ברוך מרדכי חלק ב רלח

ולא שייך במחילת כבודו כל דבריו דהוא הבין דרש"י ככה דייק דאיירי באשתו דלרש"י קשה קושית מג"א איך שייך בנותיו הא בלאו הכי אסור משום איסור ערוה, ולהנ"ל לרש"י לא קשה כלל קושית מג"א והבין, ולהרא"ש דהיה לו גירסא אחרת ומיישב וסובר דק"ש וערו' דין אחד להם וא"כ לרא"ש יש אולי מקום לדברי ישועת יעקב דלרא"ש קשה קושית מג"א וכו' אבל להרא"ש ל"צ כלל לדברי ישועת יעקב הרי להרא"ש לא היה הגירסא בברייתא אחריתא דמקשה מינה מבניו ובני ביתו אלא עיין ברא"ש דהיה לו הגירסא דגמרא מקשה כמו מבריי' דנקט להדיא הישן במטה ואשתו בצדו עיין ברא"ש ולא צריך כלל לדברי ישועת יעקב והבין, וישועת יעקב באמת רק לרש"י רוצה ליישב ולרש"י לא קשה כלל כהנ"ל ולאחר העיון אמרתי גם למג"א שהקש' על הרא"ש י"ל דרא"ש לא סתר אולי הרא"ש סובר כאשר מבואר במקנה דק"ש קל מאיסור ייחד ואיסור ייחד בקידושין חמור ולענין זה חמור שם בקידושין סגי אם הגיע לכלל שנותיו היינו לכלל סמנים ואף דליכא עוד שני שערות והכא דווקא עד דאיכא שתי שערות וכן הוא בגירסת הרא"ש פה לפנינו עיין, וכיון דשיעור איסור ייחד חמור שפיר הבי' מפה ראי' דעכ"פ השני' צריכין להיות כמו בק"ש כיון דהוא חמור מק"ש לא יהי' השנים טובא והבין. ולרש"י באמת היה הגירסא איפכא פה בברכות עד כדי שדים ומפ' רש"י זמן שהן באות לכלל שנים שערות ושם בקידושין מפרש רש"י דאינו ממש והיינו דרש"י סובר קריאת שמע חמור יותר משם באיסור ערוה והבין. גמרא אמר מר אם היה בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה וכו' אידי ואידי עד כדי שדים ושעריך צמח ועיין בב"י סימן ע"ג שפסק כן עד כמה חשובים קטנים התינוק עד שיהי' לו י"ב שנים והתינוקת עד שיהיה לה י"א שנים ואפילו הביא ב' שערות מותר ובשנת י"ג ובשנת י"ב לתינוקת אם הביא ב' שערות אסור בלי הפסק ואם לא הביא ב' שערות מותר, והנה יש לי ספק אם לא ידענו אם הבי' ב' שערות או לא דמסופק אם מותר לקרות ק"ש נגד זה אם מקרי קטן או גדול ובאמת דיוקים של הב"י סותרים אהדדי תחילה נקט אם הביא ב' שערות אסור משמע דווקא בטוח אם יודע שהביא ב' שערות אסור אבל בפחות מזה היינו במסופק אז מותר ואח"כ נקט ואם לא הביא ב' שערות מותר משמע דווקא שידעינן דלא הביא ב' שערות אבל במסופק חייב ולעדיין ספק אצלינו. בשלמא בתינוק בשנת י"ב ואילך מוקמינן אחזקה דרבא אבל קודם לכן ע"כ אינו חזקה וגם זה הספק באיסור ערוה בקידושין בגמ'. וכבר ביארנו השיטות לרש"י גירסת הש"ס נכונה וק"ש תמור מערו' ייחד ולשיטת הרא"ש הגירס' משובשת בקידושין ואיסור ייחד חמור מק"ש. גמרא אמר רבא אע"ג דתיובתא דשמואל הלכתא כוותיה דשמואל הכא מאי ועי' רש"י הכא גבי שנים שהם ישינים דקא שרי שמואל באשתו עמו מאי ועיין בביאור מרדכי מה שביאור מכת קושיא זה ובעי זה לתרץ מה שהביא המרדכי גירסת הרר"י דקושי' הגמ' הוא מברייתא דקתני להדיא הי' ישן במטה ואשתו בצדו למאי נ"מ הביא המרדכי זה הגירסא למנ"מ לדינא הרי גם לרש"י גרס בני ביתו היינו אשתו כמפו' בדבריו וכמו שקאמר הגמרא אשתו לר"י תנאי הוא וכ"מ בתוס' דליכא נ"מ לדינא ומתרץ ח"ל ונראה דהנה בסמוך פי' רש"י בד"ה והכא מאי גבי שנים שהם ישינין דקא שרי שמואל באשתו עמו מאי עכ"ל הרי דמפרש האבעי דר"כ באשתו עמו ודוגמא דלעיל מפרש