ברוך מרדכי חלק ב רמט

ודוק וחזור תוס' כסדרן ותבין כוונ' התוס' שסיים במזיד הוי מעוות שלא יוכל לתקן וכיון להנ"ל כאשר ביארתי וזה סמיכת התוס' ודוק לחדודי ואי דזהר משום זה משום דשכר תפלה בזמנה לא קיבל זמנין תריד ולא איכפת לי' בקבלת שכר תפלה:

ולפי עניית דעתי יש נספקתא חדשה בזה הענין מאחר שמוכח מע"י ובפ"מ דטעמ' דתוס' היא דלא יוכל להשלים אחר שני העלות דהו' כמזיד יש לי ספק הנה מוכח בדין בשעת התשלומין צריך הראשונה להיות לשם חובה והשני יהיה לתשלומין ואם היפך לא יצא כן משמע מגמרא לקמן כגון דלא הבדיל בקמייתא גלי דעתו וכן באורח חיים סימן ק"ח סק"א טעה או נאנס מתפלל שתים הראשונה לשם מנחה והשניה לשם תשלומין ואם היפך לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה:

ולפי"ז אם הוא היפך תפלתו והתפלל בראשונה לשם תשלומין אז ע"כ הדין דיחזור ויתפלל אותה שהיא לתשלומין ואם טעה שכח אותה תפלת של תשלומין שצריך לחזור ולהתפלל והוא שכח ולא התפלל אם יוכל להשלים אותה בעת מעריב וכגון ששכח להתפלל שחרית ואז הדין שצריך במנחה להשלים להתפלל הראשונ' לשם שחרית והשניה לשם מנחה צריך לחזור ולהתפלל לשם תשלומין ושכח לא ולא התפלל לשם תשלומין ונזכר רק בתפלת מעריב אם בהאי גוונא אמרינן דיחזור ויתפלל שתים כיון דעיקר החיוב תפלה שלו הוא ששכח שחרית והרי כבר עבר שני תפלות או דילמא כל היינו טעמא רק משום דהוה כמזיד טעה ב' פעמים הוה מזיד, ויש לומר דווקא אם גם בפעם שני לא התפלל כלום אבל אם גם בתשלומין היה מתפלל שני פעמים רק דטעה בסדר ולא נתגלה לו עד המעריב בה"ג מקרי רק שוגג ויש תשלומין אף בתפלת מעריב בתר שני תפלות וספק אצלי ורוחב לבב ירחב וה' הרחמים יאיר עיני בתורתו הקדושה:

הנה לפי מאי דביארנו לעיל בשם פ"י ובפר"מ דה"ט דלאחר ב' תפלות דלא ישלים עוד משום דשכח ב' תפלות חשיב כמזיד נראה לי לומר דין חדש לדעת הטור סי' רל"ד שהבי' דברי הגאון דאף אם היזד יש לו תקנה להתפלל ולהשלים כתב הב"ח שם היינו דווקא במנחה משום שטריד בעסקיו כל היום א"כ אף שפשע ולא התפלל מנחה הוה כשוגג ולכך יש תשלומין אף במזיד משא"כ ערבית ושחרית דאסור לו לעסוק במלאכה עד שיתפלל א"כ מזיד הוא ואין לו תשלומין כן ראיתי בספר מגן גבורים שהבי' דברי הב"ח ומעת' לפ"ז יש לי לומר דין חדש אם שכח מלהתפלל שחרית וטעה בשחרית ולא התפלל ואז ג"כ במנחה לא התפלל תשלומין אם רשאי במעריב להתפלל תשלומין של שחרית שיש לומר אף ששני פעמים הוה כמזיד אבל בתפלת מנחה אף דהוה מזיד גמור אף על פי כן מותר לו להשלים בתפלת מעריב א"כ הכי נמי דאף אם שכח שני פעמים הוה כמזיד הא מזיד גמור ג"כ בתפלת מנחה יוכל להשלים תפלתו במעריב וא"כ ה"ה הכא דלא מקרי מזיד גמור אף בשכח שני פעמים משום שטריד בעסקיו כל היום הוה כשוגג ורשאי אף לאחר שני תפלות להשלים או דילמא כיון דבשחרית כבר טעה והיה לו פנאי כל היום מ"מ מקרי מזיד וגרוע יותר מאשר מזיד בתפלת מנחה משום טרדות אבל אעפ"כ חשב כשוגג משא"כ אם כבר שחרית לא התפלל הו"ל ליקח מועד כל היום ולהתפלל מנחה גדולה ולהשלים תפלת שחרית וצ"ע:

