ברוך מרדכי חלק ב רנג

המימרא טעה ולא התפלל קאמר רב יוחנן ורב יוחנן סובר חובה אלא ע"כ צריך לומר דתוספ' סובר דעכ"פ מדוייק דר' יוחנן סובר אפילו ערבית רשות נמי בעי למסמך וע"כ צריך לומר דר"י סובר ערבית רשות א"כ אנן פסקינן זה המימרא טעה ולא התפלל מדמקשה הגמרא ואנן עסקינן הלכתא כרב באיסורא ואם כן ע"כ ר' יוחנן סובר אעפ"י שהיא רשות אעפ"כ מתפלל שחרית שהים וא"כ לפ"ז לא שייך דברי מגן גבורים וצ"ע. הובא נסתפקת' בצל"ח במי שלא התפלל שחרית ולא נזכר עד סמוך לערב ועדיין לא התפלל מנחה ואין שהות רק לתפלה א' ואם יתפלל אותה של מנחה נדחת של שחרית לגמרי לפי דברי תוס' דאמרו זמן שני תפלו' ליכא שום תשלומין אם אמר דאלים חובת שעת' להקדימ' אפילו במקום מצוה שידחה התשלומין לגמרי או דילמא היכא שני עוברת לגמרי היא קודמת לחובת שעתא דאם אינו עוברת שהרי למנחה יש תשלומין בערבית, ולענ"ד נראה הרי טעמא צריך מדוע אמר שני תפלות אינו משלימין וכבר הבאתי הפרי מגדים והפנ"י דטעמא היא משום תרי פעמים טעה הזה כמזיד וא"כ כיון שהוא איחר כל כך עד שלא יוכל להתפלל תפלת התשלומין א"כ היה בטעה תרי פעמים וכה"ג אין לו תשלומין גם במנחה אל יאחר עד מעריב כי ע"כ קנס הוא שקנסו חכמים אותו הרי בביטול במזיד וא"כ כיון דכבר הוי א"כ גם בה"ג לענ"ד בוודאי יתפלל מנחה ומה שאיחר איחר ואין לו תשלומין ודוק היטב. ואף שהמג"א בסימן רפ"ו סובר שאם הוא מוסמך לערב יקדים של מוסף לשל מנחה לפי שמנחה יש לה תשלומין בערבית, הנה במוסף שפיר פירש המג"א כי זמנה כל היום ועדיין לא טעה ב' פעמים משא"כ פה נראה לענ"ד דהוי כמו מזיד ונראה דלא ידחה המנחה ממקומו ויתפלל מנחה ומה שאיחר איחר. תוס' ד"ה יצחק תיקן תפלת המנחה ואע"ג דאמרינן יומא כ"ח צלי צלותא דאברהם מני שחרי כתלי עיין פנ"י שמתרץ רב ספרא שם סובר תפלות נגד תמידן תקנו כאשר קיי"ל, ולפ"ז אברהם וכל האבות התפללו ג' תפלות, ולכאורה קשה לפ"ז למה לרב ספרא לומר צלותא דאברהם הא הוי נמי צלותא דיצחק וצלותא דיעקב, אבל יש לומר הפנ"י מכוין לערוך המובא שם ביומא ומן הצד ערוך ערב שחר שמפרש פירש תפלות האבות כולם ולא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר וכן יש לומר לפנ"י לא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר, ולענ"ד בוודאי גם הערוך מתכוין לזה וגם האבו' ההפללו ג' תפלות כי הפלה כנד תמידן תקנו ואבות שמרו כל התורה כול' והוי חדא וזה כוונת הערוך מה שכתב בפנ"י. ופנ"י כיון להערוך. ולענ"ד נראה לומר דלא צריך לאסיק לתירץ פנ"י ולתירץ התוס' דמתרץ היינו אחר שתקנה יצחק כי יש לומר אברהם הי' מתפלל מנחה עוד קודם תיקן יצחק כי אברהם ידע את כל אשר נעשה כמוכח בגמרא שם יומא אברהם אבינו קיים כל התורה כולה ואפי' עירובי תבשילין. עיין רש"י שם שאין הלכה למשה מסני אלא תקנת סופרים שעתיד לתקן, א"כ כיון שקיים עירובי תבשילין שעתידין החכמים לתקן ה"ה דקיים תפלה מנח' ומעריב שעתידן לתקן יצחק ויעקב והבין, ולפ"ז קשה לי על התוס' למה לתרץ היינו אחר שתקנו יצחק יש לומר בפשיטות היינו משום שתקנו יצחק והוא ראה אותו בנבואה כמו שראה כל התורה כולה ואדרבה יהי' פלא בדברי תוס' כיון שמוכח מגמרא דאברהם קיים אפי' עירוב תבשילין א"כ בוודאי קיים התפלה שתיקן יצחק ויעקב ולמה לתוס' לומר אברהם צלי תפלת מנחה אחר שתיקן יצחק הו"ל לומר כיון שתיקן יצחק ידע אברהם בנבואה והתפלל הוא ג"כ מנחה וצ"ע, ואפשר לומר כוונה אחר בתוס' פה הוא כמו משום שתקנו יצחק דאמת מילת היינו מיותר, ולהנ"ל ניחא שכוונ' התוס' הוא