עיין, וע"ז הישב ר"א היכא דאתמר ולא קיימ"ל הכא כוותיה, ולפ"ז ע"כ לא קיימ"ל כברייתא קמייתא בשנים שישינים במטה אחת זה מחזיר פניו דסתמא דברייתא איירי באשתו טפי מבאחר כדאוקמא רב יוסף וכדאיתא בגמרא בשלמא לרב יוסף לא קשה הא באשתו הא באחר וכיון דלא קיימא לן כברייתא קמייתא ממילא אף באחר אסור דמנ"ל להתיר דהא באידך תרי ברייתות אסרינן אפילו באחר דהיינו לרש"י דגרסינן בתרווייהו בני ביתו והברייתא קמייתא הרי נדחת בהא דמתרת באשתו ממילא מדהא ליתא כברייתא קמייתא בהיתר עם אשתו ה"ה דאסור נמי באחר מאחר שאין ברייתא מפורשת באחר מותר משא"כ אם להדיא נקט בברייתא כגירסת הרבינו יוסף דגרס אשתו בצדו יש לומר לסברת שמואל דאחר קיל יש לדייק כן מברייתא הזה דנקט דווק' אשתו אסור ולא אשמעינן רבותא יותר אפילו אחר נמי אסור אלא ע"כ דאחר מותר וא"כ יש לומר באחר שרי וקיי"ל כשמואל באחר דקיי"ל ושרי וא"ש דברי המרדכי דהביא גירסא זו דמ"מ לדינא הוא עכ"ל ביאור מרדכי ודבריו יקרי' מפז ומפניני'. אבל עדיין יש לעיין מהך דקאמר דסתמא דברייתא ראשונה איירי באשתו טפי מבאחר, לע"ד לא הבנתי הלא הלשון שנים שישנים במטה אחת ע"כ אינו כוונה בסתמא על אשתו דנקט זה חוזר פניו וקור' וזה חוזר פניו וקורא וע"כ קשה הא אשה פטור מק"ש ואיך שייך זה חוזר וקורא וזה חוזר וקורא וע"כ צריך לדחוק ולומר כמגן גבורים זה חוזר פניו וקור' קא קורא תמיד אבעל ורק אשמעינן אף באשה חוזרת פנים ג"כ קורא אבל עכ"פ מסתמא ממשמעות משמע דלא איירי באשתו אלא באחר כיון דלא קיימ"ל באשתו מותר אדרבה יש לנו לומר אחר קיל טפי מבאשתו ולאוקמא ולפסוק, הלכה כברייתא זה אף דלא אתמר בפירוש ואף באידך תרי ברייתות אסרינן אפי' באחר ושפיר יש לומר תנאי הוא באחר כמוכח לשמואל נמי תנאי הוא וא"כ יש לפסוק כזה הברייתא וכשמואל. שוב שנית יש לי לדון דקאמר בזה הגירסא דנקט בפירוש אשתו בצדו ע"כ משמע באחר מותר דאל"כ הו"ל לומר רבותא טפי אפילו באתר הא יש לומר דרוצה לאשמעינן אפילו בהיתר טלית מפסקת ביניהן מהני נמי אפילו באשה דהו"א באשה דאיכא הרהר ערו'. ביותר אפילו ע"י הפסקת טלית לא מהני. שוב יש לי לדון דהנה יש לי לומר הדין בדיעבד אם קרא אף על פ"כ בלא הפסקת טלית יש לי לדון דמותר מדנקט לשון לכתחילה הישן במטה ובני ביתו או אשתו בצידו כגירסת התוס' הרי זה לא יקרא הא אם קרא בדיעבד אין צריך לחזור דאל"כ הו"ל לומר הקורא ק"ש ואשתו בצדו לא יצא אא"כ טלית מפסקת וע"כ יש לי לדון ולומר בדיעבד יצא וא"כ שפיר דלא נקט רבותא אפילו אחר אסור אדרבה רוצה לאשמעינן דאפי' באשתו בדיעבד מותר ועדיין אנו אין יודעין הדין באתר משום דלא נקט וצ"ע. וגוף הדבר אם בדיעבד יוצא בהני דלא רשאי לקרות ק"ש עמהן בלא חזרת פנים או לגירסת הרי"ף באחר דאסור אם קרא ק"ש בדיעבד אעפ"כ אם יצא אם לא יצא וכבר הבאתי לעיל בשם ישועת יעקב דלא יצא אפילו בדיעבד וראיתו דאם כן קשה קושית מג"א הא בלאו הכי אסור לשכוב עם בתו דע"כ בני ביתו המה בנותיו וע"כ צריך לומר דאם עבר ושכב וקרא אעפ"כ ק"ש דלא יצא, ולפי כאשר ביארתי גירסת הרי"ף כגירסת הרש"י בקידושין וע"כ אינו קשה כלל קושית מג"א ועדיין הספק אם ככה הגירסא האיך הדין בדיעבד וצריך עיון. ומעתה אעפ"כ יש לי ליישב דברי המרדכי שהביא הגירסת רבינו יצחק דיש לומר באמת לשיט'