ברוך מרדכי חלק ב רלו

דאיך שייך באשתו אם היא קטנה דמותר איך שייך באשתו שאינו מתאוה לה לתשמיש והכל יודעים למה נכנס לחופה אבל ברייתא שמביא באמר לך שמואל לא מסיים הך סיומא שאם הי' קטנים שפיר מפרשינן דבני ביתו היינו אשתו דאל"כ מה לי בניו ומה לי בני ביתו ובשלמא בברייתא דלעיל איכא למימר בניו היינו זכרים אסור וב"ב הוא רבותא שאם היו קטנים אפילו עם נקיבות מותר אבל בברייתא שניה ששנינו רק לצד איסור א"כ עם זכרים אסור ק"ו עם נקיבות או דב"ב היינו אשתו ויש בה מקום להקל כדברי רב יוסף ויש בה מקום להחמיר כשמואל ותרוויי' צריכ' עכ"ל הצל"ח עיין. ולענ"ד התינח אם היה לרש"י הגירסא בברייתא שניה בניו ובני ביתו אבל המעיין ברש"י יראה ויבין כי לרש"י היתה הגירסא היה ישן במטה ובני ביתו ויש לומר באמת בני ביתו קאי רק על זכרי' וצריך עיון. ולענ"ד מהך דייק רש"י דע"כ ב"ב פה אשתו בכלל דאל"כ קשה מדוע נקט בני ביתו הו' ליה למנקט נמי ובניו במטה מדוע הישמט בניו אלא ע"כ באחר מותר אעפ"י אינו טלית מפסיק ודווקא באשתו אסור וכן בנקיבו' בביתו ואשתו דאסור לכן הישמט בניו בשלומא לעיל קאי בפירוש ובניו ובני ביתו וכיון דנקט ובניו ע"כ ראינו גם בשני זכרים דצריך טלית מפסיק א"כ שפיר יוכל לומר הא דנקט בני ביתו משמע הנקיבו' אבל לא אשתו דאשתו באמת מותר דהיא כגופו אבל פה כיון דהישמט בניו ורק נקט בני ביתו משמע דאשתו אבל עדיין קשה דילמא רק בנותיו אסור אבל באמת אשתו מותר ועדיין צ"ע. ומה שנראה לענ"ד לבאר על פי דברי ישועת יעקב שראיתי פה דבר נחמד בסי' ע"ג סק"א שהבי' הספק איך הדין אם בדיעבד שכבו יחד בלי הפסקת טלית איך הוא הדין אם צריך לחזור ולקרו' והבי' כדעת הרמב"ם בק"ש בבית הקברות דאם קרא דלא יצא וחוזר וקורא והטעם שקנסו אותו חכמי' שלא יהי' רגיל לעשות כן א"כ ה"ה בזה כיון דאסור לקרו' אבל בדיעבד לא יצא. ואמר ראיה גדולה דהנה הקשה במג"א עם הגדולי' דאסור לקרות ק"ש היינו בבת י"א שנה והקשה הא בלאו הכי אסור לשכוב עמה בקירב בשר בבת הגדולה, ולהנ"ל נעלה בה"ג אם רק מצד זה האיסור יהיה רק לכתחילה אסור לכן אסור לקרות ק"ש דאז גם בדיעבד אסור אמנם כתב סברא כל אלה דהרמב"ם אוסר גם בית הקברות אף בדיעבד מטעם דלא יהיה רגיל לעשות כן לכתחילה אבל פה בלא"ה אסור מצד דאסור לשכוב עם בתו הגדולה בקירב בשר א"כ עכ"פ אין הדבר שכיח ומעתה מהיכא תיתי נימא דלא יצא בדיעבד כיון דבלאו הכי אין הדבר רגיל לשכוב עמה אמנם כיון דאסרו לקרות ק"ש אף בשבניו עמו ובזה אף בדיעבד אסור דלא יבוא לכלל לכתחילה א"כ בכלל זה גם אם שוכב עם בתו וקורא ק"ש אף בדיעבד לא יצא וא"ש הברייתא לדברי הרמב"ם וכתב ובזה נראה לי ליישב דברי רש"י ז"ל שתמהו עליו רבותינו בעלי תוס' דבש"ס ברכות אהך דשרי שמואל שיקראו וקאמר הש"ס ולר"י מי ניחא והא תני הישן וכו' ותמה התוספו' מה ענין אשתו לבני ביתו ובזה א"ש דבאמת בניו היינו זכרים ובני ביתו היינו הנקיבו' וכמו דקאמר הש"ס שם אמר מר וכו' וא"כ בנקיבות בלא"ה אסור משום איסור שכיבה ביחיד וצ"ל הנ"מ לענין דיעבד דכיון דאוסר מצד ק"ש אז אפילו בדיעבד אסור אמנם הרי בלא"ה אסור לשכב יחד עם בתו הגדולה ומה ענין לאסור בדיעבד כיון דלא יבוא לידי לכתחילה ובכלל גזירת בניו לא ס"ל לרש"י כן יש לומר וע"כ צריך לומר כיון דבאשתו מותר לשכוב יחד ואינו אסור רק בק"ש