ברוך מרדכי חלק ב רמח

טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירן אותו וקשה לי דילמא סובר זה הברייתא כמ"ד תפלת ערבית רשות ובריי' זה סובר כמוכח בצל"ח דחובה וכיון דרשות אין מחזירן אותו אלא ע"כ דהגמרא היה מקשה אליבא דמ"ד ת"ע רשות שהוא להלכה כן וצ"ע:

ראיתי נסתפקתא הובא בפרי מגדים אשל אברהם סי' ק"ח סק"ב וז"ל נסתפקתי בספק התפלל שחרית או לא ועבר הזמן שחרית אם במנחה משלימה או לא דשמא לא תקנו רק בוודאי לא התפלל השלמה אבל בספק לא נהי בזכר בזמנו חוזר ומתפלל אבל עבר זמנה אעפ"י ששגג בזה לא תקנו השלמה על הספק ועיין ולענ"ד לכאורה היה נראה לפשוט מדהקשה הגמרא מיתבי מעוות לא יוכל לתקן וכו' זה שבטל ק"ש או תפלה של שחרית ולהנ"ל יש לומר דילמא אייר' בה"ג דבשחרית הי' מסופק אם התפלל או לא התפלל והיה הדין לחזור ולהתפלל והוא ביטל זה ולא חזר והתפלל בזמנה בה"ג הוי מעוות לא יוכל לתקן דבה"ג על הספק לא תקנו ורק השלמה על וודאי תקנו אבל יש לומר אף אם ביטל במזיד יש לו תקנה בתשלומין והכא איירי שביטל במזיד אלא דרק ביטל הספק דהיה לו ספק אם התפלל בה"ג לא משלים ואין לו תשלומין אלא ע"כ נראה בה"ג נמי תקנו דיוכל להשלים תפלתו:

ובזה נראה לי עוד יותר כי יש לי ספק יותר דהנה בפרי מגדים רק הביא הספק אם עבר זמן שחרית ולא נזכר עד המנחה זה הספק שלו, ולע"ד אף אם בה"ג אמרינן דתקנו דמשלים בתפלת מנחה ועדיין יש לי ספק הא במזיד מוכח פה דאין לו תשלומין ואך בה"ג אם היה מסופק בשחרית אם התפלל או לא ונזכר עוד בזמנו שספק לו ולא התפלל עוד הפעם בה"ג אם יש לו תשלומין במנחה אם מקרי זה כמזיד אשר לא התפלל כלל ובה"ג נקרי פושע או לא דלא מקרי מזיד גמור מאחר דספק לו אם התפלל או לא ולא הוה כמזיד גמור אשר לא התפלל כלל ובה"ג יש לו תשלומין ולהנ"ל ע"כ גם זה מוכח דבה"ג יש לו תשלומין דאל"כ הוה לי' לתרץ דאיירי בה"ג במזיד מדקאמר סתם דביטל במזיד דוקא בה"ג בלא התפלל כלל אבל במתפלל בספק לו יש לו תשלומין וכל אלה צ"ע ואולי דומיא דק"ש דתנא שם דאיירי בוודאי ולא בספק א"כ לפ"ז גם במסקנא קשה הא ק"ש אף בשוגג אין לו תשלומין יעיין בצל"ח:

אך לאחר העיון אמרתי עדיין נסתפקתא של פרמ"ג במקומ' עומדת והוא לשיטתו שפיר מסופק דפרמ"ג סי' ק"ז באשל אברהם סק"א כתב ויראה בערבית בה"ג בספק אם התפלל וודאי יש לומר אין חיוב לחזור ולהתפלל דקבעו חובה בוודאי אבל לא בספק ולענ"ד נראה ראיה לדבריו מלישנא דר' יוחנן לעיל דאמר והלואי שיתפלל אדם כל היום כולה מילת כל היום מוכח דווק' כל היום יוכל להתפלל עוד הפעם אבל לא בלילה דבלילה תפלת ערבית רשות וכל היום בא למעט הליל' והנה לפ"ז עדיין יש לומר בספק התפלל שחרית דלא יוכל במנחה להשלים בה"ג לא תקנו להשלים, וא"ת א"כ מאי מקשה הגמרא מעוות לא יוכל לתקן בספק התפלל בה"ג לא הוה יוכל לתקן כהנ"ל הא פה ע"כ קתני תפלת ערבית ובתפלת מעריב ע"כ לא יוכל לאיירי בספק אם התפלל מעריב הא בספק אפילו בזמנה לא צריך לחזור ולהתפלל כי תפלת ערבית לא קבעי חובה בספק אם התפלל כפרי מגדים הנ"ל:

ובהיות כן נראה לי ראיה לפר מגדים הנ"ל דבספק אם התפלל מעריב לא מתפלל עוד הפעם כיון דתפלת ערבית רשות הוא דאל"כ קשה מנ"ל הגמרא פה להקשות ולא מתרץ כהנ"ל אלא ע"כ מוכח בספק במעריב לא צריך לחזור ולהתפלל:

הצל"ח הקשה על תוס' דחידוש לן דאחר ב' תפלות אין תשלומין ולפי זה קשה מאי קא מקש' הגמרא מברייתא דמעוות לא יוכל לתקן דלמא הך ברייתא מיירי שעבר ב' תפלות, ולענ"ד נראה בטוב טעם לתרץ דהתוספ' במתק לשונו שפיר היקדם וסיים בדבריו כאשר אמר כדי שלא יהיה קשה כהנ"ל ויעיין פ"י שקאמר דצריך עיון מדוע אחר ב' תפלת לא יוכל להתפלל ומתרץ דהוה כפושע בשביל ששכח יעיין שקאמ' ב' פעמים הוה כפושע כדאשכחן בביצה בעובדא דהאי סמיא בשביל ששכח ב' פעמים קרא לי' פשע כ"ש דהוי בשני פעמים ששכח פושע ולפי"ז אמר הפ"י דאתי שפיר המשך התוס' דאסקי אפילו תפלה אחת דביטלו כמזיד קרי לי' מעוות לא יוכל לתקן ונראה מזה שנתכוונו למאי דאמרינן דתפלה אחת במזיד ושכח שני פעמים בשוגג חד טעמא וחד דינא אית להו יעיין פ"י וגם בפרי מגדים סימן ק"ח במש"ז סק"ה כתבו עיין תוס' ברכות כ"ו ד"ה טעה כתבו שלא מצינו שתקנו במזיד אפי' פעם אחת משמע דהא דעבר זמן ב' תפלות פושע מקרי דלא נזכר בב' זמנים כמו בביצה וכו' הרי ג"כ מכוין להדיא כפ"י הזה:

ולפ"ז מתורץ קושית הצל"ח דהקשה דילמא הך בריי' איירי בביטל שני תפלות בה"א דעדיין לא ידענין מתירן הגמרא דהכא איירי שבטלו במזיד וע"כ הוא סובר אין חילוק בין מזיד לשוגג כמו במזיד אין תקנה כן נמי בשוגג אין תקנה וע"כ לא יוכל לתרץ דאיירי דעבר ב' תפלות א"כ קשה מ"ש שני תפלות וחדא אם יוכל לתקן בפעם אחת ה"ה שתים ורק למסקנא דסבר ואסקינן דיש חילוק בין ביטל שוגג לביטל במזיד דמזיד אין תקנה שפיר ג"כ אמרינן בביטל שני תפלות לא שייך לתקן דגם זה הוה כמזיד כסברת התוס' ודוק היטב:

ולענ"ד נראה עוד מילתא בטעמא דאם אמרינן גם במזיד יוכל להשלים א"כ בקל יבוא לידי עבירה שיאמר עוד פנאי למחר להשלים ולהתפלל וגם למחר יאמר כן וכבר אמרי' עד חצו' כדי להרחיק מן העביר' כן נראה סברא פה לומר דאם במזיד יוכל להשלים אז נמי אחר שני תפלות יוכל להשלים ותמיד ידחה מדחי אל דחי עד שלא יתפלל כלל ובכן ממ"נ יבוא לידי קלקל אם יתקנו אם מזיד ולא התפלל בלילה יתפלל למחר להשלים יבוא קלקל מצד אחר כי יאמר עוד פנאי ואם יאמר דלא ישלים במזיד אזי הקלקל בזה התפלה וזה הפירש מעוות לא יוכל לתקן דאם יאמר ביחיד עוד יתפלל אזי מעוות באידך גיסא דיאמר עוד פנאי למחר וידחה מלהתפלל וזה הוא הלשון דלא יוכל לתקן והבין והיינו במזיד אבל לשוגג לא גזרינן דהא שוגג הוא ובוודאי אל ידחה וישלים מיד בתפלה שלאחריו:

ותוס' בחר לתלות אחר שני תפלות הוה כמזיד דאם אמרי' דלא ישלים במזיד אזי גם אחר שני תפלו' אפי' בשוגג דכל טעמא דלא יוכל לתקן דאם לא יתפלל במזיד אזי אז לא יתפלל ג"כ אחר שני תפלות אפי' בשוגג דכל טעמו דלא יוכל לתקן משום דגם אחר שני תפלות לא יתפלל אבל אם גם במזיד היה מותר רק אחר שני תפלות אבל לא ביותר א"כ עדיין אינו קלקל כי דמתירא דיפשע גם למחר וישכח ואז לא יוכל עוד להתפלל אלא ע"כ סברת התוס' אם במזיד מותר אז בוודאי אחר כמה תפלות נמי מותר ואם כן שפיר שייך מעוות לא יוכל לתקן לכן אמרו במזיד אסור וה"ה דאפילו אחר שני תפלות דהוה כמזיד אבל בשוגג יוכל להשלים בתפלות למחר ולא שייך דיפשע דבשוגג לא גזרינן וע"כ לא יפשע דבמזיד באמת לא רשאי להתפלל