ברוך מרדכי חלק ב רמד

תיקן שחרית על אברהם גופא קשה אם כן שהוא בערב תחילה קשה מדוע המתין אברהם להתפלל בבקר ולא התחיל להתפלל ערבית ואף דאברהם רק תפל' א' תקנו מדוע לא היה זריז והתפלל בערבית, שוב האיר ה' את עיני וראיתי בספר מאמר מרדכי פרשת פנחס דף צ"ח שהובא קושי' זו בשם הילקוט וז"ל ראיתי בילקוט אברהם תיקן תפלת שחרית וקשה הלא כתיב ויהי ערב ויהי בוקר ע"כ היה לאברהם לתקן תפלת ערבית תחילה ותירץ אברהם התפלל על מקדש הראשון שהוא כמו שחרית יצחק על מקדש שני שהוא כמו מנחה שהוא בזמן שש ויעקב מתפלל על מקדש שלישי ולכן זמנה כל הלילה שהוא ערבית וכל הלילה שהוא אריכות הגלות, ולענ"ד לא הבנתי קושיתו במחילת כבודו קדושת הילקוט הא אברהם לא מיד תיקן משבא עד שבא בלבבו ובשכלו הטהור להתפלל ואם כן יש לומר בשחרית עלה פעם ראשונה שראוי להתפלל ותיקן תפל' שחרית שמיד שעלה בלבבו להתפלל התפלל, ואפשר לפרש וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה, הנה מילת שם הוא מיותר די אם אמר אל המקום אשר עמד וידענו שהוא שם, ולדעתי לזה כיון שם חידוש התפלה להתפלל ולא מקודם שם עלה בלבבו ובשכלו הקדוש להתפלל ושם מיד התפלל תפלת שחרית וזה שאמר הקרא לתרץ מדוע לא התפלל ערבית ע"ז השיב שם, שם חידוש להתפלל שם תיקן ומיד התפלל ומשם ואילך היה תמיד מתפלל שחרית. וחביב עלי דברי הילקוט שדבריו להבת אש ורוח ה' דיבר בו גם לדבריו פירשתי הקרא הזה שמתרץ דאבות התפללו על שלשה מקדשים ובוודאי יפה כיון כי בכל פעם אשר נזכר בתורה הקדושה תפלתם מרמז שהיה במקום מקדש כמוכח רש"י פרשת ויצא בית אל שהיתה עיר אלקים קראו בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא השדה שהתפלל בו יצחק וביעקב ויפגע במקום כשעבר יעקב אל בית המקדש מדוע לא עיכבו שם איהו לא יהיב לבו להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ומן השמים עכבוהו עד תכן אזל וכו' ומכל אלה מוכח דאבות כל אחד ואחד עמד בתפלתו במקום מקדש ושם התפללו אל המקדש, וזה הפירש לענ"ד וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה וקשה לקרא מדוע לא התפלל מיד בערבית על זה קאמר אל המקום אשר עמד שם זה הוא עיקר תפלתו אל המקום והמקום היה מקום המקדש ושם התפלל על המקדש הראשון ולכן התפלל שחרית ולא ערבית ושם עמד במקום המקדש וכן יצחק בתפלתו נגד מקדש ב' הוא מנחה, וכן יעקב נגד מקדש ג' והתפלל ערבית ודברי הילקוט ישרים ונכוני' ובלא"ה כיון דרק התפלל עבור המקדש רק אז תיקן תפלתו בעת שפגע במקום המקדש ואז היה בבקר בשחרית והבין לכן תיקן שחרית דווקא, וביארתי אז הי' הציוי לאברהם להבי' לקרבן עול' בנו, והנ' חשב אברהם כל אלה הוא מפני שאין מקדש ואין קרבן ואין כהן לכן ציוה הקב"ה שהוא יהיה הכהן ויצחק הקרבן ולכן התפלל מיד אברהם לפנות מקדש שיבנה מהרה אז ל"צ יצחק לעולה או שאר אדם אלא תמידן כסדרן וקרבנות כהלכתן וכהן בעבודתו, ובאלה נראה לענ"ד לתרץ קושית הצל"ח למה מוספין באחרונה גם לתפלת ערבית הא ערבית רשות ותפלת מוספין חובה ולהנ"ל יש לומר דלכן התחיל בשחרית שהוא נגד אברהם והו' הכל נגד אבו' ולכן מוספין באחרונה כי האבות לא תקנו אלא שחרית מנחה ומערב ומוספין