ברוך מרדכי חלק ב רלג

לכתוב עליו מזוזה אבל מודה רשב"ג דלא בעי עיבוד לשמה ודברי הרמב"ם נכונים לכ"ע. ולפי דברי שלום ירושלים אמרתי בפשיטו' לתרץ קושי' התוס' סנהדרין דהקשה הא אנן קיימ"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא וע"כ לא צריך עיבוד לשמה ואיך יפרנס שם גמרא גיטין דפסקינן אם אמר גוילין שלו לא עיבדתי לשמן וכו' הא הזמנה לאו מילתא הוא ולא צריך עיבוד לשמן יש לומר להנ"ל באמת עיבוד לשמן לא בעי אבל עכ"פ צריך להיות שלא יהי' לשם קמיע כוונ' להיפך ויש לומר זה שאמר לא עבדתי לשמן כוונתו הוא דהיה לו כוונה להיפך בה"ג פסול הספר ונכון ועיין בביאור מרדכי בהגהות על המרדכי עוד דברים טובים בזה הענין ולקצר אני צריך וה' הרחמים יורנו נפלאות מתורתו הקדושה:

סוגי' דמחזיר פניו שהנני ה' בזה. דף כ"ד רש"י ד"ה אפילו אשתו עמו שיחזיר פניו דכל זמן שהן פונים פנים נגד פנים פשיטא לי' דאסור דאיכ' הרהר נגיעת ערוה ע"י וכו' דברי רש"י הנ"ל צריך עיון מדוע מפרש רש"י פנים נגד פנים פשיטא ליה דאסור הא גם פנים נגד גביו ג"כ אסור כך משמע בגמרא דנקט שזה יחזור פניו ויקרא וזה יחזור פניו ויקרא משמע כל אחד צריך לחזור פניו לקרות ק"ש הלא די אם רק חד מחזיר פנים אלא ע"כ תרווייהו צריכים לחזור פנים וע"כ לא רק פנים מלפנים אסור אלא ג"כ פנים לגביו ג"כ אסור ודברי רש"י צ"ע. ומעתה יש לי להתבונן מאי מקשה רב יוסף אשתו ולא מבעי אחר אדרבה אשתו כגופו אחר לאו כגופו דילמא שמואל הא קמ"ל ואפילו אשתו עמו נמי צריך החזרת פניו דהו"א אשתו כגופו ולא צריך אפילו החזרת פניו קמ"ל שמואל ואפילו אשתו עמו נמי צריך החזרת פניו וזה האדרבה שמקשה רב יוסף יש לומר שעכ"פ רב יהודא דהשיב לו הכי אמר שמואל אפילו אשתו עמו משמע לדידיה כ"ש הוא אם אשתו מותר ודכ"ש אחר דעל אבעי דידיה הכי השיב ועל זה מקשה רב יוסף היכא דייק מינה דילמא אחר באמת אסור ורק אשתו מותר ומהך גופא אם נמי תאמר דאשתו הא קמ"ל דאף כגופו צריך החזרת פנים אבל עכ"פ מוכח דבאשתו ביותר סברא דמותר וא"כ מנ"ל דאחר מותר. ולפ"ז יש לנו עוד קול' לומר אם באמת אמרינן דאשתו כגופו א"כ יהי' מותר באשתו אפי' בלא חזרת פנים אל פנים מותר נמי לקרות ק"ש וראינו דרש"י מפרש ואפילו אשתו עמו שיחזור פניו דכל זמן וכו' פשיטא לי דאסור דאיכא הרהר נגיעת ערוה ע"י וכו' ומשמע מרש"י החזרת פנים בע"כ צריך גם באלה וליכ' שום הו"א דלא צריך ולמה מפרש זאת רש"י ומניין לי ומדוע מפרש כן וצ"ע כל אלה. והנה ראיתי בכ"מ ספ"ג הלכות ק"ש שאמר להדיא חזר' פנים בשם הר"ר מנוח היינו שיחזרו שניה' אחוריה זה מול זה דאלו פנים אל פנים או פנים באחור א"א דליכא הרהר וכן הובא במג"א ריש סימן ע"ג בחזרת פנים פירש שיחזיר שניהם אחוריהם זה לזה כ"ע ועיין מחצית השקל שם שכתב שמדוייק מלשון שם היינו כאשר ביארתי מלשון הגמרא פה דכתיב שנים וכו' זה מחזיר פניו וזה מחזיר ודווקא אי שניהם מחזירים פניהם אבל פנים נגד אחור אסור ודברי רש"י פה צריך עיון דמפ' דווקא פנים מול פנים. ואפשר לומר דרש"י מפ' כן על אשה ואפי' אשתו עמו שפיר מפרש רש"י דיוכל לומר כיון דאשתו כגופו דווקא פנים מול פנים אסור אבל באשתו פנים נגד אחור מותר דלא הוה כ"כ הרהר ערו' שנים אחרים בוודאי זה מחזיר פניו תה מחזיר פניו אבל הר"ר