ברוך מרדכי חלק ב רלא

מילתא אף מקדושה חמורה לקדושה קלה אסור א"כ אסור למיצר ביה מזוזות ואם כן קשה לי על הגמרא דקאמר לאביי דאסור הזמנה מילתא היא אי אזמני אסור משמע דאסור למיצר ביה זוזי היינו של חול הא לאביי דסובר הזמנה מילתא אפילו של קדושה אסור למיצר בי' כיון דקדושתו קל מתפלין אסור למיצר ביה. וגם על רב חסדא יש להסתפק בענין הזה דקאמר צר ביה תפלין אסור למיצר ביה פשיטה באזמני וצר דאסור לרב חסדא מדוע נקט רק פשיטה הא כיון דצר ביה א"כ אפילו דבר של קודש רק קדושתו קל מתפלין נמי אסור למיצר ביה אלא ע"כ יהיה מוכח מרב חסדא דווק' של חול אסור להשתמש בו אבל לענין להורידה לקדושה קלה שרי וא"כ יש לומר לעולם לאביי להוריד לקדושה קלה נמי אסור בהזמנה והא קאי אדלעיל ולרב חסדא לכן נקט סתם אסור אבל לעולם לדידיה אפילו בקדושה קלה אסור להשתמש בו. ולתירץ אידך של ביאור מרדכי שקאמר כיון דלאביי הזמנה מילתא כת"ק דין מינה בגוף קדושה אפילו להוריד הזמנה מילתא היא והתם בתפלין של ראש הוי גוף קדושה, ולפ"ז יש לומר אבל בתשמישי קדושה גם אביי מודה אף דהזמנה מילתא מ"מ להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה שרי וא"כ בהאי סודרא פה בהזמנה רק אסור למיצר ביה דבר של חול כגון זוזי דנקט אבל תשמישי קדושה אף דקדושתו קל מתפלין רשאי להשתמש בו. ולדינא דאנן פסקינן הזמנה לאו מילתא לאו נ"מ באלה אלא לענין צר ביה פסקינן באמת לדינא וכן הוא במחבר צר ביה תפלין חד זימנא אסור למיצר ביה זוזי משמע אבל להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה שרי אף בצר ביה ואזמני. והן ככה למדתי מברייתא שהוב' סנהדרין ע"ח ע"ב ת"ק אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתק של תפלין עד שלא וכו' נשתמש בהן קודש אסור להשתמש בהן חול דע"כ דווקא דאסור להשתמש בהן חול אבל באמת קודש אף דקדושתו קל מותר להשתמש בו אבל יש לומר פה בברייתא איידי דנקט ברישא ורוצ' לאשמעי' מותר להשתמש בהן חול נקט נמי בסיפא חול. הנה הבאתי כבר לעיל הנמוקי יוסף ואשר הקשה עליו הביאור מרדכי והמחצית השקל יעיין בתי' מחצית השקל ועיין תמצית דבריו שהיחלט דרש"י דלא כהרמב"ם ועור הבתים מקרי גוף קדושה וצריך עיבוד לשמן הא הרמב"ם לא נקט דל"צ עיבוד לשמן אלא דרק נקט דלא צריך עיבוד כלל ואם כן יש לומר אף דגוף קדושה מ"מ כיון דלא צריך עיבוד לכן לא צריך עיבוד לשמה כמוכח במחצית השקל הנ"ל שהובא סימן ל"ב דלא יהיה גרע מלא עיבוד כלל ואם כן גם רש"י יוכל ללמוד דלא צריך עיבוד כלל ולא צריך עיבוד לשמן ובאלה באמת אני ביארתי לתרץ הנמ"י עיין לעיל היטב שוב ראיתי דבר נחמד שתירץ ביאור מרדכי הנמוקי יוסף דר"ל דלת"ק דלא בעי עיבוד לשמה לא דלא בעי עיבוד כלל אלא עיבוד לשם תפלין או לשם מזוזה עכ"פ צריך אלא דלא צריך לשמן מאחר דת"ק סובר הזמנה לאו מילתא ואף דגוף קדושה הזמנה מילתא מ"מ רשאי להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה וא"כ כיון דרשאי להוריד ממילא אין צריך עיבוד לשם חמורה דלא פעל כלל דיכול להוריד וכיון דיכול להוריד לא צריך עיבוד לשמה לשם חמורה אבל לרבי שב"ג דסובר הזמנה מילתא וא"כ אין יוכל להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה כאשר הבאתי לעיל בשם ביאור מרדכי לאביי ע"כ מוכח דלא חולק בין קדושה חמור' לקודוש' קלה