ברוך מרדכי חלק ב רלב

הוה יוכל לאוקמי דברייתא איירי בקטן ולכן נקט אומן סתם אומן אינו קטן וקטן אינו אומן. ואין לומר בהדי דאמר לו עשה לי תיק של ספר הוא מזמין התיק לספר זה לא שייך כי לא ינתן לו עכשיו כלום ככה משמע רק אמר דהוא יקח בגד ויעשה תיק או נרתק וכי שייך הזמנה בדבר שלא ראה ולא ידע עוד וע"כ כוונת הזמנה הוא שעשה. ולאחר העיון באתי קצת להוסיף תבלין לסוגיא הזה לתרץ קושית התוס' סנהדרין ד"ה אעפ"י שלא עיבוד לשמן פירש הקונטרס הזמנה לאו מילתא ולא איכפת לן בה וקשה לר"ת דקיי"ל בהזמנה מילתא כרבא ובעיבוד לשמה קיימ"ל כרשב"ג וכו' ספר תורה צריך עיבוד לשמה ואין לחלק בין עור של תפלין לגויל של ספר תורה דהא של תפלין הלכה למ"מ. והנראה לענ"ד על פי מה שראיתי ולמדתי בספר מלחמות ה' דרוצה לומר דת"ק נמי סובר הזמנה מילתא והאי דלא בעי עיבוד משום דלא אפשר ליה בהזמנה אחריתא לאחר עיבוד, והנה זה דוחק לומר כיון דכבר תלה עור עליהם יש לומר אפשר בזה שתלה עור עליהן בזה הזמין העור לשם תפלין וא"כ מ"ט דר' שמעון ב"ג כיון דסובר בהזמנ' מילת' צריך דווק' העיבוד לשמה ולא סגי בזה דתלה עור עליהן ובמה דנעשה אח"כ ובעל מלחמות ביאור בזה צריך על עשיה הזמנה ולזה סגי בחד וזה דוחק לענ"ד. והנראה לענ"ד בוודאי צריך עיבוד לשמה למ"ד הזמנה מילתא ולא סגי בהזמין בעלמא אלא צריך לעשות איזה מעש' לשמה בעור והזמנה לחוד לא סגי כן צריך לומר לפירש רש"י, ומעתה יש לי לקיים דברי התוס' לחלק בין גוף קדושה בקלף של ס"ת בין התפלין דאינו גוף קדושה אך הקושיא מהך תפלין של ראש דשין עליו ויש לומר ע"כ תפלין של ראש מבואר במרדכי האיך שייך דתלא עור עליהן הא צריך שיהיה השין נראה מבחוץ וצריך לומר כדמשמע בב"י וכאשר ביאור הביאור מרדכי דקוצץ מקום השין שיהי' נרא' מהבתי' שהיו מקודם א"כ העור שתלה עליהן צריך ע"כ לקצוץ וזה קציצה צריך שיעבדו לשמן באמת ואם כן יש לומר שפיר קאמר הת"ק אין צריך עיבוד לשמן כי תפלין יד אינו גוף קדושה ואי תפלין של ראש די במה דקוצץ וזה קציצה יעשה לשמן ודי בזה, ור"ש ב"ג סובר ע"כ דצריך שיעבדו לשמן כי הוא סובר הזמנה מילתא הוא וא"כ גם תפלין של יד בעי עיבוד לשמן ופלוגת' בתפלין של יד או דיש לומר גם בראש מחולקים אלא בגוף קדושה הא דאמרינן הזמנה מילתא הוא די וסגי באיזה דבר שיעשה אבל אם אמרינן כאביי בכל מקום הזמנה מילתא הוא צריך באמת כל עשיותיו לשמה ואם כן גם בשל ראש אף בקוצץ צריך עיבוד לשמה, ואמת גם הרמב"ם באלה מיושב ורמב"ם סובר כסבר' רש"י ומחלק בין קדושת הגוף לתשמיש קדושה ותפלין של ראש בלאו הכי צריך לקצוץ השין ודי בזה עשיה לשמה ונכון. עוד רגע אדבר בקיצור נמרץ לתרץ קושי' התוס' הנ"ל הנה בהתחלת הסוגיא פלפול נעים הבאתי בשם ביאור מרדכי ונסתפק בהך דהזמנה מילתא אם צריך דווקא דיבור או סגי במחשבה ועיין בביאור מרדכי בשם ספר התרומת דמשמע דספוקי מספקי ליה ובעיבוד אזלי' לחומרא והצריך דיבור וכאן לאסור לשנותו יש לומר דאזלינן לחומרא גם במחשבה נאסרת. ומעתה יש לי לומר אם אמרינן הזמנה לאו מילתא ולא צריך עיבוד לשמה אלא בגוף קדושה אמרינן דצריך עיבוד לשמה יש לומר די וסגי במחשבה דהרי חזינן דתורה גילה בהזמנה לאו מילתא ולא צריך עיבוד לשמה אלא דאנן מחמרינן ואמרינן