היינו משום שתקנו יצחק ודוק היטב עיין לקמן עוד. גמרא ד"ה ואין שיחה אלא תפלה וכו' והנרא' לענ"ד דלכאור' הקשתי איך מוכח כצל מפסוק תפל' לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו דשיחו הוא תפלה א"כ קשה למה משני בקרא בלשון הו"ל לומר שיחה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחתו או דהוה ליה לומר תפלה לעני וכו' ולפני ה' ישפוך תפלתו מדוע נקט ברישא דקרא תפלה ולבסוף סיים שיחו אלא ע"כ דשיחו לאו היינו תפלה. שוב נראה לי להקשות אם אמת ככה הוא שאין שיחה אלא תפלה ע"כ האיך נבין קרא שאמר דוד מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וכי שייך כל היום היא תפלתי אלא ע"כ שיחה היינו שייך על דיבור ואוויר' ולא רק תעלה במשמע ואפשר לומר לעולם שיחה תפלה אלא זה שכיון מה אהבתי תורתך כל היום היא תפלתי שהוא מתפלל על התורה והאיר עינינו בתורתך שיתן ה' לו עיני פקיחא בתורה. ועל קושיתי מדוע משני בלשון התעלה ושיחו נראה לי רמז נכון ומתוק מדבש, הנה מבואר גמרא ע"ז הובא נמי פה בתוס' בע"ז דף ז' ע"ב ר"א אומר שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ובפני ה' ישפוך שיחו עיין רש"י שם כי יעטוף עטיפת ראש ונפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה והדר לפני ה' ישפוך שיחו שמנה עשרה, ור' יהושע דסבר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו הכי קאמר אימתי תפלה לעני בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו היינו כבר קודם לכן, והנה בין למר ובין מר תפלת י"ח בא להורו' לר"א בא להורו' דישאל צרכיו תחל' ואח"כ יתפלל שמנ' עשרה, ולר' יהושע איפכא מוכח אימתי ישאל בזמן שכבר התפלל י"ח בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו, והנה אמרתי ש"י"ח"ו במספר קטן הוא שמנה עשרה ולכן נקט שיחו היינו תפלת שמנה עשרה לר"א הכי הפירש תפלה לעני כי יעטוף תחלה יבקש צרכיו ואח"כ ישפוך ש"י"ח"ו היינו שמנה עשרה, ולר' יהושע תפלה לעני אימתי יוכל לבקש צרכיו בזמן שלפני ה' ישפוך ש"י"ח"ו היינו שמנה עשרה, ולפ"ז לכן משני בלשונו תחילה נקנו תפלה לעני ואח"כ נקט שיחו לרוח במילת ש"י"ח"ו דקאי על שמנה עשרה והבין כי נעים. ומעתה יש לי לומר לחדודי זה שקאמר ר"א אומר שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל עיין רש"י יתפלל י"ח שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו אין שיחה אלא תפלה, ולפי קשה למה נקט ולפני ה' ישפוך שיחו הו"ל למנקט ולפני ה' ישפוך תפלתו כיו דאין שיחה אלא תפלה הו"ל למנקט כמו שמתחיל תפלה לעני כי יעטוף הוה לי' לסיים ולפני ה' ישפוך תפלתו אלא ע"כ מדסיים בלשון ש"י"ח"ו כוונתו על הפכי י"ח והוא מרומז בלשון ש"י"ח"ו ושפיר הוכיח ישאל צרכיו ואח"כ יתפלל י"ח ונקט משונה בלשון שיחו משום דמספר קטן הוא י"ח ומרמז על תפלת י"ח, והן אמת ככה לכוין הפירש גם בר' יהושע דוק ותבין. לפ"ז נראה לי לתרץ קושית התוס' ברכות דהקשה הא בע"ז יליף מויצא יצחק לשוח בשדה דאין שיחה אלא תפלה, ולהנ"ל מאוד נעלה דבברכות יליף דיצחק תיקן תפלת מנחה הן אמת מויצא יצחק מוכח דהתפלל אך מהיכא מוכח דהתפלל תפלת מנחה שמנה עשרה דילמא התפלל איזה תפלה בקשה, על זה הביא הגמרא מהך דתפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך ש"י"ח"ו מוכח דתפלת שיחו ע"כ הוא שמונה עשרה דכאשר ביארנו דע"כ שיחה הוא תפלה א"כ למה לא נקט ולפני ה' ישפוך תפלה כמו רישא דקרא ע"כ מוכח דכוונת ש"י"ח"ו הוא רק תפלת י"ח כאשר הוכחתי דמספר