ברוך מרדכי חלק ב רמז

דהוא רשות והא דקאמר בר"ח לפי שאין מקדשין החודש בלילה י"ל כאשר תירצתי ופרשנו לעיל לתרץ ונכון וישר. ולענ"ד יש לומר תוס' דמקשה פה ועוד קשה שאמר לקמן טעה ולא התפלל יעלה ויבוא אין מחזירן משום דאין מקדשין החודש בלילה תיפוק ליה דהוה רשות, ולכאורה צריך להבין הלא הקושיא הזאת לא שייך פה כלל וכלל אלא הקושיא היא על רב דסבר ת"ע רשו' והא קאמר לקמן לפי שאין מקדשין החודש בליל' ואינו ענין פה כלל ולקמן הו"ל לתוספ' להקשות ואין לו שייכות פה כלל ופה רק קושיא ראשונה שייך אבל הקושיא שניה הוה ליה לקמן להקשות ואין פה שום שייכות. ולהנ"ל יש לומר דיש שייכות דלכאור' יוכל לתרץ כאשר הבאתי אם לא התפלל יתפלל שחרית שתים כיון דחכמים תקנו להתפלל ערבית ויהי' ג"כ כמו תפלת מעריב רשות גם למחר בשחרית מתפלל שתים ג"כ רשות, אבל לפי זה קשיא למנ"מ אמר רב תפלת ערבית רשות הלא לכתחילה. ע"כ צריך להתפלל מעריב כתקנת החכמים ואם שכח יתפלל עוד הפעם כמו אם שכח תפלת שחרית אבל יש לומר דאמר משום זה רשות דאם טעה ולא היזכר בחוה"מ מעין המועד במעריב או בשבת בלילה בה"ג כיון דהתפלל אין מחזירן אותו אבל לכן הקשו התוספ' גם זה ליתא הרי חזינן מצד תפלת ערבית רשות ע"כ צריך להחזיר בה"ג נמי ועוד קשה לקמן אמר טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירן דאין מקדשין החודש בלילה ותיפוק ליה דתפלת ערבית רשות הלא ע"כ מצד ערבית רשות אעפ"כ מחזירן אותו וה"ט יש לומר כאשר תירץ הרי"ף כיון דכבר צלי משוי עליו חובה ואם כן ע"כ לא שייך לומר בה"ג נ"מ דלכן אמר תפלת ערבית רשות ואם כן קשה מהך דהכא כיון דגם טעה ולא התפלל כלל מתפלל שחרית שתים וא"כ גם לענין זה אין נ"מ, וקשה א"כ למנ"מ אמר תפלת ערבית רשות וע"כ הוא כיון לזה דאם טעה ולא התפלל כלל דאז לא משוי עליו חובה בזה הלילה אין צריך לחזור ולהתפלל שחרית שתים ושפיר הקשה ושייך זה עוד לקושיא ראשונה ודוק. על זה תירץ התוס' הא דאמרינן תפלת ערבית רשות לנפקא מינה אחרינא דיש מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרינן דידחה תפלת ערבית מפניה אבל לחנם אין לו לבטל. וכאשר אני תירצתי לא צריך זה הנ"מ כי יש לומר לעולם הנ"מ אם לא היזכר בחול של מועד בערבית לא מחזירן בלילה כיון שהוא רשות ולא שייך דעשו חובה דהוא מתפלל רק לרשות וכן בשבת וכן ביו"ט לא מחזירן ולכן נקט תפלת רשות והא דקשה א"כ למה קאמר לפי שא"מ החודש כבר תירצתי בחול בערב חודש ושכח מנחה אז מתפלל בתפלת תשלומין יעלה ויבוא ונכון כי בה"ג צריך טעמא דאין מקדשין החודש בלילה ודוק היטב בכל אלה ותבוא למכוין. גמרא מ"ש דאמר רב הונא אמר ר"י טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית ב' והקשה הפ"י א"כ הך מימרא דר"י טעה ולא התפלל שחרית ולא התפלל ערבית למה לי הרי שמעינן מכ"ש מהכא ממנחה, והנראה לענ"ד ליישב דהנה הקשתי על הגמ' פה דהקשה מעות לא יוכל לתקן וחסרון דלא יוכל להמנ' מאי מקשה הגמרא הא ר' יוחנן סובר דע"כ צריך למסמך גאולה לתפלה בערבית ושחרית ואם כן הכא איירי דרק ביטל תפלת י"ח ואם כן שפיר גאולה לתפלה לא יוכל להשלים מה שלא הסמיך וא"כ מסמיך גאול' לתפל' היפסד ואם גם דמתפלל עוד הפעם לא סמך גאולה