בגוף קדושה צריך הזמנה והזמנה מילתא אמרינן הא דצריך לשמה די בעיבוד במחשבה וא"כ יש לומר לעולם תפלין של ראש מקרי גוף קדושה ואעפ"כ יש לקיים חילוק התוס' בין גוף קדושה לקדושה עצמה בהך קדושה צריך עיבוד לשמן והיינו עכ"פ במחשבה, ולפ"ז הא דאמר פה ת"ק אין צריך עיבוד לשמן כוונתו דבדיבור אין צריך לשמן דדי במחשבה ולרשב"ג צריך אפילו עיבוד לשמן להוציא בשפתיו, ולפי"ז לא קשה מהך דקאמר גוילין שלו לא עיבדתי לשמן דייקא אפילו במחשבה לא היה ליה תה כ"ע מודה בגוף קדושה דצריך מחשבה. ובהיות כן יהיה נמי הנמוקי יוסף יפה לפרש הא דקאמר ת"ק אין צריך עיבוד לשמן אף דבגוף קדושה כוונתו רק באמיר' אין צריך אבל במחשב' באמת צריך והא דקאמר הנמוקי יוסף דצריך עיבוד לשמן כוונתו באמת במחשבה נמי סגי ודוק באלה הדברים אשר יש בהם עוד לדבר טובים וישרים ועל המבין להבין ולהרחיב כיד ה' הטובה. עוד נראה לכאורה להביא ראיה דע"כ לאביי דאמר הזמנה מילתא אין חילוק בין דיבור למחשבה דאל"כ מאי מקשה הגמרא לאביי מהך דאומן הא ע"כ באמירתו שאמר לאומן לא עשה ולא כלום כאשר פירשתי וכל קושית הגמרא דאמר לאומן שעשה לתפלין הוא הוא היזמן לתפלין ובזה האומן יש לומר דילמ' איירי במחשב' ובה"ג הזמנה לאו מילתא הוא גם לאביי ואפשר לומר דבזה דאמר לו עשה לי תפלין זה שאמר באמירה שלו התנן אלא ע"כ פשיטא דבריי' לא משמע כן דיהי' לקח בגד בידו דמשמע דלא נתן לו כלום אלא אמר לאומן לעשות וצ"ע. שוב יש לי להתבונן מאי מקשה הגמרא במנחות על אביי דילמא איירי שם בזה התפלין של ראש דרק במחשבתו עשה לשמן ולא בדיבור ומחשבה סובר אביי הזמנה לאו מילתא ואפשר לומר אם במחשב' לאו מילת' א"כ לא מהני העיבוד במחשבה ורק דווקא שם בהזמנ' מילתא בה"ג צריך העיבוד וזה נכון, הנה הרמב"ם פסק במזוזה דלא בעי עיבוד לשמה היינו הקלף של מזוזה ועיין בכסף משנה שכבר הקשה עליו חכמי לוניל ומה שהשיב להם המה בנ"מ שם הלכות תפלין פ"א. ומצאתי וראיתי בירושלמי מס' יומא פרק שלישי הלכה ו' בתלמודא שם עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אומר וכו' ומפ' הקרבן עדה שם דטעמא הוא דתנא קמא סובר מזוזה אין צריך עיבוד לשמה ורשב"ג דאוסר סבר דבעי עיבוד לשמה ועיין בשיר' קרבן ד"ה עור שעיבדו ח"ל פסק הרמב"ם פ"א מהלכות תפלין שאין מזוזה צריך עיבוד לשמה ולא מצאו לו ראיה ולפי הנמצא כתב וכו' אבל לפי סוגיא ראיתי מבוררת פסק כת"ק דרשב"ג בירושלמי דל"צ במזוזה עיבוד לשמה. ועיין בשלום ירושלים דכתב בזה מיושב קושי' ביאור מרדכי שהקשה לשיטת הרמב"ם מהא דאמרינן סוף מגילה בירושלמי מזוזה שבלה אין עושין תפלין למה שמעלים בקודש ולשיטת הר"מ בלאו הכי אסור לעשות תפלין דהא לא בעי עיבוד לשמה וגם אי עבדו לשמה לשם מזוזה לא מהני כמ"ש הב"י, ולפי הסוגיא דהכא יש לומר דהך ברייתא אתיא כרשב"ג ומסייע לי' לשמואל וכו' אבל הרמב"ם פסק כת"ק דרשב"ג במזוזה באמת לא פסק כברייתא בירושלמי וסיים ונראה ברור בכוונת הירושלמי דפלוגתיין דווקא בעיבוד לשם קמיע דהוי כמו שפי' להדי' שלא לשמה וכמ"ש הרר"י בסוגי' דכוס' דשכר' דאם היה לו כוונה מתנגדת גרע מסתמא עיין ביש"ש חולין פ"ק אע"ג דקיימ"ל שחיטת חולין לא בעי כוונה אם מתכוין כוונה המתנגד גרע ובזה אומר רשב"ג דאסור