ברוך מרדכי חלק ב רמו

ובזה נראה לענ"ד ניחא הרמב"ם דפסק ריש פרק הלכות תפלה תפלות נגד תמידן תקני לכן באמת פסק תפלת ערבית רשות ולענ"ד הא בהא תלי' ולפ"ז אם המתניתן פה סובר כתירוצי דתפלות אבות תקני א"כ ע"כ סובר המתני' תפלת ערבית חובה וזה לא שייך במתני' דנקט ותפלת הערב אין לה קבע ומפ' בגמרא כמאן דאמר תפלת ערבית רשות ועדיין צריך עיון ומחוורתא כתוס' תפלת ערבית רשות רק לגבי מצו' אחרת והיא עוברת אבל בלאו הכי גם תפלת ערבית חוב' ולכן בדין הוא שיקדים ערבית למוספין ביון דערבית היא תדיר וגם היא חובה ולכן בדין הוא שיקדים, אך מה שקאמר במתניתן ותפלת הערב אין לה קבע ע"כ כוונתי היינו לדחו' הוא רק רשות ולכן נקט אין לה קבע רש"י ד"ה במנחה היינו אחר חצות מה בעי רש"י בזה ומדוע מפרש רש"י אחר חצות דילמא מנחה קטנה, ולענ"ד נרא' דאל"כ קשה מאי מקשה הגמ' שחרית מתפלל מנחה שתים דילמא דווקא במנחה משום שאינ' זמן תפלת מנחה אז רשאי להתפלל גם שחרית אבל באמת שלא בזמן תפלה אסור להתפלל אלא עד חצות וכמו כן הקשה הטו"ז סימן פ"ט סק"א לדברי הב"י דילמא אין הכי נמי עד חלות אלא דבמנחה עדיף טפי כיון שהוא זמן תפלה, ויעיין פנ"י שהקשה כן דמשמע דווקא מיירי בזמן תפלה ומנחה קטנה על זה פירש רש"י מנחה היינו אחר חצות מיד אחר חצות דייקא מיד אחר חצות איכא זמן תפלת מנחה אם כן שפיר מקשה הגמרא דע"כ רשאי להתפלל אחר חצות מיד ומדוע קאמר עד חצות הא גם מיד לאחר חצות רשאי להתפלל שחרית כיון שהוא זמן תפלת מנחה הא ומיד אחר חצות מתחיל תפלת מנחה וכמו שמפרש המג"א סימן פ"ט סק"ה דמתחיל הזמן מנחה מיד אחר חצות וראיה למג"א מפה רש"י לאפוקי אם היה מתחיל רק חצי שעה אחר חצות אז לא היה הגמרא יוכל להקשות דהייתי אומר דווקא בזמן תפלת מנחה רשאי להשלים תפלת ערבית אבל שלא בזמן תפלת מנחה לא ונ"מ חצי שעה לאחר חצות לזה פירש רש"י מנחה מיד אחר חצות מתחיל וא"כ אין נפקא מינה כלל ושפיר מקשה ודוק היטב. תוס' ד"ה טע' ולא התפלל וכו' עוד קש' דאמר לקמן טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירין אותו משום דאין מקדשין החודש בלילה ולמה האי טעמא תיפוק ליה תפלת ערבית רשות, והנראה לענ"ד דמבואר בגמרא דתפלה יש לה תשלומין דהיינו לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ראשון לשם ערבית ושנית לשם מנחה ומבואר באורח חיים אם שכח ער"ח להתפלל מנחה צריך להחזיר גם בתשלומין במערב שמתפלל שני פעמים אחד לשם מנחה וצריך גם בזה להזכיר יעלה ויבוא, ולפי זה אמרתי בה"ג אם שכח בזה להתפלל לשם מנחה יעלה רבוא אז צריך לומר דאין מחזירן משום דאין מקדשין החודש בלילה ואי רק טעם משום תפלת ערבית רשות ע"כ מחזירין אותו דעכשיו הוא חובה דהתפלל לשם מנחה ומנחה חובה היא על זה פירש הגמרא משום דאין מקדשין החודש בלילה ואפילו בה"ג אין מחזירן אותו ודוק ולקמן בגמרא באותו ענין שם הרחבתי וביארתי יותר ומשם תדרשו וראיתי בספר ישועת יעקב סי' קפ"ח הלכות בהמ"ז שרוצה להביא ראיה מהך לשיטת הסוברים אם חל ר"ח בשבת ולא היזכר של ר"ח בברכת המזון ואף בשבת אין מחזירן אותו והביא ראיה מהך דמקשה פה התוס' והרי"ף מהך דנקט ערבית אין מחזירן אותו בר"ח משים דמ"ה בלילה למה לי הך טעמא תיפוק ליה תפלת ערבית רשות וקאמר לכאור' יש נ"מ לענין ערבית בברכת