וממילא דאף בדיעבד לא יצא וא"כ אשה בכלל כל אשה בכלל אף אינו אשתו וממילא דאין חילוק אף בשאר נקיבות גזרו אפי' בדיעבד בהדי אשתו והיינו אי נימא דבאשתו יש איסור אבל אי נימא כר"י דבאשתו אין איסור אשתו אינו בכלל בני ביתו א"כ לא היה לו לומר ולאסור אפילו בדיעבד כיון דלא שכיח לא גזרו בה רבנן עיין שם היטב. ולענ"ד עדיין קשה לפי דבריו ודקארי ליה מאי קארי ליה האיך היה רוצה לומר בתחילה הא באשתו הא באחר גם בברייתא דנקט הלשון במטה בניו ובני ביתו בצדו דאיירי באחר הא ע"כ קשה כהנ"ל דא"כ אם אינו איירי באשתו ובאשתו מותר אם כן לא היה לחז"ל לומר שלא יצא ידי חובתו בדיעבד וע"כ גם שם ל"ל בני ביתו הבנות א"כ בלאו הכי אסור לשכוב עמהן וע"כ צריך לומר אפילו דיעבד אסור ולמה ומדוע אז ניחא לרש"י דווקא אשתו ורק בגמ' לעיל ניחא כן ועדיין צריך עיון. (שוב יש לי עיון לדברי ישועת יעקב קשה עדיין מאי מתרץ הגמרא אלא מאי אית לך למימר אשתו לרב יוסף תנאי הוא.) שוב יש לי עיון על ישועת יעקב ובמחילת כבודו לא הבנתי דבריו היקרים במה דהקשה לרש"י קשה קושית מג"א האיך שייך בני ביתו המה הנקיבות הבנות הא בלא"ה אסור לשכוב עמהן משום ערוה. והנראה לענ"ד לרש"י לא קשה כלום הנה ראשון באתי לדון ולעיין במג"א פה שהביא סי' ע"ב סק"ב ובשנת י"ג מותר כ"כ בטור וצ"ע דבטור א"ע סי' כ"א כתב דאם יש לבת י"א שנים ולבן י"ב שנה זה ישן בכסותו וזה ישנה בכסות' ולא חולק בין ב' שערו' אף דלא הביא ב' שערות נמי אסור וכמו שכתב הרא"ש שם הקר' שדים נכונ' ושערך צמח כלומר שהם קרובי' להיו' שדים נכונים והכא כתב דאם לא הביא ב' שערות מותר והרא"ש למד שם מכאן ק"ש ואם כן צריך שיהיה שוין לדינא ועוד דאם היה אסורה לישן אצלו בקירב בשר אם כן ואי צריך לומר דאסור לקרות וגם דברי הרא"ש קשין אהדדי וצ"ע רב עכ"ל המג"א עיין. והנה מה שכיון דברי הרא"ש קשין אהדדי כוונתו היינו ששם בקידושין מפרש הרא"ש אפילו לא היה ב' שערות אלא בקרוב לב' שערות נמי אסור ופה בברכות הביא הרא"ש די"ב לתינוק וי"א לתינוקת צריכה דווקא ב' שערות אידי ואידי עד דאיכ' ב' שערו' ולהרא"ש דמדמי אהדדי דדין אחת להם קשה למה בק"ש צריך דווקא ב' שערות ובייחד ערוה לא בעי ב' שערו' זה כוונת מג"א. ולכאורה הוכחתי דלא כהרא"ש דדין אחת להם כאשר רוצה והבין המג"א דהך דהכא בק"ש ושם בקידושין לענין ערוה דין אחד להם הא רב חסדא סובר פה כמוכח אמר מר וכו' אמר רב חסדא תינוקת בת שלש שנים ויום אחד תינוק בן ט' שנים ויום אחד וזה יהיה קשה לגמרא קידושין דף פ"א ע"ב שם איתא היגדלו זה ישן בכסות וכו' וכמה אמר רב"א אמר רב אמי תינוקת בת תשע שנים ויום אחד תינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד איכא דאמרת תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד תינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד וכו' זה וזה עד כדי שתהיה שדים נכונה וכו' ועל זה קאמר אמר רב פפא משום רב חסדא לא שני אלא שאינו בושה לעמוד לפניו ערום אבל בושה לעמוד לפניו ערום אסור וא"כ מזה חזינא אבל באינו בושה לעמוד לפניו ערום מודה רב חסדא לדין שלפניו דתינוקת לכל הפחות בת תשע שנים ויום אחד הוא דאסור ובדין הפשוט בוודאי קאי אשלפניו שסיים אלא א"כ דאסרו דתינוקת בת שתים עשרי שנה אבל אם גם תאמר דקאי ארב אסי עכ"פ תינוקת בת תשע שנים