ברוך מרדכי חלק ב רנ

תפלת שבת והבין אך ע"ז הקש' לי תלמידי חביבי הבחור המופלג ומובחר בתורה כבוד מו"ה צבי הירש גרינבוים נ"י הא להדיא נקט בגמרא דמהדרינן לי' כדאמר למימר' כיון דלא אבדיל בקיימתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה הרי מקושית הגמרא ע"כ דמהדרינן לי' עכ"ל וראיתי היטב במהרש"א דכל עיקר קושי' בנוי על זה דנקט כדאמר כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמיא ומהדרינן ליה להתפלל תפלה אחרת בלא הבדל' ולכאור' יפה מעורר ושואל שאלת חכם והשבתי לו מאן יימר הפירש בגמרא בקושיא דקאי ומהדרין ליה על פה, ולענ"ד פרשתי פירש אחר בכוונת קושית הגמרא היא למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמיא דקאמר דלא עלתה לו א"כ הדין ע"כ מי ששכח לומר הבדלה בחונן הדעת דמהדרינן ליה וזה כוונת הגמרא לא על פה דפה בוודאי אין מהדרינן כיון דלא התפלל יותר ממקדם כסברת רבינו יהוד' אלא הגמר' קאי אל הדין בכל ימות השנ' מ"ש וכוונת גמ' למימרא דכיון דלא מבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמיא זה ע"כ מוכח דכמאן דלא צלי דמי דנקט להדיא ראשונה לא עלתה לו וכוונת הגמרא ומהדרינן לי' וא"כ בכל דוכתא במוצאי שבת אם שכח מלומר הבדלה בח"ה מהדרינן לי' דכיון דהוה כלא צלי ככה הדין ע"כ מהדרינן וא"כ קש' ורמינהו ואף קצת דחוק דמשמע מפשוטו דקאי אשלפניו ה אבל מ"מ יוכל גם לומר כן ואינו מדוייק מגמרא נגד סברת רבינו יהודא אבל מדברי רב אלפס דקאמר בהדיא הלכך בעי למהדר שפיר דייק ודוק היטב, גם בענין זה מצאתי בצל"ח שכתב על שאר מוצאי שבת ונכון שכונתי:

ועיין בביאר מרדכי גם הוא מפרש קושית הגמרא בדרך הזה דקשי' הוא טעמא דלא מהדרינן מצד דלא הבדיל וביארתי כוונתו גם על דרך זה וניחא דברי:

וראיתי בביאר מרדכי שהוא מתרץ קושית מהרש"א דמתוך הגמ' נמי מוכח הכי וז"ל, ולע"ד נראה דבלא דברי הרי"ף הא דה"ט דמיירי שכיון בראשון להתפלל במוצאי שבת וכיון דלא הבדיל בראשון לא יצא למוצאי שבת וגם לשבת לא עלתה לו ה"ט דאין להקדים השלמה אלא משום שלא כיון כלל לשם שבת בראשון אלא לשם מוצאי שבת אבל בלשון הרי"ף כמבואר דאדרבה מדלא הבדיל ש"מ דכיון לשם שבת ואפ"ה חוזר ומתפלל ומזה דייק מהר"ם שפיר עיין:

וכוונת דברי קדשו המה טובים דע"כ בלאו דברי הרי"ף הייתי אומר אמת כר"י אם מתפלל ולא הזכיר של ר"ח במנחה אל יתפלל עוד בלילה דלמה יתפלל הלא כבר התפלל מנח' לבד ואי שלא הזכיר א"כ אין מרויח כלום במוצאי ר"ח הרי לא יזכיר עוד תפלת יעלה ויבוא ותפלת מנחה כבר התפלל משא"כ פה בגמרא ע"כ צריך לחזור ולהתפלל תפלת שבת אף שכבר התפלל תפלת שבת ואינו מייתר כלום אבל לפי ביאור מרדכי ע"כ לא התפלל של שבת כלל דלא היה כוונה כלל לשם שבת אלא כוונתו היה למוצאי שבת א"כ שפיר דניתר בהתפלל עוד הפעם לשם שבת דראשון לא הי' לכוונת שבת כלל ועכשיו מתפלל שפיר לכוונת שבת משא"כ רבינו יהוד' איירי בכיון להתפלל תפלת מנחה רק דלא אמר יעלה ויבוא בזה שפיר קאמר דלא מיתר כלל משא"כ הרי"ף דנקט דאדרבה מדלא הבדיל ש"מ דכיון לשל שבת ואעפ"כ אמר דיתפלל עוד הפעם לרי"ף שפיר מוכח אף דלא מייתר כלל בתפלתו אעפ"כ מתפלל עוד הפעם כן תוכן כוונת ביאור מרדכי והוא ישר:

ולכאור' צריך לי עיון על דברי ביאור מרדכי הלא מצות אין צריכות כוונה וא"כ מה בכך אם לא כיון לשל שבת אעפ"כ יצא אבל כבר מוכח כתוס' לעיל דף י"ב ד"ה לא אתי' נהמא דהקשה הר"ר יעקב מה לי אם פתח בחמרא וסיים בשיכרא הלא מצות אין פ"כ והיה אומר הר"י דהיינו כשמע תפלה אחורי בהכ"נ ולא נתכון לצאת אבל היכ' דנתכוין לברך על היין ונמצ' שכר לא מהני וא"כ מוכח להדיא היכא דאיכא כוונה להיפך לא מהני ע"כ שפיר אם מתכוין לשם מוצאי שבת ע"כ דלא יצא לשם שבת והר"י לשיטתו יש לומר גם לעיל תר"י רבינו יהודא וגם פה רבינו יהודא ונעלה מאוד:

ואפשר בזה לומר גם אם לא הבי' הרי"ף פה ככתב' וכלשונו אלא לרי"ף לשיטתו אף שהרי"ף לא יהי' מפ' כלל דכיון דראשון לשם שבת אעפ"כ גם מהרי"ף ג"כ משמע מלישנא דגמרא מדוייק דיחזור ויתפלל דלא כרבינו יהודא דלרי"ף בלאו הכי לא שייך לומר סברת ביאור מרדכי דאיירי בגמרא דראשון התפלל לשם מוצאי שבת לכן לא יצא בזה לשם שבת הרי הרי"ף פסק לעיל לא לאת' נהמי ועיין תוס' בפירש רב אלפס השתא דלא איפשט איבעי אזלינן לקולא ואפי' פתח בחמרא וסיים בשכרא יצא אלמא אף בכוונה להיפך סובר הרי"ף דיצא וא"כ עדיין מדוע חתר ומתפלל בשל שבת וע"כ דחוזר אפילו בלא ייתר כלל אבל תוס' שפיר הביא פה כל לשון הרי"ף פה דיותר מדוייק ונכון:

ויש לומר דרק שם דסיים עכ"פ בשכרא והיה בסוף כוונ' לכן יצא אבל פה איירי דהתפלל כל תפלתו בלא כוונ' כה"ג גם הרי"ף מודה דצריך לחזור ולהתפלל ולפי"ז רק ראית התוס' מלשון הרי"ף פה דנקט להדיא דראשון לשם שבת ואעפ"כ חוזר ומתפלל. ובדבר הזה אמינא אנא להמתיק ביתר שאת דברי ביאור מרדכי וזכותו יגן עלי כי לכאורה צריך להבין על דבריו איך קאמר בלא דברי הרי"ף ה"א דה"ט דמיירי שכיון בראשון לתפלת מוצאי שבת וכיון דלא הבדיל בראשון לא יצא למ"ש הרי כיון דלא הבדיל בראשון ע"כ גלי דעתו דלא כיון לשם חול דאל"כ הו"ל להבדיל ואיך שייך להביאור מרדכי דככה הו"א האיך שייך בזה אם הוא בכוונה כיון להדיא להתפלל חול ומדוע לא הבדיל אם מתפלל בכוונה למוצאי שבת איך שייך שלא יבדיל אלא ע"כ מדלא הבדיל ע"כ כוונתו היה לשם שבת וע"כ זה סברת הרי"ף וביותר מדהבדיל בשני וא"כ איך נעלם סברא הזאת מגמרא אבל יש לומר דהייתי אומר דהגמרא איירי באמת כאשר התחיל להתפלל התפלל לשם חול וע"כ נזכר שלא התפלל לשם שבת ושכבא לאתה חונן כבר נזכר דלא התפלל של מנחה בשבת ורוצה בתשלומין בתוך התפלה וכיון בכוונתו מאתה חונן ולמעלה לשם שבת ולכן לא הבדיל באתה חונן אבל עד אתה חונן היה כוונתו לשם מוצאי שבת וא"כ הוה כאשר פתח בחמרא וסיים בשכרא דלא יצא כאשר באמת פסק שם הר"י דלא יצא וא"כ שפיר דברי ביאור מרדכי בה"ג הו"א דחוזר ומתפלל משום זה דמייתר דהיה מתפלל בכוונת לשם שבת מיד בתחלה. אבל להרי"ף שפיר דייק מדלא אמר הבדלת בתוכן הדעת ע"כ כיון בראשון לשם שבת לכל הפחות מאתה חונן ולמעלה כיון לשם שבת ואף עפ"כ אמר הרי"ף דיחזור ויצלי ורי"ף לשיטתו בה"ג לא מייתר כלל דרי"ף לשיטתו סובר פתח בחמרא וסיים בשכרא דיצא וא"כ גם כאן כיון דעכ"פ סיים בשל שבת דע"כ כשהגיע לאתה חונן ולא הבדיל ע"כ לשם שבת היה מתפלל ולרי"ף בת"ג יצא ואעפ"כ חוזר ומתפלל של שבת ושפיר דדייק מהרי"ף אף דלא מייתר כלל ומתפלל מה שכבר התפלל אעפ"כ חוזר ומתפלל ודוק היטב ודברי ביאור מרדכי לפי דברי יותר מובנים ויזכור גם שמי מרדכי לטובה. שוב ראיתי בביאור מרדכי שמפרש לתרץ קושית השני של מהרש"א על פירש רש"י שהקשה בלא ה"ט נמי ב' לא עלתה לו לשל שבת כיון דחובה צריך