ע"ב ת"ר למימרא וכו' ולכאורה הקשתי דלמא הא דנקט כמאן דלא צלי דמי היינו משום שסובר תפלת ערבית חובה משא"כ ברייתא סובר דאין מחזירן היינו משום שסובר תפלת ערבית רשות כמו שהקש' התוס' על יעלה ויבוא דלומר משום זה אין מחזיק משום ת"ע רשות והיה נראה לומר במוצאי שבת לכ"ע ת"ע חובה כדי שיזכיר הבדלה בחונן הדעת וכן ראיתי דמיון במס' יומא דף פ"ז ע"א אור יום הכפורים וכו' ר"ג משום אבותיו מתפלל שמונה עשרה שלימות מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת ובכן הכי נמי ת"ע במוצאי שבת חובה תקנו כדי שיאמרו הבדלה בחונן הדעת:

ובהיות כן יש לתרץ קושית התוס' שהזכרנו למה טעם דאין מקדשין החודש בלילה תיפוק ליה ת"ע רשות ולהנ"ל ניחא דצריך למוצאי שבת אם ר"ח במוצאי שבת בה"ג ת"ע חובה אבל לאחר העיון אמרתי לדחות דברי זה דהא מבואר שם יומא דברי רב תפלת נעילה פוטרת את של ערבית רב לטעמא דאמר צליתא ותילתא היא וכיון דצלי ליה תו לא צריך הא להנ"ל ע"כ מימרא דרב דאמר דאין מחזירן משום שאין מקדשין החודש בלילה ומהכא ע"כ מוכח דרב סובר גם במוצאי שבת רשות דאם הוא אז חובה מצד הבדלה א"כ גם במוצאי יוה"כ הו' לי' חוב' ולהתפלל מעריב משום הבדלה בחונן הדעת ורב סובר דפטר וצ"ע:

ועל עיקר קושית התוס' דהקשה לרב דאין מקדשין החודש בלילה מדוע לא משני פה כמו שמשני הגמרא ביומא לדברי האומר חובה קאמר אלמא דהו"ל לגמרא לפרש ולהקשות כן ולתרץ לדברי האומר חובה קאמר ומדוע לא הקשה כן ש"מ דניחא ליה הכי ושפיר מקשה התוס' וגם הלכתא אהילכתא קשיא:

הנה לעיל הבאתי לתרץ קושית התוס' דנ"מ בע"ח מלהתפלל מנחה דצריך ע"פ הדין בתשלומין בליל' לומר יעלה ויבוא וא"כ נ"מ להנ"ל הנה האיר ה' את עיני וראיתי במגן גבורים כן שהוא אומר באמת אם שכח לא אומר יעלה ויבו' לאומר' בליל' ועיין מ"ג סי' ק"ח סק"ז תמצא מבורר היטב עיין היטב בכל דבריו שם:

ע"ב תוס' ד"ה טעה ולא התפלל וכו' כ' ר' יהוד' וכו' ומיהו ברב אלפס לא משמע כן דאפילו היכא דאינו מרויח כלום צריך להתפלל פעם אחרת אע"ג שלא יחזור ויתפלל פעם שני' יותר מבראשונה עיין ותקשה המהרש"א דמתוך הגמרא נמי מוכח הכי, ונראה לענ"ד מתוך הגמרא אינו מוכח כלל כי יש לומר דהגמרא רק נקט שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו והיפסד התפלה אבל זה לא נקט בגמרא דיחזור ויתפלל באמת יש לומר כסברת התוס' רבינו יהוד' דאל יחזור ויתפלל כיון דלא יתפלל יותר מבראשונה למה יתפלל עוד הפעם והגמרא רק אמר דהפסיד תפלתו ולא עלתה לו אבל הרי"ף נקט בפירוש הלכך בעי למהדר ולצלוי זימנא אחריתא וע"כ נקט בהדיא דיתפלל עוד הפעם שפיר דייק התוס' ונכון שוב מצאתי עד הנה בצל"ח ושמחתי בו:

ואני הוספתי בהיות כן מתורץ נמי אידך קושית מהרש"א שהקשה לעי' רש"י בד"ה שניה עלתה לו ובשני נמי לא עלתה לו לשל שבת והואיל והבדיל בה גילה וכו' והקשה המהרש"א בלאו ה"ט נמי לא עלתה לשל שבת והיינו מטעמא דראשונה לא עלתה לו שאין לו להקדים תפלה שעבר זמנה אם השניה תעל' לו לשל שבת ע"כ שיהי' צריך להתפלל אחרת של מוצאי שבת וזה לא יוכל מפני שאין רשאי להקדים התשלומין לתפלת חובה עיין:

ולהנ"ל נעלה הא פרשתי בגמרא דע"כ לא תכלל עוד הפעם כלל והפסיד תפלה אחת וא"כ היה יוכל לומר דהשני' שפיר עלתה לשל שבת ואי דלא יוכל אח"כ להתפלל לשם חובה הרי לא יתפלל אח"כ כלל וכלל ולכן צרך רש"י לפרש דטעמא הוא דעלתה לשם חובה משום דהבדיל בה ולא יעלה לשבת והפסיד