מנוח כתב ג"כ על אשתו, ועיין מחצית השקל שקאמר מלשון שם משמע דדווק' אי שניה' מחזיר פניהם ועל כרחיך כוונתו מגמרא מוכח כן דנקט זה יחזור פניו וזה יחזור פניו, ולענ"ד מגמרא רק מוכח משנים אחרי' בלא אשתו אבל באשתו דכגופו אפשר יש להקל בחזרת פנים לבד אחור ודי. וכשאני לעצמי תמיהתי פה על הגמרא דנקט מיתבי שנים שהיו ישינים במטה אחת זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא וכו' בשלמא לרב יוסף ניחא הא באשתו היינו דקתני זה מחזיר פניו וקורא איירי באשתו הא נשים פטורות מק"ש ולא צריך לקרות כלל ואיך שייך מחזיר פניו וקור' וזה מחזיר פניו וקורא דתרווייהו מיקרא ק"ש הא רק הבעל חייב בק"ש ולא האשה אלא ע"כ דאיירי בתרי אחרינ' באנשי' ושפיר שייך זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא לאחר כתבי זאת האיר ה' את עיני ומצאתי כי כיונתי בזה לדעת בעל מגן גבורים שהקשה בסי' ע"ג סק"א שהקש' אכתי גם לרב יוסף מי ניחא הברייתא ולמה תקרא האשה הא נשים פטורות מק"ש ואף לשיטו' בה"מ שהיא יכולת לחייבת עצמה במצות עשה שהז"ג למה תתחייב בכה"ג וכתב במגן גבורים להוכיח מזה דעת בעל אוהל מועד דמחייב בפסוק ראשון אכתי קשה לשאר פוסקים וגם לשון וקורא משמע כל הק"ש ותירץ ודייק מינה דהחזרת פנים סגי בכל אחד די בחזרת פנים כל מי שמחזיר פנים או האיש או האשה שפיר קורא ותרוויי' קאי על איש הקורא ולא על אשה עיין. ובעל מנן גבורים מחדש עוד שיטה א' ואופן אחר דמ"א כתב בהחזרת פנים פירש שיחזור שניהם אחוריהם זה לזה מכ"מ וכתב מלשון כ"מ אינו ראיה דהוא רק כתב פנים בפנים ופנים באחור א"א דלא יהיה הרהר עכ"ל, ומעתה אפשר לומר בפנים באחור היינו זה שקורא בפנים לאחור אבל אחוריו לצד פני אשתו אפשר דליכא איסור וכ"כ בברכי יוסף דכן משמע מלשון הפוסקים דלא הקפידו אלא בחזרת פני איש ורק משום דתרווייהו בעי לקרות לכך אמר זה מחזיר פניו וזה מחזיר פניו וכ"כ כתב הגאון מהאר"י זצ"ל בביאוריו עיין שם היטב. אבל מסתימת המג"א משמע דווקא שיחזור שניהם אחוריהם זה לזה (דהנה לפי דעת מג"א דווקא שיחזור שניהם אחוריהם זה לזה אבל אם אחוריו לצד פני אחרינא או לצד פני אשתו ומכ"ש בפני אחרינא דאסור אם כן קשה לי מאוד מאי מקשת הגמרא הך ברייתא.) והנה גם כאשר היסכם בעל מ"ג גם הכ"מ לכל הפחות לזה מודה פנים בפנים ופנים באחור א"א דלא יהיה הרהר וא"כ קשה לי קושיא חמורה מאי רמיא הגמרא ברייתא אהדדי שנים שישנו במטה זה מחזיר פניו וקורא ובאחרינא תניא הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו הרי זה לא יקרא ק"ש בשנים שפיר איכא גוונא לקרות ק"ש בזה מחזיר פניו וזה מחזיר פניו לחוץ אבל בשלשה ששוכבין יחד זה ששוכב באמצע בשום אופן לא יוכל לקרות ק"ש כי כל היכא דמחזיר פניו או שיהיה פנים לפנים או פני' לאחור לחד מינייהו וא"כ זה הבריי' דנקט הישן במטה וב"ב ובניו בצדו ע"כ משמע כל אחד בצידו בניו מצד זה ובני ביתו מצד זה והוא שוכב באמצע ובפרט דיוכל לאוקמי בת"ג פה ואי אפשר לשוכב באמצע וא"כ לזה צריך פה טלית מפסקת ביניהם קמ"ל גוונא היכא דלא שייך חזרת פנים סגי בטלית מפסקת ביניהן. אך לכאורה יש לומר א"כ מאי מהני בטלית מפסקת דמשמע מגמרא בחד טלית סגי תרי צריך שני טליתים דמפסקת כיון דהוא שוכב באמצע צריך ב' טליתי'