ברוך מרדכי חלק ב רנא

תחילה להתפלל וכתב דהקשה לרש"י לשון הבריי' דקאי ב' עלתה לו ראשונה לא עלתה לו דהול"ל בקצרה חוזר ומתפלל מנ"מ בהא דדייק התנא לאשמעינן דאז לא עלתה לו ולפירש רש"י ניחא משום דהו"א הא דחוזר ומתפלל לאו משום כיון דלא אבדיל בא' כמאן דלא צלי דמי אלא הא וודאי הא' נחשב לשל מוצאי שבת אע"ג דלא אבדיל בראשון ורק הב' לא מהני לשבת משום דאבדיל בה גלי דעתו שאינו לשבת כפירש רש"י והתנ' רוצה לאשמעינן דלא יצא בראשון דכיון דאבדיל בה כמאן דלא צלי דמי, ולפי"ז הא דפריך גמרא למימרא ורמינהו קושית הש"ס הוא רק אלשון דברייתא דקאמר ראשון לא עלתה לו אבל על הדין דצריך לחזור ולהתפלל באמת לק"מ משום דאף שתה' ראשון עלתה לו למוצאי שבת מ"מ לא עלתה לשבת משום שהבדיל בה והיינו דקאמר הש"ס קושיא ולא קאי בתיובתא משום דהדין נשאר קיים לעולם רק לאו מטעמא דברייתא דראשון לא עלתה לו אלא מטעמא משום דשניה לא עלתה לו והרי"ף דחק בסברא לקיים גם הלשון של הברייתא דראשון לא עלתה לו וביאור טעמא משום דבמה שהבדיל בב' הוא גילה דעתו על הראשון דהיה של שבת ומ"ה דייק מהר"ם מדבריו והך אלפסי כאשר הובא במרדכי דאלפסי חולק על ר' יהוד' בזה דמבריי' עצמה מוכח כיון דלא עלתה לו משום דלא אבדיל כמאן דלא צלי דמי ולעולם שכיון בא' לשל מ"ש ואפ"ה לא עלתה לו משום דלא אבדיל והב' משום ממילא א"א שתעלה לו לשל שבת משום שהבדיל בה כפירש רש"י וע"כ יתפלל עוד בלי הבדלה בשביל שבת וא"כ אין זה ענין כלל לדברי הר"י במנחה בשבת בר"ח וכוונתו דפה ע"כ צריך לחזור בהתפלל תפלת שבת משום דלא כיון כלל להתפלל לשם שבת משא"כ אם במנח' ר"ח שמכוין להתפלל לשם מנחה ורק דשכח יעלה ויבוא בוודאי אל יתפלל עוד הפעם לשם מנחה כי כבר התפלל ומה מייתר אבל מטעמא דרי"ף מבואר שפיר משום שכיון באחד לשל שבת לא מהני ליה והרי חוזר ומתפלל לשל שבת אות' תפלה עצמה שהתפלל לשם שבת בלא שינ' אע"כ דפליג אהר"י עכ"ל ביאור מרדכי עיין היטב. והנה כל דברי ביאור מרדכי בנוי ע"ז היא קושי' גוג' דהול"ל בקצרה חתר ומתפלל ובוודאי כוונתו ככה הול"ל חוזר ומתפלל לשל שבת דסתם אם היה נקט חוזר ומתפלל דהוה יוכל לומר תרווייהו צריכה לחזור ולהתפלל והיינו משום בראשון כיון לשם חול ושני כיון לשם שבת וא"כ בראשון לא היזכר הבדלה ובשני היזכר הבדלה ובכן בתרווייהו צריכה לחזור ולהתפלל אבל הדין אינו כן דע"כ בשני אף שהתפלל לשם שבת מ"מ כיון דהיבדל יוצא בשל חול אך דברי ביאור מרדכי ככה אנו מובנין דהו"ל למנקט חוזר ומתפלל לשם שבת ומדנקט ראשונה לא עלתה לו משמע בדבריו ושפיר הקש' הגמ'. ולענ"ד נראה לי עוד לדבר דבר דהנה המג"א הבי' נסתפקתא בסי' ק"ח בהך דין בטעה במנח' בע"ש מתפלל ערבית שבת שתים וכתב המג"א וצ"ע אם לא היזכר של שבת בשניה אם מחזירן אותו אם נימא דהוה כמו נעילה דאם לא היזכיר של שבת בנעילה מחזירן אותו משום דיום הוא שנתחייב בד' תפלות וה"נ בה"ג או דילמא כיון דתשלומין דיוכל הוא אין מחזירן אותו דלא נתחייב היום בכך וסיים לפי דברי הטור בסי' תר"ב א"כ הכא מכ"ש דיוצא בדיעבד. ומעתה אם אמת הדין של המג"א דיוצא בה"ג בדיעבד אם התפלל בתפלה שניה חול קשה מדוע המתין הגמ' בזה הדין ואם הבדיל בשני' בלא בראשונ' שני' עלתה לו ראשונ' לא עלתה לו וע"כ כוונת הגמ' לאשמעי' כמוכח ברש"י דתפלת חובה צריך להקדים למה לא אשמעינן זה הדין ברישא דנקט טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל בליל שבת שתים פה הו"ל לומר ואם התפלל ראשונה חול ושניה של שבת שניה עלתה לו ראשונ' לא עלתה לו משום דהו' ליה לאקדומי והי' להבי' ברישא אלא ע"כ יהיה ראיה נגיד המג"א דגם בשניה אם התפלל בשבת חול לא יצא משום דצריך להתפלל בחיובא דיומא מה שמחוייב הוא ביומא כמו נעיל' וא"כ אם היה נקט באם התפלל ראשונה של חול ושניה של שבת דלא יצא בראשונה הו"א לאו משום טעמא דצריך להקדים חובת שעתא ברישא אלא דלכן לא יצא ולא עלתה לו משום בשבת צריך להתפלל מעניני דשבת אבל בעלמא לא איכפת לן אם נמי מקדים התשלומין לתפלת חובה, ויהיה מוכח מהך דע"כ לא יצא באם התפלל שניה לשם חול. אבל עדיין יוכל לומר לאידך גיסא כסברת מג"א בשבת אם התפלל בשניה של חול יוצא וזה פשוט ורק הגמרא פה לכן נקני הגוונא זאת בסיפא לענין הבדלה ולא נקט זאת מיד ברישא לאשמעינן דצריך להקדים חובת שעתא ברישא משום דפה בהבדלה אגב גררא עוד בא להשמיענו דראשונ' שהתפלל בלא הבדלה כ"ש שיהי' לשם חול ואשמעינן זה הדין דמהדרינן נמי שהתפלל בלא הבדל' וזה שפיר מוכח מדלא נקט חוזר ומתפלל כסברת ביאור מרדכי ותרתי אשמעינן כל המתפלל תפלת מוצאי שבת ולא הבדיל דמחזרינן וממילא אשמעי' נמי דצריך להקדים חובת שעתא ברישא ולכן דווקא שניה עלתה לו ולא ראשונה ובכן נקט זה הגוונא בסיפא, ואפשר לומר מהך נמי דייק הגמרא להקשות דע"כ כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן משום מדוע לא נקט זאת בראשונה ברישא לאשמעינן כהנ"ל דצריך לאקדומי חובת שעתא ברישא אלא ע"כ לאשמינן דאם לא הבדיל דמחזירן אותו ועיין בביאור מרדכי מה שתירץ על רש"י ובזה ראיה לדברי ראשוני' עיין היטב כי דבריו עמוקים הם. עיין ברא"ש שהובא בשם רב האי גאון אעפ"י שנשאר בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לאו משובשת דטעמא דמסתבר הוא כיון דאבדיל בשניה גלי דעתיה ולפ"ז לענ"ד לא הבנתי דקארי ליה מאי קארי לי' האיך שייך להקשו' הא פה כל טעמא הוא משום דלא הבדיל בקמייתא ובתרייתא הבדיל גלי דעתו שלא לשם חובה מתפלל ולפי דברי ביאור מרדכי דקושית הגמרא הוא מלשון יתירא מדלא נקט חוזר ומתפלל דהו"ל למנקט חוזר ומתפלל אם כל טעמא הוא משום דגלי דעתו ולמה להאריך, זה נמי במסקנא נשאר בקושיא הזה ולמסקנא אם גם אמרינן דטעמא הוא משום גיל' דעתו ג"כ קשה מדוע לא נקט הברייתא בקיצור חתר ומתפלל לפירש אלה ואפשר לומר דהו"ל לקצר זה קושיא כ"כ ולא שייך משום זה לומר תיובתא. ונלע"ד אמרתי בהבנת קושית הגמרא על פי מה שמבואר טורי זהב ס"ק י"א ראשונה לא עלתה לו לשון הרי"ף גלי דעתו דהא בתרייתא הוא חובת שעתא ולכן בעי למהדר צלוי אחרינ' כדי לאקדומי שעתו ברישא עכ"ל, ולכאורה קשה מאי גילה דעתו שייך כאן דהרי קמא שמיא גליא מה היה בלבו ואם הוא אומר שלא לתכוין בראשונה לתשלומין אלא חובת שעתא רק ששכח להבדיל ואין צריך לחזור מפני שיוכל לאומרה על הכוס למה עכשיו יחזור ויתפלל אלא דכוונת הרי"ף דאע"ג שהוא אומר שנתכוין בראשונה לשם חובת שעתא כיון שאנו רואים שעכ"פ בשניה וודאי נתכוין לחובת שעתא ממילא הוי תרי חובת שעתא אם כן אין כאן תשלומין ממ"נ נמצא דהגלי דעתו על שני ולא על ראשונה ואם אמר כן אינם מאמינים לו אלא צריך להתפלל שלישית עכ"ל הטו"ז, ולכאור' עדיין קשה דילמא לעולם כדבריו הוא ששכח בתפלה ראשונה ההבדלה