ברוך מרדכי חלק ב רלה

אתיא כתנא דסובר כן באשה נמי סגי בחזרת פני' ואם כן לרב יוסף תנא הוא לדידי נמי תנאי הוא בין אשתו ובין אחר פלוגת' דהני תנאי הוא אם מהני בה"ג בחזרת פנים לחוד או דווקא זה מחזיר פניו וזה מחזיר פניו ודוק לחדודי לחדד השכל. ומעתה יש לי לתרץ קושית הביאור מרדכי שהקש' למרדכי שהוב' הך גירסא דהר' יוסף והתני' היה ישן במטה ואשתו בצדו לא יחזור פניו ויקרא אלא א"כ היתה טלית מפסקת ביניהן מאי נפקא מינה לדינא אם הגירסא כמו ברש"י דגרס נמי בני ביתו היינו אשתו עיין, ולהנ"ל נ"מ גדולה איכא אם פסקינן כהך ברייתא בתרייתא לדעת התוס' דגרסי' רק היה ישן במט' ואשתו ישנא בצדו לא יחזור פניו ויקרא ע"כ מהך בריי' מוכח דאפילו בחזרת פנים האיש וגם האשה לא מהני דהא רק איירי דהוא שוכב עם אשתו וא"כ שפיר למה טלית ומפסיק הא איכ' גוונ' הוא חוזר פניו לחוץ והיא חוזרת פני' אלמא אף בזה תנאי הוא דלא מהני וא"כ אם פסקינן כהך ברייתא והיה אשה אסורה אף בפנים לחוץ משא"כ לדעת רש"י דהגירסא רק ובניו וב"ב וא"כ איכא שלשה במטה ורק מוכח כאשר ביארנו פנים מול אחור נמי אסור באשתו להך ברייתא אבל באמת יש לומר בזה פונה לחוץ וזה פונה לחוץ באשתו מותר ואם נמי פסקינן כהך ברייתא דאסור דווקא פנים מול אחור יש לומר אסור לקרות אבל בשניהם פניהם לחוץ מותר ונ"מ גדולה איכא, ובפרט כמוכח בראש שכ' שרבינו יצחק פסק כיון דלא אפסק הלכתא לא כשמואל ולא כרב יוסף עבדינן לחומרא כברייתא דפליגי אדרב יוסף ולא יקרא אפילו אשתו עמו אם אין טלית מפסיק וא"כ להנ"ל שפיר איכא נ"מ לגירסא רש"י יש לומר דהברייתא רק דחולק בבניו ובני ביתו היינו שלשה ואיירי בגוונא דהוא באמצע הנ"ל אפילו באשה לא מהני חזרת פנים הבעל לחוד אבל באמת אם היא ג"כ מחזרת פני' ושוכבים רק תרווייהו בה"ג מותר באשתו ולגירסא הב"י אפילו עם אשתו לא מהני אפילו היא מחזרת פניה לחוץ והוא לחוץ כהנ"ל ונ"מ גדולה איכא, ואני מרדכי הקטן באתי ליישב קושית הביאור מרדכי על המרדכי ויהי' חלקי עם הקדושים ויזכר לטוב:

ולכאורה היה נראה לי לומר עוד חידוד נאה להנ"ל דהגמרא שפיר מקשה אמר לך שמואל לרב יוסף מי ניחא דלכאורה קשה תחילה מאי קסבר ולבסוף מ"ק בתחילה קסבר בני ביתו לאו אשתו ואח"כ מקשה ב"ב זו אשתו, ולהנ"ל י"ל דכל אלה דיוכל לומר הא באחר היינו דאיכ' שלשה במטה והוא שוכב באמצע אז ל"ש חזרת פנים בלא שיהי' לאחור של א' מהם ואנכי דקדקתי זאת דמוכח כן מלשון דנקט בצדו משמע כל חד מונח בצדו, אבל בברייתא בתרייתא דמקש' הגמ' היה ישן במטה ובניו ובני ביתו במטה שם לא קתני בצדו וא"כ רק במטה ואם כן יוכל לאיירי דהוא שוכב מבחוץ בפנים לחוץ ואם כן שפיר איכא גוונא דגם זה ששוכב ג"כ מחזיר פניו תה ג"כ מחזיר פניו אלמא אף עפ"כ דיוכל להחזיר פנים כל התרווייהו אעפ"כ אסור. אבל זה ליתא כי עדיין יוכל לתרץ הא באשה הא באחר ובאחר באמת אסור אפילו פניו מול לחוץ וזה ג"כ בפנים לחוץ משא"כ באשה בה"ג מותר ולמה לאסיק לתנאי אלא ע"כ דגמרא סובר אף שנאמר במטה מ"מ יוכל לאוקמי זה הברייתא דאיירי דהוא שוכב באמצע ועיקר קושית הגמרא מבני ביתו דהיא אשתו כאשר ביארנו ואעפ"כ יש בדרך הזה ליישב חקור ותמצ' וידי כבידים מלכתוב עוד להוסיף. הנה כל אלה כתבתי לחדודי וקב"ה חדי בפלפולא אבל האמת יורה דרכו משמעות כל הפוסקים דרב יוסף דמחולק סובר באשתו מותר באחר