המזון דאם שכח ערבית בברכת המזון של ר"ח אין מחזירן אותו משום דאין מקדשין החודש בלילה ובברכת המזון הוא חובה וצריך לומר בלאו הכי אם שכח של ר"ח בברכת המזון אין מחזירן אותו דליכא חיוב לאכול פת ואמנם קשה דיש נמי נ"מ אם חל ר"ח בשבת דמחוייב לאכול פת משום שבת וממילא אף בשבת אינו חוזר וא"כ יש נ"מ אלא וודאי סבירא ליה לכל הני פוסקים דאף בשבת אם שכח ולא הזכיר של ר"ח בבהמ"ז אף ביום אין מחזירן אותו וא"כ ליכא נ"מ ושפיר הקשו עכ"ל הטהור. ולענ"ד תמה אקר' על דבריו הלא הגמ' קאמר זה המימרא דאין מקדשין החודש בליל' דמשום זה אין להזכיר אם שכחו יעלה ויבוא בשם רב והתוס' דהקשה על רב הקשה דהוא סבר תפלת ערבית רשות ורב לשיטתו הרי בהדיא סבירא ליה לקמן פ"ג שאכלו מ"ט ע"ב לרב דאם טעה בר"ח שחל להיות בשבת ולא הזכיר יעלה ויבוא דמחזירן אותו והקשה הגמרא אלא מעתה שבתות וי"ט דלא סגי דלא אכל ה"נ דאי טעה הדר א"ל אין דקאמר רב שילא אמר רב טעה חתר לראש וכו' אבל פתח חוזר לראש עיין וא"כ רב להדיא סובר בשבת בר"ח חוזר וא"כ עדיין הקושיא הא זה המימרא דאין מחזירן בר"ח בלילה משום דאין מקדשין וכו' הוא בשם רב ועדיין קשה מאי מקשה התוס' והרי"ף הא אליבא דרב שפיר יש נ"מ טובא בשכח בר"ח שחל בשבת בלילה מלומר יעלה ויבוא דאז מצד ברכת המזון חובה צריך להזכיר ולהחזיר אבל משום דאין מקדשין וכו' בשבת ג"כ אין מחזירין אותו ועדיין צריך עיון. והישועת יעקב קיים שם דמדברי הרי"ף והתוס' נראה דאף בשבת שמחוייב לאכול פת אם היזכר בשבת ולא ר"ח אינו חוזר וכו' וע"כ מהך מוכח מדלא תירצו כן. ולענ"ד תמה אקרא הלא לרב שפיר יוכל לתרץ כן דרב בפירש סובר בשבת ר"ח חוזר ודבריו הקדושים מאוד צ"ע ורוחב לבב ירחיב ליישב ומה שצריך לי עוד בלעדי זה הלא מוכח ע"כ מרב דאין מחזירן בר"ח בלילה משום דאין מקדשין החודש בלילה וקשה לי מגמרא שבת דף כ"ד דתני רב אושעי' ימים שבהן קרבן מוסף כגון ר"ח וחוה"מ ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר מעין המועד בעבודה ואם לא אמר מחזירן אותו אלמא רב אושעי' סבר גם בערבית בר"ח מחזירן אותו ולמה הא אין מקדשין החודש בלילה וצ"ע, ואפשר לומר דקאי רק אשחרית ומנחה אבל זה דחוק הלא בפירש נקט ערבית ואפשר דנקט ערבית משום חול של מועד (גם זה דחוק ושם לא שייך אין מקדשין החודש בלילה.) ולענ"ד אם באמת תפלת ערבית רשות ומה"ט הי' ראוי שלא לחזור בלילה כמוכח בתוס' א"כ גם בתפלת שבת או בתפלת מועד או חול של מועד אין מחזירן בלילה כיון דרשות הוא, והי' נראה לי לתרץ גם אידך קושית התוספו' דהקשה לרב דאמר תפלת ערבית רשות למה מחזירן בשחרית להתפלל שתים וע"כ צריך לבאר כוונת התוס' דאם גם בשחרית צריך להתפלל שתים למ"נ אמר רב תפלת ערביה רשות ולהנ"ל יש לומר באמת כיון דתיקן חכמים להתפלל ערבית אף דהוא רשות א"כ אם לא התפלל עבר על ציות החכמי' בשוגג על כן יתפלל שחרית שתים ואית א"כ למאי נ"מ אמר רב שהוא רשות יש לומר לענין זה דאם שכח להתפלל בתפלת ערבית בחוה"מ להזכיר מעין המועד בה"ג אין מחזירן אותו כיון שתפלת ערבית רשות דינא אם לא התפלל כלל אז בשחרית להתפלל שתיים אבל אם לא היזכר יעלה ויבוא והוא התפלל תפלת מעריב בה"ג לא מחזירן כיון דכל תפלה הוא רשות וכן בשבת אם התפלל בשבת בלילה חול יצא בתפלת ערבית כיון