ברוך מרדכי חלק ב רנב

והוא התפלל לשם חובה אבל עכ"פ כיון ששכח להבדיל בראשונה חשב הוא להבדיל בשניה אף שהוא מתפלל לשם תשלומין אבל רוצה לעשות הבדלה לכן הבדיל בשניה אף שהתפלל לשם שבת אף על פי כן הבדיל דרוצה לצאת ידי הבדלה אבל אמרתי דזה לא הי' צריך דכיון דיוכל לאומרה על הכוס א"כ למה לי' לומר הבדלה בתפלת התשלומין הו"ל לומר על הכוס אלא ע"כ גילה דעתו דשניה לשם חובה מתפלל, ואמרתי הא תינח אם יוכל לומר תשלומין הבדלה על הכוס אז שפיר גילה דעתו אבל אם אין יוכל לומר הבדלה על הכוס אז יש לומר דלכן הבדיל לפי ששכח בראשונ' אבל באמת השני' לשם תשלומין. ובהיות כן מתורץ קושית התוספות ד"ה קשיא תימא אמאי לא משני דמיירי קודם שהעשיר ועדיין לא תקנו על הכוס, ולהנ"ל ע"כ זה הברייתא איירי דיוכל לאומרה על הכוס כאשר ביארתי דאל"כ לא שייך גלי דעתו כהנ"ל ודוק היטב. ולאחר העיון אמרתי להתבונן זאת בקושית הגמ' דזה היא קושית הגמרא מה שהקשה הטו"ז על רי"ף דגמרא ע"כ הוכיח דכמאן דלא צלי דמי דאל"כ דל"צ להחזיר א"כ למה לא נאמן הוא לומר דראשונה לשם חובה רק ששכח להבדיל ובשני' טעה והבדיל דסבר הוא בתפלת תשלומין נמי צריך להבדיל או שטעה בזה וא"כ למה לא נאמן הוא אבל יש לומר דהגמרא סובר אם שכח ולא הבדיל צריך לחזור ולהתפלל א"כ ממ"נ צריך פה לחזור ולהתפלל אם כיון בתפלה ראשונה לשם חובה ע"כ לא הבדיל והדין דיחזור ויתפלל ואם כיון בראשונה לתשלומין בוודאי צריך לחזור ולהתפלל דצריך להקדים חובת שעתא ברישא, וזה שהקש' הגמ' למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרי' ליה דע"כ צ"ל כן דאל"כ לשאול אותו אם אמר שהוא מתכוין לשם חובה תחלה למה יחזור ויתפלל, ולמסקנ' דקיי"ל כן הקשה הטו"ז באמת כיון דפסקינן דלא צריך להחזיר ויוכל לאומרה על הכוס א"כ קשה דילמא שכח כהנ"ל ודחק בתירוצו כאשר מתרץ, אבל הגמרא בקושי' מיאן בזה התירץ של טו"ז ולכן מקשה והניח בקושיא אבל תיובת' אעפ"כ אינו כי יש לומר כתירץ הט"ז ולפ"ז רק הניח' בקושי' דהיינו קשה לפרש כן דדוחק הוא אבל תיובתא ליכא כאשר תירץ הטו"ז ודוק היטב. הנה כבר הבאתי נסתפקתא של המג"א בשתים של שבת אם לא הזכיר שבת בשני' אם מחזירן כיון דיום הוא גרם וכבר הבאתי לעיל דע"כ מבדיל דמחזירן אותו דאל"כ למה להמתין בהך דין אם הבדיל לאשמעינן דצריך להתפלל חובת שעתא ברישא מדוע לא אשמעינן זאת ברישא בטעה ולא התפלל מנחה בערב שבת דמתפלל בליל שבת שתים דאם התפלל ראשונה של חול ושני' שבת אינו יוצא אבל אם התפלל תחילה שבת ושני' חול יוצא, ועכשיו אמרתי דעדיין אינו מדוייק דיש לומר דאשמעינן בסיפא בהדי גררא דין גדול דהו"א זה דווקא בשבת בה"ג אמרינן דצריך לאקדומא חובת שעתא ברישא אבל בהבדלה הו"א כאשר באמת הקשה הצל"ח וישועת יעקב בשם חכם אחד וגם הובא במגן גבורים דכל טעמא דמקדים חובת שעתא ברישא הוא משום דתדיר הוא הא לקמן סי' תרפ"א קיי"ל דאפוקי שבתא עדיף ממעלת תדיר וכן נמי הא אפוקי שבתא היא ומהראוי להקדים מה שהיא תשלומין כדי לאחר אפוקי שבתא, ורוצה בעל מגן גבורים מזה להביא ראי' לשיטת הראב"ד דאפי' בשתי תפלו' לאחר יוכל להשלים וכתב דע"כ לא אמרינן אפוקי שבתא מאחרין רק היכא שיש לפניו שני מצו' לעשות מיד להתפלל ויוכל להשלימ' למחר שפיר מקדימין המצוה דרמי' עליו תיכף וסיים ומיהו בלאו הכי לומר דמעל' אפוקי שבת' עדיף ממעלת תדיר אבל כיון התשלומין תלוי