץ מאיסורא דרבנן ומה שנקט הרשב"א דכוונתו כעין זה לא נאמר כעין אלא נאמר בפירוש חוץ מכגריס של כתמים ומהך מוכח הא בשאר איסור דרבנן נמי להחמיר רק דווקא כגריס של כתמים ובכן הקשה התוס' שפיר כיון דנקט חוץ מכגריס של כתמים וע"כ מוכח דהא איסור דרבנן שיעורו ג"כ להחמיר ושפיר הקש' וכן צריך להבי' הסיפ' חוץ מכגריס של כתמים והך דכל שעור' חכמים להחמיר לא היה יוכל להקשות הייתי אומר דווקא בדאורייתא אבל לא בדרבנן ותפל' דרבנן לכן הביא התוס' גם את זה חוץ מכגריס של כתמים ומהך שפיר הקושי' כהנ"ל ודוק היטב. אך ראה ראיתי שם בחולין הקשה התוס' רק מריש' מכל שעורא חכמים להחמיר ולא הביא הסיפא חוץ מכגריס וי"ל שם במקומו סמך תוס' על כל הענין גם על הסיפ' והבי' רק הרישא וסמך גם על הסיפא. אבל בלאו הכי תמה אני מאוד על מגן הגבורים מאי קאמר על תוס' דמאי מקשה הא תפלה דרבנן ולא לחומרא א"כ עדיין קשה אם באמת כן הוא כרש"י וכרשב"א דחוץ מכגריס של כתמים היינו טעמא משום דהוא דרבנן א"כ עדיין קשה מאי מבעי הגמרא כיון דתפלה דרבנן א"כ מוכח עד ועד בכלל לקול' כמו בקושית התוס' דעד ועד בכלל הוא קולא. והנה תוס' סמך על זה להקשות ממ"נ אי תפלה הוא דרבנן אם כן תפשוט לקולא לדעת רש"י ורשב"א כל דרבנן שעורא לקולא ואי תפלה דאורייתא תפשוט מהך רישא כל שעורא חכמי' להחמיר ולכן באמת הביא התוס' כל רישא וגם סיפא ודוק.