רק לאחר זמן תקנו נגד קרבן מוסף ותנא מה דתקנו האבות בהדדי בזה קדם התנא. וקצת יש לי רמז נכון באמירת שמע ישראל שמע ר"ת שחרית מנחה ערבית וזה תפלת כל ישראל. ולכן לסדר הקרא הזה שמו"ע נקט במתני' שוב האיר ה' את עיני ומצאתי בסידור נהר' שלום ד"א שמע נוטריקן ש"או מ"רום ע"ינך למי ש"די מ"לך ע"ליון אימת שחרית מנחה מעריב ואם תעשה כן כן אז תקבל עליך ע"ול מ"לכות ש"מים שהוא שמע למפרע, ומעתה פשוט הוא בעיני על סדר שימ"ע נקט מתניתן שחרית מנחה מעריב ואפשר לומר לכן מוסף באחרונ' שאינו בסדר שמע אבל המ"ם יוכל לכוין נמי מוסף ויש לומר אימת ש"חרית מ"וסף וזה גם מנחה מ"עריב. ובני הנחמד יקר לי הרבני המופלג וחרוץ בתורה תם עם תמימי' מו"ה שלמה ליב פריד אשר למדתי עמו מס' ברכו' השיב לי שגם האבו' יוכל לומר תקנו תפלו' נגד תמידן כי גלוי להם העתידות וידעו את הכבש האחד תעשה בבקר תחילה בקר וכן תיקן אברהם רק שחרית תחילה ואף עפ"כ אמרו תנאים תפלות האבות תקנו אבל טעם האבו' הוא משום תמידן ולקמן הפלוגת' אם תפלה נגד תמידן או אבות תקנו היינו הפלוגתא אם האבות תקנו נגד תמידן או דלא תקנו אבות כלל אלא אנחנו תקנו משום תמידן ויפה כיון ויפה דיבר. אבל לפ"ז הקשתי על הגמרא לקמן דמקשה לר"י בר חנינא ומתרץ אמר לך ריב"ח לעולם אימ' לך תפלות אבות תקנו ואסמכוהו רבנן אקרבנות מדוע לא משני בפשיטות כמוכח בגמרא גם למ"ד תפלות נגד אבות תקנו אסמכוהו רבנן אקרבנות וכיון דאסמכוהו אקרבנות ע"כ של שחר קודם כדכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר וצ"ע. רש"י ד"ה עד הערב עיין לקמן בגמ' השתא איתמר מה שפירשתי שם. גמרא וכ"ע עד חצות ותו לא והאמר ר' עיין במהרש"א שהקשה מדוע לא אוקמא במתני' במזיד ובמזיד מוכח לקמן אין תשלומין ותירץ דמתניתן לא איירי בדיעבד במזיד מדלא קתני בה שביטלו כמו שקתני ברייתא לקמן אלא הכא דיני תפלה קתני בה ודברי מהרש"א קשה לי להבין הא אדרב' מוכח ממתני' להיפך דלא איירי בשוגג דמתניתן נקט לכתחילה הדין איך יוכל לעשות ומשמע ממתני' תפלת השחר עד חצות עד חצות היינו ביש לו זמן עד חצות אבל אם לא התפלל עד זמן הזה אין לו להתפלל מאוחר מזה כי אז אין לו תקנה ועדיין קשה מה מקשה הגמרא ותירץ המהרש"א אינו מובן לע"ד והאיך שייך למנקט מתניתן שבטל הא מתני' נקט איך הדין לכתחילה להתנהג. תו נראה לי להקשות הא ע"כ מוכח לאחר ב' תפלו' לא יוכל להשלים תפלתו הנשכח ואם כן ע"כ צריך למנקט במתני' זמן התפלה עד חצות ונפקי מינה אם שכח תפלת מעריב עד חצות עוד לא יוכל להשלים תפלת מעריב מחצות ואילך דעבר זמן תפלת שחרית שיכול להתפלל ב' תפלות בה"ג לא שייך להשלים וצ"ע גדול. והנראה לענ"ד דקושית הגמרא הוא דהו"ל גם זאת לאשמעינן במתניתן דאם טעה ולא תתפלל דיוכל להשלים תפלתו בתפלה שאחריו ולענ"ד זה סידר הגמרא תחילה הקשה הגמרא ורמינהו מצותו עד הנץ החמה ותירץ הגמרא כי תנא האי לותיקן יעיין רש"י וכי תנן מתני' שלא יאחר יותר מחצות משם ואילך עבר הזמן וא"כ כיון דנקט במתניתן למאחרים וא"כ הו"ל נמי ליתנו הדין להטועי' ושוכחי' שיתפלל תפלת' בזמן האחרונה וזה שהקשה ולכ"ע עד חצות ותו לא הו"ל לאשמעינן דאיכא עוד גוונא ותירץ הגמרא במתני' רק