ברוך מרדכי חלק ב רמא

זה מנביאי השקר וכו' רש"י בד"ה הרי זה מקטני אמנ' כאלו אין הקב"ה שומע תפלת לחש ומגבי' הרבה ולענ"ד לא הבנתי לפ"ז מה זה החילוק שקאמר הגמ' השמיע קולו המגביה קולו היינו הך, וצריך לומר משמיע קולו הייני דאינו מגביה הרבה אלא דלאפוקי שאינו בלחש דצריך כל כך בלחש שלא יהי' שומע חבירו ומגביה קילו היינו שיגביה הרבה יותר מדאי קול גדול אבל לפירש רש"י קשה שמפרש על המשמיע קולו נמי מגביה הרבה וצ"ע. ולמוסר השכל אמרתי המשמיע קולו כוונתו שהוא מכוין לשמע קולו הנעים ולהתנאות לפני בני אדם ולא לפני ה' וזה מקטני אמנה ותפלתו אינו רצוי ולא לשם השם ועיין במעשה רוקח הלכות תפלה הלכה י"א ושם תראה מוסר השכל בענין הזה. ועיין בטו"ז סי' ק"א סק"ג שכתב על הג"ה ומ"מ יזהרו שלא ישמע ביותר שלא יגביה קולו יותר מדאי ומפרש הטו"ז אותן שעושין כן להראו' קולם וודאי עושים שלא כהוגן וכענין שכ' הרשב"א בענין מה שמאריך הש"ץ בניגונים ועיין במעשה רוקח הנ"ל:

רש"י ד"ה הרי זה מקטני אמנה כאלו אין הקב"ה שומע תפלה לחש ומגביה הרבה ובהדי זה אמרתי לעורר על אשר לא טוב עשו החזני' בעלי תפלו' שמזמרין וכופלין התיבות הרבה פעמים בזמירתן ובתפלתן לבסם קולם והוא לא טוב ולא נאה ולא יאה כמובא בתשובת מהר"ם שיק אורח חיים סי' ל"א דהוא אסור מדינא והביא ה' טעמים, א) משום בל תוסיף. ב) דאם מוסיף בקדושה או כיוצא בזה הוי כדובר שקרים לפני הש"י וכו' וכו' ג) הוי הפסקה, ד) ע"פ מדרש אותן דמזמרים וכו' התורה מקטרג עליהן וכו' ה) משים תקריבנו נא לפחתך וכו' עיין היטב בכל דרכים שם שמפרש טעמים ונמוקים ותורת אמת בפיו עיין. ולענ"ד אני מוסיף טעמא רבה על זה דאסור לכפול התיבות מרש"י פה שמפרש מקטני אמנה כאלו אין הקב"ה שומע לחש ובכן נמי מקטני אמנה זה שכופלין התיבו' הוי כאלו אין הקב"ה שומע בפעם א' גם בפ"א אם ישפוך שיחו לפני ה' שומע הקב"ה תפלתו ולמה יכפול הוי כמו שמגביה קולו, שנית נראה לי איסורא כיון השומע קולו הוי מקטני אמנה אבל לדעתי המגביה קולו לשם שמים לעורר הכוונה אינו חטא ואינו פשע כדברי הטו"ז אבל המכפל תיבות שהמה ללא צורך ושם מגביה קולו בוודאי אסור כי די בכוונה פעם א' ולא שתים תפלת באלה פיגול המה ואינו לשמים, שוב נראה לי דלא נכון לעשות כן כי מוכח גמרא יומא דף ע' ע"א שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור פירש רש"י שיהיה מצרפין ודממין לכך וא"כ פשיטא לי הני חזנים דכופלין התיבות דאינו רשאי מפני כבוד הציבור שיהי' מצפין ודוממין עד שכפל ב' או ג' פעמים התיבות ובוודאי מפני כבוד הציבור חלילה לכפול התיבות וכן הני חזנים בעלי תפלות לא טוב עשו בזה בכופלן התיבות כאשר סיים המר"ם שיק והיחלט לאיסורא עיין היטב. ובהדי זה אבוא פה מכתב ידידות אשר קיבלתי מאת אהובי וחביבי הרב הגאון הגדול פאר הדור צדיק יסוד עולם קדוש שמו מו"ה אלתר דייטש נ"י אב"ד קהל יראים ק"ק בדנהאד יע"א, וז"ל הטהור בענין הזה. בחודש אדר ירבה הוד והדר, כבוד אהובי ידנ"פ הרב הגאון הצדיק חריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד ק"ק מארטיענסבערג בעהמ"ח ספר "ברוך מררכי" לעמתו ברוך יאמרו. יקרתו הגיעני ומחמת טרדות שונות לא יכול להשיבו עד עתה. על דבר אשר בדק לן במה שיש חזנים שמשום שרוצים לבסם קול נגינתם כופלים התיבות כמ"פ אפילו בקדושה ואפילו במקום שאסור להפסיק אם יש על זה איזה היתר, והנה הדבר וודאי פשוט שהוא איסור גמור אפילו בלא שום ראיה כיון דידוע שכל נוסח התפלות אשר תקנו לנו אנשי כנסה"ג הי' הכל ברוח קדשם והמה יודעים כמה תיבות צרך לומר בכל ברכות הן בברכת ק"ש הן בברכת שמ"ע וא"כ מי ימלא לכפול תיבות ובפרט שפשיטא שלומר תיבה במקום שאין צריך שהוי הפסק, וכה"ג מצינו לענין תק"ש בסי' תקפ"ח שאם הפסיק בקול שאינו ראוי דהוי הפסק (עיי"ש סעיף ב' ובטו"ז או"ח סי' ק"ח ס"ק י"ב) והנה מצאתי להגאון בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' ל"א והביא שם כמה טעמים לאיסור וכולם נכונים וברורים, והנה שם הביא ראיה אחת ממה דאיתא במס' ברכות דף ל"ג ע"ב ובמגילה דף כ"ה ע"א לענין האומר שמע שמע משתקין אותו ושם מחלקים בין אם אומר מילתא מילתא ותנו לה או שכופל הפסוק באחד משתקין אותו ובאחד הוי רק מגונה, ואמרתי להעתיק מכאן מה שהי' קשה לי בזה רבות בשנים בגמרא שם דפריך ודילמא מעיקרא לא כיון דעתי' ולבסוף כיון דעתיה ומשני חברות' כלפי שמיא וכו' עיי"ש, והנה קשה מ"מ למה משתקין אותו לדעת רש"י דס"ל דמשתקין קאי אם כופל הפסוק כיון שיודע בנפשו שלא כיון מעיקרא דבשלמא לדעת הרי"ף דפירש אפכא מדעת רש"י וס"ל דבכופל הפסוק רק מגונה הוי אבל באמת אין משתקין אותו א"ש דזה באמת שני הגמרא אטו חברותא כלפי שמיא ומש"ה הוי מגונה אבל מ"מ אין משתקין אותו דדילמא משום חסרון כוונה דפעם הראשון אמר שנית אמנם מגונה הוי מ"מ דלמא לא כיון. אמנם לדעת דס"ל דאם כופל הפסוק משתקין אותו וודאי קשה להבין תירוץ הגמ' למה משתקין אותו דילמא לא כיון בראשונה, אמנם י"ל מ"מ לא הי' לו להראו' ברבים שלא כיון בפעם ראשון בקבל' מלכות שמים יהי' לו לומר בחשאי שלא יבינו הכל שלא כיון בפעם ראשון דהא גופ' נראה כחוצפה יתירה כלפי שמיא שאינו בוש להראות קלונו ברבים שידעו הכל שלא כיון משום הכי משתקין אותו כנ"ל לדעת רש"י. שוב ראיתי בספר ישועות יעקב לאו"ח סימן ס"א סק"ו שכ' ג"כ כה"ג ושם כתב שהיה לו להרהר כדי שלא יביא עצמו לידי חשד שמקבל עליו שתי רשויות ח"ו, אולם לדבריו א"ש בפשיטות דהיה לו לומר בחשאי שלא יבינו הכל שלא כיון בקבלת מלכות שמים ויוכל להיות שכה"ג הוי בכלל חציף עלי מאן דמפרש חטאיה. ואין להקשות על דברינו ממאי דקיי"ל בש"ע סימן נ"א סעיף ו' דאם לא כיון בפסוק פותח את ידיך צריך לחזור ולאמרו ואמאי לא אמרינן שם גם כן דמשתקין אותו דחילוק גדול יש דבפסוק פותח את ידיך ליכא עבירה כל כך אם לא כיון מ"ה אמרינן דצריך לחזור ולאמרו משא"כ בק"ש שהוא וודאי נראה כפריקת עול מלכות שמים ח"ו ומ"ה ס"ל לרש"י דמשתקין אותו דכיון דמנדנן לי' במרזפתא דנפח' על חסרון כוונתו א"כ מי שמראה קלונו ברבים ובפרהסיא שלא כיון מעיקרא ראוי לשתק אותו כנ"ל נכון בכוונת הגמרא לשיטת רש"י וא"ש ג"כ הלשון שם חברותא כלפי שמיא מי איכא נקטו דווקא כלפי שמיא כלומר כיון שהוא קבלת עול מלכות שמים מ"ה משתקין אותו ודוק היטב. עכ"פ לרש"י משתקין אותו ולרי"ף ג"כ מגונ' וא"כ איך רשאי לעשות דבר כזה שהוא מגונה עכ"פ מי שהוא עומד לפני התיבה והציבור יתנו עיניהם בו ויהנו מדבר כזה שהוא מגונה בעיני הקב"ה ועל זה וודאי נאמר נתנה עלי בקולה וכו' כמה שכבר האריך בזה בספר תבואות שור בבכור שור מס' תענית עיי"ש. והנה