לתפלה וזה לא יוכל לתקן וראיתי בספר שם אהרן שגם הוא צידד כסברא הזאת דזה הוא הפסד דלא יוכל למסמך גאולה לתפלה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר כיון דבסוף שמונה עשרה סיים יהיה לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך צורי "וגואלי" ור' יוחנן תיקן דזאת יאמר בסוף ובזה יסיים יהי' לרצון לבסוף יאמר יהי' לרצון ומיד מתחיל התפל' של התשלומין ככה הדין תחילה לשם חובה ואחר זה מיד לשם תשלומין וא"כ עדיין הוא מסמיך גאול' לתפלה מקיים צורי וגואלי ומיד מסמיך תפלת שמנה עשרה והוי התפלה סמוך לצורי וגואלי, ובהיות כן יש לי לומר להכי תיקן רבי יוחנן גם בסוף לומר יהיה לרצון וכו' צורי וגואלי להיות אם שכח להתפלל שחרית ישלים בתפלת מנחה דיהי' בתשלומין נמי מסמיך גאולה לתפלה והא דלא תיקן ר' יוחנן מעיקרא לומר יהיה לרצון או דיתקן אז אם יחזור התפלה לתשלומין שיאמר אז מעיקר יהיה לרצון אמרי פי הוא כמו שביאור גמ' לעיל משום דדוד נמי אמר י"ח פרשת עיין. ומזה ראיה לשיטת דתשלומין התפלה לא יאמר עוד הפעם אשרי דאם יאמר אז לא הוי מסמיך גאולה לתפלה וכן נוהגין דלא אמרי' עוד הפעם אשרי. ובהיות כן נראה לי טעם נכון דלכן פסקינן דראשון צריך להיות לשם מנחה ואחר כך לשם תשלומין דשחרית דאז שפיר שסיים תפלת המנחה יהיה לרצון וכו' צורי וגואלי הוי נמי גאולה לתפלה בהשלמה אבל אם הראשון לשם תשלומין דשחרית א"כ אין כאן סמיכת גאולה לתפלה בהשלמה אבל אם הראשון לשם תשלומין דשחרית אם כן אין כאן סמיכת גאולה לתפלה ולכן ראשון לשם חובת ודוק. ובהיות כן מתורץ היטב קושי' פ"י הנ"ל דיש לומר דהא גופא קמ"ל דהו"א דווקא תפלת מנחה יש תשלומין כי בתפלת מנחה לא שייך למסמך גאולה לתפלה לכן יש להשלים תפלת מנחה במערב משא"כ בתפלת שחרית ותפל' מערב דצריך סמיכת גאולה לתפלה לזה אין תקנה להשלים לכן קמ"ל גם לזה יש תקנה בתשלומין כי גם זה יוכל למסמך ע"י תפלה בסוף יהיה לרצון צורי וגואלי ואף אם גם יאמר בסוף עושה שלום יש לומר דהוי כגאולה אריכתא כי בגאולה ע"כ צריך השלום ועל ידי השלום יבוא הגאולה כמוכח בבשורת אליהו מבשר שלום משמיע ישועה. ובהדי זה אמרתי ליישב תמיהת הצל"ח שהצל"ח הובא נסתפקתא בשכח ולא התפלל מנחה שמתפלל ערבית שתים איזה מהן יקדים לדידן דקיימ"ל תפלת ערבית רשות וא"כ יש מנחה מעלה שהוא חובה זמנה אתה עדיף עיין, ולכאורה ע"כ תפלת מערב צריך להקדים דאז שפיר מסמיך גאולה לתפלה אבל אם תחילה מתפלל עבור מנחה אז במנחה לא צריך למסמך למערב לא יוכל למסמך בתפלה השניה כי היפסק בנתים רב בשמנה עשרה שהתפלל עבור מנחה ולהנ"ל עדיין שפיר יוכל לקיים נסתפקתא גם אם יתפלל שנית לשם מעריב שפיר מאחר דסמך ה' צורי וגואלי הוה מסמך גאולה לתפלה. אמנם גוף הנסתפקתא של הצל"ח כבר הובא בצל"ח שדבר זה הוא מפורש בברייתא ע"ב דמבדיל בראשונה הרי צריך להקדים ערבית ברישא ואמר שיש לדחות אולי ברייתא זה ר' גמליאל הוא דס"ל לקמן לקמן דף כ"ז ע"ב גם ערבית הוא חובה אבל ר"י דסובר רשות יש להסתפק יעיין. ולענ"ד נראה דע"כ גם זה ליתא דאם אמרי' דזה הברייתא כר"ג תפלת ערבית חובה קשה לי מאי מקשה הגמרא לקמן למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה ורמינהו