לגמרי אסור וכן פסק הרי"ף וז"ל וקיי"ל כרב יוסף דאמר אשתו כיון כגופו מותר לחזור פניו ולקרות אבל אחר כגון בניו ובני ביתו כיון דלאו כגופו הוא אסור לקרות ק"ש עד שתהי' טלית מפסקת ומרי"ף משמע באשתו מותר בחזרת פנים של בעל לחוד דנקט מותר להחזיר פניו ולקרות ומשמע דסגי בזה אבל באחר לא מהני כי אם טלית מפסקת וגם על קושיתי אשר הקשתי לעיל יש לומר או בניו או בני ביתו כוונת הברייתא, אבל אף עפ"כ יש להקשות כאלה ויוכל לומר כהנ"ל והוא כפתור ופרח חקור בה והפוך בה. והנה הרי"ף פסק כרב יוסף דבאשתו מותר ובאחר אסור וכבר ביאור בעל ביאור מרדכי דע"כ הרי"ף מפרש דאבעי דרב כהנא לא היה באשתו דא"כ הרי השיב ר"א היכא דלא אתמר לא אתמר ומשמע דאסור ע"כ הדין אינו מפורש כפירש רש"י אלא הא דאבעי הא דשרי לשמואל באחר מכ"ש באשתו דאחר הוא כ"ש ע"ז קמבע"ל לרב כהנא ומסקינן דלא אתמר הלכה ומחמרינן באחר. והנה ראיתי דבר נחמד שמפרש הביאור מרדכי לתרץ המרדכי שהובא הגירסא דרבינו יוסף מאי נ"מ לדינא אם כגירסא הרש"י דבניו ובני ביתו או כגירסת רבינו יוסף וכתב דיש נ"מ גם לגירס' הרי"ף דהוא ע"כ מפרש האבעי רק באחר דהרא"ש כתב הרי חולק ארי"ף ואוסר בין באשתו בין באחר משום דאולי לא ידע הבריי' דאוסרת ואילו היה יודע האמורה בברייתא לא הוה פליג עליה, והנה זה לגירסת רבינו יוסף דהא דאמרינן שמואל לר"י מי ניחא והתניא וכו' הא ברייתא דמפרש זו היה אוסר באשתו וכ"ש באחר לסברת רב יוסף דאחר גרע מאשתו אבל לגירסת רש"י דגרס ב"ב ומשמע בתוס' דלפי רש"י היא היא הברייתא שכבר הביא הש"ס בס"ד למידק מינה כר"י ומשים דאיהו מפרש ב"ב לא מיירי רק באחר והדר קאמר הש"ס א"ל שמואל לרב יוסף מי ניחא משום דשמואל מפרש ב"ב כולל גם אשתו כדפי' רש"י א"כ גם ר"י ידע הבריי' הב' ורק דפליגי אדשמואל בפירש דב"ב אי אשתו בכלל או לא ממילא אין לדחות דברי ר"י כלל דשרי באשתו דהא יש לומר הבריי' מיירי רק באחר וע"כ הרי"ף אפשר גירסתו כרש"י ע"כ פוסק כר"י אבל הר"י גורס כגירסת רבינו יוסף ואפשר שהר"י שכתב הרא"ש הוא רבינו יוסף ולדידי יש לומר דר"י לא ידע הבריי' הב' ונקטינן כברייתא ב' לאסור אף באשתו עמו וזה עיקר עכ"ל ודברי נחמדים המה. אבל הנראה לענ"ד דאי אפשר לומר כן בעניית שכלי כדעת התוס' דהיא היא הברייתא דע"כ גם לפירש רש"י היא ברייתא אחרת כמוכח בפני יהושע בברייתא ראשונה נקט בניו ובני ביתו בצדו ובברייתא אחרונה נקט ובניו ובני ביתו במטה פה במטה ופה בצדו ועוד בברייתא לעיל מפליג בבניו בין גדולי' לקטני' ופה לא מפליג ועיין בפ"י שקאמר לשיטת רש"י מהכא דייק המקשה בהא דאידך ברייתא הוי אשתו בכלל ביתו ומ"ה לא מפליג גדולים לקטני' באשתו בוודאי אין לחלק כלל דבכל ענין אסור ומ"ה נמי אין שייך לומר בצדו כי רק בניו דרכן בצדו באינו קירוב בשר כל כך מה שא"כ באשתו הוא במטה בקירב בשר עיין פ"י ולפי אלה במחילת כבודו נדחה דברי ביאור מרדכי מהלכה כי להלכה עדיין יש לפני זה הברייתא בשינו הלשון וע"כ בריי' אחרינא הוא ויש לומר דלא ידע זה הברייתא כלל. ואנכי הרואה כי גם לדעת רש"י הוא בריי' אחרינ' דרש"י רק גרס בברייתא אחרונה היה ישן במטה ובני ביתו ולא גרס ובניו ובני ביתו ובברייתא ראשונה נקט בניו ובני ביתו, שוב ראיתי ג"כ בצל"ח שמע' דברייתא אחריתא הוא ברייתא לעיל מסיים ואם היה בני וכו' קטנים מותר וודאי לא קאי ב"ב על אשתו