ברוך מרדכי חלק ב רמ

את קליעת שערה כדי לבזות מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן. ואני תמיהתי על רש"י הזה הלא גמרא ארוכה היא לא רק גנאי הוא אלא אפילו אסורה דאוריית' איכא ומדוע שבק רש"י הגמרא והביא הספרי, דהנה מבואר מקור הלכה בגמרא כתובות דף ע"ב מתני' ואלו יוצאת שלא בכתובתה העוברת על דת משה ויהודית מפרש רש"י דת יהודית שנהגו בנות ישראל ואף ע"ג דלא כתיבה דת יהודית יוצאת וראשה פרוע ועיין בגמ' שם דת יהודת וכו' ראשה פרוע דאורייתא הוא דכתיב יפרוע ראש האשה תנא דבי רבי ישמעאל אזהר' לבנות ישראל שלא יצאו פרוע ראש דאורייתא ועיין רש"י שם אזהרה מדעבדינן ליה הכי לנוולה מדה נגד מדה וכו' מכלל דאסור אי נמי דכתיב ופרע מכלל דה"ש לאו פרועה היא ש"מ אין דרך בנות ישראל לצאת פרוע ראש וכן עיקר, והנה מאוד תמהתי על רש"י הנ"ל פה בגמ' כתב רש"י שזה הטעם הוא העיקר מדכתיב ופרע מכלל דה"ש לאו פרוע הוא ובפירש רש"י על התורה שם נקט רש"י סותר קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי ראש גנאי להם נקט רש"י זה הטעם לעיקר מדכבדינן ליה הכי לנוולה וצע"ג, ומאוד צריך עיין בין כך ובין כך לפנינו שני טעמי' מבוארים על גלוי ראש שאסורה וגנאי ותנ' דבי רבי ישמעאל תני להדיא פרוע ראשה איסור דאוריי, ועיין תירצו של הגמרא קלתה שפיר דמי דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור הייני בקלתה ליכא איסור דאורייתא רק מקרי דת יהודית דעוברת על דת יהודית ופירש הרמב"ם קלתה שפיר דמי מטפחת בראש' לכסות שערה שפיר דמי דת יהודית אפי' קלתה אסור עד שיהי' לה עוד כובע ע"ג קלתה ושוב אמר רב יהודא קלתה אין בה משום פרוע ראש הוי בה ר"ז אילמא בשוק דת יהודית היא ואלא בחדר אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו לישב תחת בעל' אלא אמר אביי וכו' והנה שם בתוס' בד"ה אלא בחצר משמע בביתה וחדרי חדרים שלה אין בה משום פרועת ראש ועיין בש"ע אבן העזר סימן קט"ו וז"ל המחבר ס"ק ה' איזה דת יהודית הוא מנהג הצנועות שנהגו בנות ישראל ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהן עוברת על דת יהודית יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שרבים בוקעים בו וראשה פרועה ואין עליה רדוד ככל הנשים אעפ"י ששערה מכוסה במטפחת וכו' עוברת על דת יהודית עכ"ל. ועיין בבית שמואל שנקט כללא וראשה פרוע הכלל הוא ברשות הרבים וראשה פרוע הוי עוברת על דת משה ואם ראשה מכוסה בקלתה או בשאר דבר אלא דאינו מכוסה כדרך הנשים אז הוי דת יהודית והביא דעת ירושלמי אפילו בחצר יש איסור אם ראשה פרוע לגמרי וסיים מיהו לענין איסור אף סוגיא שלנו סובר דאסור וכן היחלט הבית שמואל אפי' בחצר בראש' פרוע לגמרי איסור הוא. ועיין במגן אברהם סימן ע"ה סק"ד שסיים שם אפי' בחצר איכא איסור פרוע ראש וכתב ועיין בזוהר נשא סי' רל"ט היחמר מאוד שלא יראה שום שער באש' אפילו בחדר שלה, ובזה נראה לענ"ד ליישב הרש"י בתורה שהקשתי מדוע נקט רש"י שגנאי הוא להן הא אפי' איסור' דאוריי' הוא וי"ל שם קאי רש"י לפ' מכל מקום איסורא גלוי ראש באשה אפילו בחדרה ובחצרה, וזה שמפרש רש"י מכאן לבנות ישראל שגלוי ראש גנאי להן היינו להן בעצמה הוא גנאי