גם זה אינו רשאי כיון דסובר תשמישי קדושה גם כן הזמנה מילתא וכיון דסובר כן ממילא צריך שיעבדו לשמן דווקא לשם חמורה כיון דפועל דלא יוכל להוריד עיין היטב ושפיר מתורץ הנמוק"י והא דנקט הנמוקי יוסף דצריך שיעבדו לשמן בגוף קדושה סובר הזמנה מילתא יש לומר כוונת הנמוקי יוסף לדעת ביאור מרדכי רק לשמן לשם קודש אבל אף לקדושה קלה אם יזמינו די. ובלישנא דנמוקי יוסף צריך לדייק היטב דנקט אבל הזמנה דגוף הדבר עצמו מהני כגון עיבוד עור של תפלין ועיבוד הקלף עצמו אי עבדינן לשמה אסור להשתמש בהן חול בהך הזמנה גרידותא, והנה לשון דנקט עבדינן לשמה משמע כולו לשמה לשם ק"ח ומב"מ משמע דל"צ כול' לשמה אלא קצתו וקצת קשה הלשון עיבוד לשמן משמע כול' לשמן לשם ק"ח כמבואר פה בגמרא וכפירש ביאור מרדכי וצריך עיון. ובדברי ביאור מרדכי דנקט בגיטין ס"ת דלא עבדו לשמן גווילין שלו ע"כ כוונתו שלא עבדו לשמן לשם קדושתן דאי עיבוד רק לשם מזוזה לדידן דקיימ"ל הזמנה לאו מילתא ורק בגוף קדושה הזמנה מילתא ע"כ לא צריך עיבוד לשם חמורה כהנ"ל וע"כ זה שנקט שלא עבדת לשמן הכוונה פה שלא עבדת כלל לשם קדושה וגם זה הלשון קשה קצת דהו' ליה לומר גווילין שלו לא עבדתי לשם קדושה לא עבדתי לשמן משמע דווקא לשם ס"ת לא עבדי. עינתי בסוגיא הזה להקשות על הגמרא דמנחות דהקשה ולאביי דאמר הזמנה לאו מילתא הוא מאי מקשה הגמרא הלא ע"כ אסיק מגמרא פה סנהדרין כתנאי וא"כ גם שם יוכל לתרץ כתנאי וזה המ"ד דסובר משל ראש לעשות של יד סוברים הזמנה לאו מילתא הוא ואביי סובר כתנאי דסובר הזמנ' מילתא ובאמת זה התנא חולק ולומד דלא רשאי לשנות אף בחדשים וא"כ ביותר טוב מתרץ אף דלא כתנאי הא זה אביי ע"כ סובר תנאי הוא וכבר מצינו ברייתא דמחולק על אביי בסנהדרין וא"כ דקארי ליה ליה מאי קארי ליה וצ"ע. ובמג"א סימן מ"ב ס"ק ד' סודר דאזמני למיצר תפלין לעולם וצר ביה חד זימנא אסור למיצר ביה זוזי ויעיין מג"א סק"ד שכתב נ"ל דקטן שצר בו תפלין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא נתסר בהזמנת קטן כדאיתא בחולין דף י"ג דיש להן מעשה ואין להן מחשבה, ועיין מחצית השקל בדברי מג"א די"ל אם הימן הקטן וצר ביה הקטן חד זימנא שוב אסור דזה מקרי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אם היזמן וצר כי גם הקטן בה"ג מחשבתו מועיל אבל אם היזמן בלחודא הקטן אף שצר ביה הגדול אינו קדוש. ולפי דברי מג"א הנ"ל יש לי להקשות מאי מקשה הגמרא סנהדרין מ"ח על אביי דאמר הזמנה מילתא מהך ברייתא אמר לאומן עשה לי תיק של ספר וכו' מותר להשתמש בהן חול נשתמש בהן קודש אסור להשתמש בהן בחול אלמא הזמנה לאו מילתא דילמא איירי פה זה האומן הוא קטן ובקטן הזמנה לאו מילת' וזה קמ"ל רק גוונא היכא בהזמנה לאו מילתא אעפ"כ בהשתמש בלחודא אף בלא הזמנה אסור להשתמש בהן חול או דקמ"ל כמוכח פה מחצית השקל אם זה הקטן אז משתמש בהן קודש מוכח מחשבתו מתוך מעשיו ומנ"ל מברייתא להקשות דילמא איירי בה"ג. ויש לומר דגמרא משמע ליה ברייתא דנקט אומן משמע סתם דאינו קטן בכל אומן שרי וסתם אומן גדול הוא. ובהדי דביארתי דסתם אומן אינו קטן הוא וי"ל נמי לתרץ דקדק אחד מדוע לא נקט הבריי' עשה תיק של ספר או נרתק של תפלין מדוע נקט דווקא אומן ולעמיד ע"כ זה הברייתא רוצה לאשמעינן דהזמנה לאו מילתא הוא וא"כ אם היה נקט עשה תיק