בזמן תפלת חובה וכל דיש לומר תפלת חובה תפלת תשלומין נמשך אחריה וא"א להקדימה קודם תפלת חיובה כלל דרק הוא המצו' תה ברור אמנם כתב אז לפ"ז קשה להא דאמר שם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שני עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ואמאי לא הא באמת הדין היה להקדים של תשלומין בלא הבדלה כדי שלא לאפוקי שבתא ורק משום דאין לעשו' כן לכתחיל' משום דנמשכת אחר החייבת אבל אם עבר והקדימה הרי עשה כדין וכתב אמנם הדבר נכון דלפי הס"ד דהבדלה בחונן הדעת מחזירן אותו וכמאן דלא צלי דמי א"כ א"א לומר דכדין עשה במה שהקדים דהרי אינו תפלה כלל כל שלא הבדיל בה קודם וא"א להשלים עכ"ל. ולהנ"ל יש לי לומר דע"כ לפ"ז שפיר רבותא טובא קמ"ל בהבדלה דהו"א בה"ג מקדימין חובת תשלומין בריש' כדי לאחר באפוקי שבת ואם גם דאין מקדימין מ"מ אם כבר בדיעבד עבר והקדים בה"ג לא מעכב וזו מעלה בלאפוקי שבתא קמ"ל גם פה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ולדידי צריך לי עיון על הגמרא שרק נקט הדין באם הבדיל בשני' ולא הבדיל בראשונה מדוע לא קמפרש נמי הדין באם לא הבדיל לא בראשונה ולא בשני' הא ע"כ לפי מאי דס"ד דמקשה דע"כ אם מבדיל לא עלתה לו לשם תפלה ועוד הפעם צריך להתפלל וא"כ אם לא הבדיל בתרווייהו ע"כ צריך לחזור ולהתפלל תרווייהו דלשם חול ע"כ לא עלתה לו כיון דלא הבדיל צריך לחזור ולהתפלל, ולפ"ז לא יוכל ג"כ לשם שבת להיות דתחילה צריך לשם תשלומין לשם חול וא"כ הו"ל לאשמעי' בה"ג דלא יצא וצריך לחזור בתרוויי' והו"ל יותר לאשמעינן רבותא דאפילו שני פעמים צריך לחזור ולהתפלל אלא ע"כ יהי' משמע דלא צריך לחזור אם כבר התפלל בלא הבדלה ומאוד צריך עיון. ועיין במגן גבורים סי' ק"ח סק"ז בד"ה שתים של שבת שרוצה לדייק לנסתפקתא של מג"א הנ"ל דע"כ אינו מחזירן כיון דתשלומין דחול הוא והביא ראי' דאל"כ לא מקשה התוס' למה לרב אין מקדשין החודש תיפוק ליה משום ת"ע רשות ומאי קשיא הא נ"מ כגון שטעה ולא התפלל מנחה בערב ר"ח דמתפלל ערבית שתים ושכח ולא הזכיר בשני' יעלה ויבוא דאז אם טעמ' דאין מקדשין החודש בלילה לא צריך לחזור ולהתפלל אבל מטעמ' דת"ע רשות צריך לחזור דשל מנח' היא חובה אלא ע"כ דייק כיון שבא להשלים תפלת חול אין מחזירן אותו וברוך שכוונתי להנ"ל, אך הוא כתב אמנם יש לדחות דלפי ס"ד של התוס' דת"ע רשות גמור באמת יש לומר דאינו יוכל להשלים תפלת מנחה אז כיון דבעינן זמן תפלה וכל שהיא רשות אין משלים בה תשלומין והא דקאמר ר"י טעה ולא התפלל מנח' מתפלל ערבית שתים היינו דר"י לשיטתו דס"ל ת"ע חובה ועיין בתוס' ד"ד ע"ב עיין היטב במגן גבורים. ולענ"ד אקרא תמה על דבריו הא ראשון הלא תוס' לעיל דף ד' ע"כ אסיק דר"י סובר נמי ת"ע רשות ואעפ"כ סובר למסמך גאולה לתפלה דתוס' מקשה אבל קשיא הלכתא אהלכתא דאנן קיי"ל כר' יוחנן דצריך למסמך גאולה לתפלה בערבית וקיי"ל דתפלת ערבית רשות יעיין תוס', שנית ע"כ לא הבנתי איך יוכל לומר כמגן גבורים דלכן מקשה התוס' פה ברכות דף כ"ו על רב למה טעמא דאין מקדשין ת"ל ת"ע רשות דלא יוכל לומר הנ"מ בערב חודש משום ת"ע רשות לא שייך אז להשלים והא דקאמר ר"י תשלי' בערבית הוא סובר חובה, אם כן להנ"ל קשה מאי מקשה התוס' בקושיא שלפניו שהקשה טעה ולא התפלל ערבית מתפלל ערבית שתים וא"ת והא אמר רב לקמן ת"ע רשות ומאי מקשה התוס' על רב יוחנן הא זה