אף שאינו רואה רבים והמה בחדרי חדרים אעפ"כ גנאי הוא להן היינו להן בפני עצמן הוא גנאי ופה כתובות קאי רש"י בפירושו על רשות הרבים והבין. שוב אמרתי ליישב הרש"י הזה ע"פ מג"א סי' ע"ה ס"ק ג' שהקשה שם דנקט בתולות שדרכן לילך פרועת הראש קשה דבא"ע סימן כ"א ס"א כתב לא תלכנה בנות ישראל פרועת ראש בשוק אחד פנוי ואחד אשת איש וכו' ויש לומר דפרוע ראש דכתיב בא"ע היינו שסותרת קליעת שערן והולכת בשוק דזה אסורה אפילו בפנוי וכן פירש רש"י פ' נשא על ופרע ראש האשה וכו' ולפי"ז ג"כ יש ליישב הרש"י דנקט בבנות ישראל גנאי הוא להן כוונת רש"י פה אף על הפנוית שגנאי בקליעת שערן והגמרא בכתובות איירי מאשת איש שם איכא איסורא רבה דאורייתא. אבל אלה דחוק דהן אמת פנוית מתורת כאשר מוכח שם באבן העזר דפירש דנקט פנויות נמי אסורות היינו אלמנות וגרושות והארכתי בפירש מג"א ואין כאן מקומו. ונחזור לנידון שלנו אשת איש אסורה רבה איכא פרוע ראש לגמרי אפי' בחצר ואפי' בחדר' גנאי ואסורה איכא ובפרט ברשות הרבים איסו' דאוריי' ומבואר בזוהר פרשת נשא שהיחמר מאוד רחמנא לצלן מעונשה של זה העוברת על אלה ויוצאת פרוע ראש עיין בתשו' חתם סיפר לאורח חיים זאת התורה אשר שם משה לבית יעקב סי' ל"ו והבי' הזוהר שעל כל חוט שערה החמיר שגורם מסכנו' ודלית ומגדלות בנים רעים ושארי צרות וסיים החתם סופר הכלל היוצ' כל שום שער בשום מקום בראש שפדחת בכשיי' אפי' בחדרה ערוה היא אם לא שיש לה מטפחת בראשה ובשוק ובחצר של רבים גם כובע ואמנם בשורה שער שבין אוזן לפדחת ואינה מקולעת וסד בסיד במקום נהגו איכא ערוה ובארצותינו שהמנהג על פי הזוהר עיקר הלכה א"כ איסור גמור הוא ויש לחוש לרבוצת האלה האמור בזוהר הנ"ל ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו עכ"ל. (ומעתה בין יבין יראת ה' האיך לחוס ע"ז וכל איש השורר בביתו יזהר בזה.) ומבואר בגמרא ברכות דף כ"א אמר רב ששת שער באשה ערוה שנא' שערך כעדר העיזי' ויעיין בח"ס שם שמפ' ששיבח בה קרא בשם דרכי' וכו' (עיין פה תחילת הענין הבאתי זה ח"ס.) ומעתה בין יבין האיך לחוס ע"ז וכל איש שורר ביבתו ומצא אשה מצא טוב בוודאי יתנהג כתורה וכהלכה ויכסה האשה שער ראשה לא באחת אלא בשתי' מטפחת וכובע בכפלים אז כובע ישועה בראשה ואך ברכה וחיים עזרו מאם ה' עושה ארץ ושמים ושיר השירי' קודש הקדשים, שם ישובח תפארת הנשים, שערך כעדר העיזים, ועל לבינו חותם סופר תמיד אל תופר והרי כשמלה פרושה שיש איסור גמור בגילה שער ראש אשה ומי יחלוק נגד המפורש בש"ס ופוסקים ואשר' המחזיקים בה ותומכיה מאושר וגם בזכות נשים צדקניו' צנועות ישרות נגאלה אבותינו ממצרים גם זה היה מן הזכיות לגאולתינו לטוב ולחיים וכל המרבה לספר ביציא' מצרים בביתו להורות עד כמה מגיע כח של הנשים צדקניות וצנועות הרי זה משובח ומכל אלא מובן כי ישרי' דרכי ה' צדיקים וצדקניות ילכו בם. והי' זה שלום לו ולכל אשר לו יבנה ביתו במהרה לטוב ולברכה ליראת ולעבודת ה' כל הימים כאות נפש אוה"נ הכותב בחיפזון ה"ק מרדכי בהגאון מהר"ם פריד זצוק"ל חונה פה ק"ק אסאנפא וק"ק טעלעק והגליל יע"א. (*) ע"ב גמרא מיתבי השמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטנה אמנה המגביה קולו בתפלתו הרי